מה שהחל כמלחמה כללית ברחבי אוקראינה הצטמצם בחודש האחרון ל'מלחמת התשה' במזרח המדינה ובדרומה. לפי דיווחים ממקורות שונים, רבבות חיילים משני הצדדים, ואלפי אזרחים אוקראינים נהרגו. הנזק לכל אחת מהמדינות נאמד במאות מיליארדי דולרים.
הנשיא זלנסקי טוען שרוסיה כבשה כחמישית משטחי אוקראינה, וכי רוסיה "חטפה" מאות אלפי אזרחים אוקראינים, ביניהם כ-200,000 ילדים לשטחה. כעת עולה השאלה לאן תתפתח המלחמה בחודשים הבאים.
"רוסיה משקיע כוח גדול בכיבוש העיר סוורודונצק, שהחשיבות שלה איננה אסטרטגית אלא סמלית – השלמת כיבושו של כל מחוז לוהנסק", אומר ל'דבר' הפרשן הצבאי אורן האס. "הם נלחמים שם נגד הכוחות האוקראינים ברחובות העיר כבר כמה שבועות ולא מצליחים להכריע אותם. בדרום נראה שאוקראינה היא היוזמת. כוחות אוקראינים מנסים להתקרב לחרסון – העיר הראשונה שהרוסים כבשו לפני כמעט ארבע חודשים – אך בינתיים נהדפים".
רוסיה ויתרה לפני כחודש וחצי על הניסיון לכבוש או לכתר את קייב וחרקיב, שתי הערים הגדולות ביותר באוקראינה. הכוחות הרוסים שפלשו לצפון אוקראינה נסוגו, והפרשנים צפו שבמקום זאת תבוא מתקפה גדולה בחבל דונבאס שבמזרח. "היסטוריונים מיד נזכרו במתקפות העצומות שנערכו באזור הזה במלחמת העולם השנייה", אומר האס, "היו אלה המתקפות היבשתיות הגדולות ביותר בהיסטוריה. אבל במקום זאת אנחנו רואים התקדמות איטית עד כדי תקיעות".
קרל פון קלאוזביץ' (1780-1831) אמר שההגנה היא צורת הקרב החזקה, אך בלי התקפה לא ניתן להכריע. "אנחנו רואים פה מצב שכל צד התבצר בקווים החדשים, שהם שונים במקצת מהקווים שהיו לפני הפלישה הרוסית, אך לאף צד אין את היכולת להוציא התקפה משמעותית, בטח שלא התקפה שתביא להכרעת הצד השני".
האס מסביר שהתקיעות נובעת מבעיות שונות של כל אחד מהצדדים: "לרוסים אין עתודה. אין להם מספיק חיילים כדי לפרוץ קדימה או אפילו להחליף את היחדות הלוחמות עכשיו, והשאלה כמה זמן יוכלו להילחם לפני שיישחקו. מעריכים שהכוח הרוסי שמשתתף בלחימה הוא לכל היותר 100,000 איש, גם אם המספר האמיתי כפול, זה עדין מעט מאוד ביחס לשטח בגודל כזה".
"האוקראינים ינסו להוציא מתקפת נגד גדולה"
מנגד, האוקראינים, שהכוח שלהם גדול בהרבה מבחינה מספרית, חסרים את הנשק והחימוש, ורבים מחייליהם לא הוכשרו. "חסר להם נשקים מכל הסוגים, והרוסים הצליחו להשבית את התעשייה הביטחונית שלהם. נוסף לכך, לוקח זמן להכשיר חיילים שרק גויסו ואין להם ניסיון. נראה שהמגויסים מקבלים הכשרה משמעותית ולא נשלחים לחזית כ'בשר תותחים'. אך רוחבה העצום של החזית, שמתפרסות על אלפי קילומטרים, שואבת את כל הכוחות האוקראינים ומטשטשת את היתרון המספרי".
האס מסביר שבשונה מהעבר, יכולת האיסוף המודיעיני בימינו הרבה יותר חזקה. לא ניתן לרכז כוחות גדולים מבלי שזה יתגלה לצד השני והכוחות יהפכו למטרה קלה. "שדה הקרב הפך להיות מקום חשוף מאוד, בעזרת מל"טים, אמצעים אלקטרוניים, לוויינים, רחפנים וכדומה וזה משנה את שיטות הלחימה – זה מגביל אותה".
אז לאן כל זה ילך במאה הימים הבאים?
האוקראינים ינסו להוציא מתקפת נגד גדולה – הם מייעדים לכך את הקיץ. הם טוענים שהמטרה שלהם לא מסתיימת בקווי ה-23 בפברואר, ערב הפלישה הרוסית, אלא בהוצאת כל הכוחות הרוסיים משטח אוקראינה. זה יעד שנשמע בלתי סביר. יכול להיות שהם יצליחו לשחרר עיר כבושה, אולי חרסון, אבל קשה להאמין שהם ישיגו משהו מעבר לזה, ואין להם יכולת לשחרר ערים גדולות כמו לוהנסק ודונייצק שנכבשו עוד לפני הפלישה הרוסית. החשש הגדול של האוקראינים הוא שמשבר האנרגיה והמזון העולמי שנוצר כתוצאה מהמלחמה יגביר את הלחץ לסיים אותה. המצב הזה דוחק בהם".
ומה לגבי הרוסים?
