עמיחי בר (42) הוא עורך דין; יו"ר של שני קיבוצים – שדות ים וגבים; חבר בכמה דירקטוריונים של תאגידים; אבא לשלושה; ובשלן. גבר עסוק. לא שף, לא צלם. אבל לחשבון האינסטגרם מעורר התיאבון שלו יש כבר יותר מ-76 אלף עוקבים.

מה פתאום איש כל כך עסוק פותח חשבון אינסטגרם?
"לפני חמש שנים התחלתי לשאול את עצמי מי זה עמיחי, איפה הדברים שאני עושה בשביל עצמי? אנחנו כל הזמן תחת כותרות. בגיל מסוים אנחנו הילדים של, אנחנו לומדים ב-, משרתים בצבא ב-, אחר כך אנחנו בני זוג של, עובדים ב-. באחת השיחות הפסיכולוג שאל אותי אם יש גם משהו קליל שאני עושה, כי מה שאני מתאר הוא סדר יום של בן 80".

עמיחי בר. "כיום אני מבין שהדרך להעביר את הטעם של המנה היא ליצור שפה אסתטית שתהיה טביעת היד שלי" (צילום: אלבום פרטי)

בר הבין שדרוש שינוי. אחרי שצפה בחשבון האינסטגרם של אחיו, החליט גם הוא לפתוח חשבון. "התחלתי לשתף מעצמי", הוא מספר, "להיות יותר משוחרר, לא רק חולצות מכופתרות כמו עורך דין משובט".

ולמה דווקא אוכל?
"כי אני מבשל מגיל צעיר".

"מגיל צעיר תמיד עבדתי בשתי עבודות לפחות"

בר נולד וגדל בכרמיאל. החל לעבוד כבר בגיל 12 במכירת לחמניות מדלת לדלת. את הלימודים סיים בלי תעודת בגרות. "הייתי מהילדים האלה שאומרים עליהם שיש להם פוטנציאל". אחרי השירות הצבאי, שבמהלכו הכיר את מי שהיא אשתו, הוא החל להשלים בגרויות, ואחרי טיול קצר בהודו נרשם ללימודי משפטים.

לקיבוץ שדות ים הגיע בגיל 19, בעקבות אימו שהתגוררה שם עם בן זוגה. "תוך כדי לימודי המשפטים", הוא מספר, "התחלתי טרום-התמחות באחד מהמשרדים הגדולים, ויו"ר הקיבוץ דאז אמר לי שהוא צריך עזרה של עורך דין. נשמע לי מגניב להיות יועץ משפטי של קיבוץ. תוך כדי עבדתי בחצי משרה במשרד עורכי דין. ובהמשך מוניתי ליו"ר הקיבוץ".

קרפצ׳יו דג, סלט מלפפונים, בצל ירוק, פלפל ירוק חריף, קליפות לימון יבשות, נענע יבשה, שמן זית, מיץ לימון ובמיה. "אני אוהב מאוד דגים. דגים נאים עם שמן זית ולחם ואני מסודר" (צילום: עמיחי בר)

מילא קיבוץ אחד, למה שניים? איך הגעת להיות גם יו"ר גבים?
"תמיד הייתה לי חרדה שלא תהיה לי עבודה. מגיל צעיר תמיד עבדתי בשתי עבודות לפחות. פנו אלי, הייתי בראיון עבודה והסתדר. ועדיין אין לי שקט בראש, אני כל הזמן בפרויקט הבא, בדבר הבא, אין אצלי רגע שבו אני מניח לעצמי, אומר לעצמי שאני לא צריך להוכיח יותר כלום, שאני בסדר. אני כל הזמן במרוץ. אני כל הזמן מחפש משמעות בדברים שאני עושה".

איזה משמעות יש בצילומי האוכל?
"אני. אני עושה את זה כי אני אוהב לבשל. זו הדרך שלי להיות אני ולחשוף את עצמי. כיום, אגב, אני חושף פחות. ככל שהעמוד גדל יותר, התחלתי להיזהר מלכתוב דברים אישיים, כי פתאום כל מיני בני משפחה התחילו להגיב".

