המצעד השנתי של קהילת הלהטב"ק הוא הזדמנות לביטוי אישי ולהבעת להזדהות, אך גם הזדמנות להשמיע קול. מהארון, אפשר לומר, יוצאות גם דעות ועמדות ביקורתיות. אלה, בין השאר, נראו אתמול (חמישי) בירושלים.
ישראל קאמל (59), חרדי ירושלמי: "באתי לעמוד כאן לזכרה של שירה, שנרצחה פה. לא הייתי בפיגוע אבל אני זוכר את היום הזה טוב מאוד. אני מגיע לפה כל שנה. לא משתתף במצעד, אלא רק עומד פה, מתפלל, מבקש מחילה בשם היהודים והדתיים על הרצח. עם השנים היחס השתנה, אבל עדיין יש מתח וזה מגוחך. כל מיני אומרים שזה לא צריך להיות בירושלים, נהפוך הוא, זה צריך להיות בכל שבוע. אין שום חוסר כבוד לעיר בלעשות צעדה. חוסר הכבוד היחיד לעיר זה לרצוח אנשים צעירים באמצע רחובותיה".
וורברה מיכאלובה (30), עולה חדשה מסנט פטרבורג: "אני רוצה שאנשים ברחבי העולם יידעו על המקרה של סשה סקוצ'ילנקו – אמנית, מוזיקאית ולסבית בגלוי, שעומדת בפני 10 שנות מאסר ברוסיה בגין עלונים נגד המלחמה. אני רוצה שאנשים ברחבי העולם יידעו שאנשים ברוסיה, כולל להט"בים, ממשיכים להילחם נגד פוטין ונגד המלחמה, ואת המחיר שהם משלמים על זה".
שושקה אנגלמאיר: "כמה מאות סטיקרים ופוסטרים שציירתי בכל מיני צבעים נתלו ברחבי ירושלים. אין כמוני גאה ושמחה. עכשיו צועדת עם השלט החדש שלי, ועם אהובים ואהובות".
כרמן אלמקייס-עמוס, פעילה חברתית, "שוברות קירות": "היום צעדנו בירושלים. הקהילה הגאה הזמינה לנאום את מי שמפנות את תושבי ותושבות כפר שלם, ומי שמכחישים את חטיפת ילדי תימן המזרח והבלקן. אתן לא יכולות לנאום בעד זכויות לקהילה הגאה בזמן שאתן.ם מפנים שכונות ומכחישות חטיפות".