"נראה שהרוסים מנסים כעת לכבוש את שתי המחוזות דונייצק ולוהנסק במלואם, ואולי להציג את זה כהישג מרכזי של המבצע. נזכיר שרוסיה עוד לא הכריזה על מלחמה, מה שמונע ממנה גיוס נרחב של כוחות. סביר להניח שהרוסים ימשיכו להפציץ בטילים מהאוויר, מהים ומהיבשה, ולפגוע בתשתיות האוקראיניות – הם אמנם ויתרו בינתיים על הפיכה בקייב אבל זה לא אומר שהם יאפשרו לאוקראינה לחזור לשגרה".
מי ישבר קודם, רוסיה או המערב?
"קשה להעריך מתי נגמרים למדינה המשאבים או כוח האדם למלחמה, ככה שבכלל לא בטוח שהלחץ הכלכלי שמופעל על רוסיה יקדם את סופה של המלחמה", אומר ניצן דוד פוקס, אנליסט גיאופוליטי בבית השקעות אינפיניטי, ויוצר הפודקאסט 'המשחק הגדול'.
לדבריו, "רוסיה לא תשיג שום דבר מנסיגה, והיא לא תתחיל במו"מ אלא אם כן היא תגיע להישגים שהיא שלמה איתם – לקו שיכול להוות מבחינתה גבול חדש. במובן הזה מה שעשוי להכריע את המלחמה בעת הקרובה הוא דווקא שדה הקרב".
מה לגבי השחקניות האחרות?
"יש כאן כמה מעצמות שמשחקות תפקיד: ארה"ב, בריטניה, אירופה, סין – ולכל אחת יש אינטרסים שונים, ולפעמים מנוגדים בנוגע למלחמה הזו. כעת, לאחר 100 ימי לחימה, אנחנו מבינים אולי טוב יותר את התפקיד שכל צד תופס, את המחירים שכל שחקן במשוואה הזו משלם, ואת הרווח משינוי המקום היחסי. במי אתה רוצה להתחיל?"
ארצות הברית
"ממשל ביידן מראה שהוא נחוש להמשיך את המאבק ברוסיה. אם בתחילת המלחמה דיברו על כך שאולי המודיעין האמריקאי אחראי לכמה מההישגים של אוקראינה בשדה הקרב, אז עכשיו הממשל מודה בזה בפה מלא. אנחנו רואים את ביידן מנסה להעביר חבילות סיוע ענקיות לאוקראינה, וסיוע אדיר בנשק, אולי גם כי הוא חושש שאחרי הבחירות בנובמבר הרפובליקנים ישלטו בקונגרס ויגבילו את הסיוע האמריקאי. ביידן לא נרתע מהאינפלציה והמשבר הכלכלי, הוא מנצל חלון הזדמנויות שנותר לו עד נובמבר כדי לדחוף את אוקראינה כמה שיותר חזק, אך כמובן מבלי שנאט"ו תתערב באופן ישיר במלחמה עם 'מגפיים על הקרקע'".
כיצד מתייחסים הרפובליקנים למלחמה?
"בצד הרפובליקני אין אחדות דעים בנוגע לתמיכה באוקראינה. ההתנגדות לרוסיה איננה בקונצנזוס כמו ההתנגדות לסין. אנחנו רואים כבר עכשיו שיש קולות רפובליקנים שמבקרים את המהלכים של ממשל ביידן, והיו רוצים לראות את הכסף מושקע בארה"ב ולא חימוש אוקראינה".
מה לגבי אירופה?
"אירופה מחולקת. מצד אחד אנחנו רואים את הגוש שנוצר של מדינות המזרח, ובמיוחד פולין והבלטיות – מדינות אלה מוכנות לספוג את הנזק הכלכלי העצום ורק לחזק כמה שניתן את אוקראינה. אלו המדינות ששולחות הכי הרבה סיוע צבאי וקולטות את הפליטים. בריטניה מגבה אותן, ועומדת באופן נחרץ לצידן. הסיבה לכך פשוטה – המדינות האלה מבינות שאם אוקראינה תיפול הן יהיו הבאות בתור. אין להן מרווח ביטחון – המלחמה הזו מהווה איום מיידי עליהן".
ומהצד השני?
"מהצד השני אנחנו רואים מדינות כמו גרמניה, צרפת ואיטליה שמבקשות לסיים את המלחמה. מבחינתן מה שבוער כרגע הוא המשבר הכלכלי ועדיף להגיע להפסקת אש כמה שיותר מהר, גם אם זה דורש לוותר קצת לרוסיה".
מה עם סין?
"למרות שלסין יש הכי הרבה מנופי השפעה על רוסיה, אין לה עניין לסיים את המלחמה. סין מרוויחה מהמלחמה אנרגיה במחירים נמוכים שרוסיה נאלצת למכור לה. היא תחפש אולי דרכים עקיפות לסייע, אבל לא תסתכן בסנקציות. כמובן שהאינפלציה פוגעת גם בסין, אבל הכאב לא מספיק גדול כדי שהיא תהפוך את עצמה לחלק מהמחנה המערבי מצד אחד, או תתמוך ברוסיה ותסתכן בסנקציות מצד שני. המשבר הזה משקף את היחסים המורכבים בין שתי המעצמות האלה: מצד אחד הן מתאמות עמדות בזירה הבינלאומית ומצד שני כל אחת מהן דואגת בעיקר לעצמה. אתה לא ממהר לעזור ליריב ששוקע בבוץ, וצריך תמיד לזכור שרוסיה וסין הן גם יריבות".