מה אתה אוהב לאכול?
"כשהייתי ילד הסתובבתי באתרי בנייה, ופועלי הבניין היו אוכלים על הבוקר לחם אחיד שבוצעים עם היד, שמנת, טונה משימורים וזעתר. זאת הארוחה הכי טעימה".

טונה משימורים?
"אני עושה את זה עם טונה טרייה, לא משהו שהמצאתי".

בורקס פינוקים של יום שבת. "יש מנות שאני יכול להיות מרוצה מהצילום שלהן אחרי ארבעה, חמישה או שבעה קליקים. פעם זה היה 100" (צילום: עמיחי בר)

"בצבעים ובסידור יש שפה ייחודית לי"

הוא לא צמחוני, אבל מטעמי בריאות ממעט לבשל מנות בשריות. "עד לפני 10 שנים אכלתי בעיקר בשר. כמו כל עורך דין, הייתי יורד ב-12:00 בצהריים לאכול לאפה או המבורגר, ואז בדרך הביתה בערב קונה בשר להכין על מחבת.

"אבל כשהיה לי קריש דם בראש, גילו בבדיקות שאין לי ספיגה של B-12. חשבו שאני טבעוני. אז הבנתי שאני חייב לשנות משהו בתזונה שלי. הכנסתי הרבה ירקות, הרבה דגים, הפסקתי כמעט לגמרי בשר. אני כן מנשנש שניצלים כי זה הקריפטונייט של כל ישראלי".

את צילום המנות שהוא מבשל החל בתהליך של ניסוי וטעייה: "בהתחלה המנות היו לי טעימות, אבל לא נראו טוב. ניסיתי להעביר טעם. כיום אני מבין שהדרך להעביר את הטעם היא ליצור שפה אסתטית שתהיה טביעת היד שלי".

באק צ׳וי מאודה ברוטב חמוץ מתוק חריף עם שום ופלפל חריף יבש מטוגנים. "אני כל הזמן מחפש משמעות בדברים שאני עושה" (צילום: עמיחי בר)

לא חסרים צילומי אוכל באינסטגרם. מה מייחד את הצילומים שלך?
"אצלי, מה שאתה רואה זה מה שיש. אני יכול להעלות פסטה פעם בשבוע, כי אני אוכל פסטה פעם בשבוע. אני לא מחפש לחדש או לפתח מתכונים. אף אחד כבר לא ממציא את האוכל, הכול כבר הומצא. אבל אם תיתקל בתמונה של מנה שלי, תוכל להגיד שזה שלי גם בלי לראות את השם. בצבעים ובסידור יש שפה שהיא ייחודית לי".

איך אתה מצלם?
"אני לא משקיע בזה יותר מדי. אני מצלם באייפון 12, תמיד באור יום. אין לי אביזרי תאורה. חיפשתי אבל לא מצאתי משהו שעושה את העבודה כמו שאני רוצה. בחורף מאוד קשה לי ליצור תוכן כי מחשיך מוקדם, אז אני צריך לעשות את הדברים מוקדם בבוקר או לדלג על ימים. אחר כך אני עורך את התמונות בסנאפסיד (אפליקציה חינמית לאייפון)".

כמה זמן עבודה דורש כל צילום?
"יש מנות שאני יכול להיות מרוצה מהצילום שלהן אחרי ארבעה, חמישה או שבעה קליקים. פעם זה היה 100. בדרך כלל כשאני עומד מול צלחת אני כבר יודע מה אני רוצה, ואז אני מנסה לסדר את המרכיבים כדי שתהיה תנועה. גם כשאני יושב במסעדה אני יכול לאכול מנה מאוד טעימה, אבל לחשוב ש'זה היה צריך לשבת פה, וזה למטה'. אני מסדר את המנות כמו שאני הייתי רוצה לקבל אותן. במימונה סידרתי מגש של מתוקים וזה ולקח לי יחסית הרבה זמן, רבע שעה בערך. זה מאוד אינטואיטיבי, ואני לא צריך להשקיע בזה הרבה. לא מזמן למשל העליתי מנה של במיה מטוגנת. יצא ממש טעים, אבל לקח לי המון זמן להבין מה הדרך הנכונה לעצב את זה, איך אני הייתי רוצה לאכול את זה".

במיה וקייל מטוגנים בבלילה של קמח חומוס ותבלינים, יוגורט, שמן זית, עגבנייה מגורדת, נענע יבשה ונענע טרייה. "יצא ממש טעים, אבל לקח לי המון זמן להבין מה הדרך הנכונה לעצב את זה" (צילום: עמיחי בר)

מאיפה מגיעה ההשראה למנות, אתה צופה בתוכניות בישול?
"לא. את ההשראה שלי אני לוקח בעיקר ממה שבא לי לאכול, ואז אני יוצא לחקור. נגיד אם בא לי לאכול פיש אנד צ'יפס, אני יכול לשבת שבוע, לקרוא וללמוד, להיכנס לבלוגים, ליוטיוב, ואז אני מגבש משהו עם קצת מכל מתכון ועושה את זה שלי. האתגר הוא לקחת מנות שאני אוהב, ולנסות להביא את עצמי. יותר קשה לי להתחבר לתוכניות בישול, אני גם לא רואה טלוויזיה, אני יותר שומע מוזיקה".

פיש אנד צ'יפס. "אני יכול לשבת שבוע, לקרוא וללמוד, להיכנס לבלוגים, ליוטיוב, ואז אני מגבש משהו עם קצת מכל מתכון ועושה את זה שלי" (צילום: עמיחי בר)

"אנשים בטוחים שאני עושה כסף מהאינסטגרם"

אתה מבשל גם למשפחה?
"במהלך השבוע אני כמעט לא נמצא בבית, אבל בסופי שבוע זה הזמן שלי לבשל, זו הדרך שלי לתת בחזרה משהו הביתה, לתת לכל ילד ביום שישי מה שהוא אוהב. לפעמים הם באים ומבקשים: 'אבא, אני רוצה חריימה', 'אבא, אני רוצה תפוחי אדמה'. הבת הגדולה שלי אוהבת חריימה או קציצות דגים, שני הבנים הצעירים יותר אוהבים דגים נאים. לפעמים בקיץ אני עושה להם בצהריים מנגו עם סלמון, סויה ושמן זית, אבל בסוף מה שמנצח זה שניצל ופתיתים או פסטה. גם בשבילי, אגב. אבל זה יהיה כמובן שניצל אמיתי, לא קנוי".

איך הילדים מגיבים לעיסוק שלך בצילום אוכל?
"ליעם (9) מאוד חי את זה. הוא בא ומצלם את מה שאני מצלם ושומר אצלו. הוא מאוד אוהב את זה. איילה (12) ביישנית יותר, אבל היא מרשה לי לפעמים לעשות איתה סרטונים. את נועם (7) זה לא מעניין, העיקר שיהיה אוכל. לפעמים כשאנחנו מסתובבים אנשים מזהים אותי ואותם, מורות בבית הספר אומרות להם דברים וזה נחמד להם".

ואיזה תגובות אתה מקבל על מדרכות הקיבוץ?
"אני מאוד אוהב את הקיבוץ. יש תגובות מפרגנות ופחות מפרגנות. אנשים בטוחים שאני עושה כסף מהאינסטגרם, אבל מי שעוקב אחרי יודע שזה לא נכון. אני גם לא צופה שזה יקרה. עד היום לא היה אף מוצר ששיווקתי. אומרים 'בטח הוא אוכל חינם במסעדות', 'בטח הוא משלם לסלבס שמתייגים אותו'. בעבר זה מאוד ניהל אותי, אבל בשנים האחרונות פחות אכפת לי מה אומרים. שיגידו".

ארוחת שישי קצת אחרת: עוף בגריל, טורטיות, תירס, כוסברה, מלפפון, בצל סגול, פלפל חריף, חסה, טבסקו וליים (צילום: עמיחי בר)

יש חדר אוכל בקיבוץ?
"כן, הוא פתוח רק בצהריים. הילדים אוכלים שם כשהם חוזרים מבית הספר. אני כמעט לא, אבל יש שם אחלה אוכל".

איפה אתה קונה את חומרי הגלם?
"לרוב אני קונה בכלבו בקיבוץ או בסופר פוליצר בקיסריה. בזכרון יעקב יש חנות דגים טובה שנקראת 'איתן דגים', עסק משפחתי קטן עם מבחר גדול יחסית של דגי ים. אני לא אוהב סלמון אבל הילדים אוהבים אז אני קונה שם. אני מאוד אוהב פלמידה אדומה, אינטיאס, החריימה שלי בדרך כלל מבר ים, הקציצות מבורי. אני אוהב אנשובי, אבל קשה להשיג טרי. אוהב גם סרדינים. בכלל, אני אוהב מאוד דגים. דגים נאים עם שמן זית ולחם ואני מסודר".

איך אתה עם לייקים, בודק?
"אכפת לי כמה לייקים אני מקבל, אבל זה לא מנהל אותי, כי אני לא מתפרנס מזה. דווקא המנות שמקבלות הכי הרבה פרגון הן המנות שלוקח לי יחסית מעט זמן לעבוד עליהן".

הרבה פעמים הוא מופתע מכך שמנות טעימות לא מקבלות הרבה לייקים. "אני אומר לעצמי: 'מה? זה הרבה יותר טעים מזה'".

שני מתכונים של עמיחי בר

סלט קיסר. חסה צלויה, קרוטונים ורוטב פגז

(צילום: עמיחי בר)

את החסה צולה בתנור או במחבת.
קוצץ שן שום ו-4 פילטים של אנשובי על הסכין, ממש דק דק עד קבלת מרקם של משחה.
מעביר לקערה את האנשובי והשום.
מוסיף 2 חלמונים.
מיץ מלימון.
מלח.
פלפל שחור גרוס.
כף שטוחה של חרדל.
ומערבב הכול היטב.
מוסיף לאט לאט שמן תוך כדי ערבוב בעזרת מטרפה עד קבלת מרקם רצוי.
הכי חשוב להוסיף לאט את השמן ולא להפסיק לערבב.

פילה מוסר צרוב על קרם תירס לבן

(צילום: עמיחי בר)

אחד הדברים הטעימים זה קרם תירס.
לקרם תירס:
מפרק בעזרת סכין 5 קלחים של תירס לבן.
מעביר את התירס לסיר ומוסיף חלב עד כמעט כיסוי התירס.
עלה מרווה.
מלח.
ושן שום קטנה.
מבשל תוך כדי ערבוב במשך 15 דקות (תיזהרו שהחלב לא יישרף).
מוציא את העלה מרווה והשום וטוחן את הכול.
מעביר דרך מסננת צפופה ומחזיר לסיר.
מוסיף חמאה (הרבה זה טוב לפרווה) ומלח ומבשל במשך 30 דקות על חום בינוני תוך כדי ערבוב עד שמצמצמים הכול למרקם שאוהבים (אני אוהב לצמצם היטב את הנוזלים).

לפילה מוסר:
מייבש היטב את המוסר (חייב לייבש טוב טוב) וממליח משני הצדדים.
מחמם מחבת עם שכבה דקה של שמן שתכסה את כל המחבת ומוריד לחום בינוני.
מניח את הדג במחבת כשהצד של העור כלפי מטה.
בשניות הראשונות לוחץ את הדג בעזרת היד כלפי מטה.
מטגן את הדג על חום בנוני עד שבמבט צידי 90% מהדג נראה מוכן.
הופך את הדג לצריבה מהירה ומוריד מהאש.