הכנס השנתי של עמותת עלם זכה לכותרת "על פתח הר געש", ועסק בדרכי העבודה עם הנערים והנערות שבשולי החברה, אלה המודרים והמורחקים ממנה. אותו "הר געש" הוא הפשע, האלימות והרצח ששוטפים את החברה הערבית ואת החברה הישראלית בכלל בעקבות התופעות האלה.
זאכי מאג'ד, רכז תוכנית "מחסות לעצמאות" במזרח ירושלים, סיפר על הדילמות וחיבוטי הנפש בעבודה עם הנערים והנערות. התוכנית מלווה את בוגריהם בני ה-21-15 של מוסדות חסות הנוער ביציאתם מהמעון והשתלבותם בחיי הקהילה. הנערים והנערות נשלחים למעונות בצו טיפול, צו בית משפט או צו ביטחוני. התכנית מופעלת על ידי עלם בשיתוף עם משרד הרווחה.
"אצלנו מתחילים בגיל הכי צעיר, ואנחנו אחראים על המספר הגדול ביותר של נערים", אומר מאג'ד ל'דבר'. לחסות הנוער יש חמישה מעונות בצפון ומעון אחד פתוח במזרח ירושלים, שמשרתים את האוכלוסייה הערבית. "אנחנו מטפלים ב-60 נערים ונערות", אומר מאג'ד. "יש כאן השלמת השכלה, תוכנית תעסוקתית ותוכנית למיצוי זכויות.
"ברחבי הארץ הרוב יוצא לדיור עצמאי. במזרח ירושלים רובם חוזרים למשפחה. כתושב העיר העתיקה, אני מבין שהפן החברתי והדתי מאוד משפיע. אין שירותי דיור במזרח ירושלים. יש שתי אופציות לנער – או לעבור צפונה או לחזור למשפחה במזרח ירושלים.
"אנחנו עובדים עם המשפחה. אנחנו בונים את הקשר בין הנער לבין המשפחה עוד לפני יציאתו מהמעון. בדרך כלל הנער גר אצל המשפחה המורחבת. אם נשקפת סכנה לנער, אנחנו חושבים על דיור עצמאי. בדרך כלל בעלי הדירה לא מסכימים להשכיר לנער שיגור לבדו. כשהנערים יוצאים הם לומדים בתכנית היל"ה. אצלנו יש סניף אחד שמצליח לתת שירות ל-50% מהנערים. השאר נושרים. לפני כמה שבועות פתחו סניף נוסף.
"הרוב המוחלט של החניכים שלי הם ממחנה הפליטים שועפאט או מכפר עקב. תמצא שם את כל עולם הפשע. זו עיר מקלט לפושעים. יש מכירות נשק וסמים בשוק הפתוח". לדבריו, החיבור בין עולם הפשע לאוכלוסיית המחנה, שהיא ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, מובילה נערים לבחור בפשע. "כבר במעון אנחנו עובדים עם הנערים על בניית תוכנית אישית, שתהיה להם פרנסה וימלאו את הזמן".
"הנערה לא מצאה אסטרטגיה אחרת לשרוד, אז היא זונה"
סוגיית הטיפול בנערות קשה במיוחד. לדברי מאג'ד, "העבודה מול הנערות היא קטסטרופלית. יש נערה שאמה נהרגה על ידי משפחת אביה. האבא מתנכר. המשפחה המורחבת מתנערת ממנה". במקרים כאלו מרחיקים את הנערה. גם נערים ונערות שנרדפים על רקע זהות מינית ומגדרית עוברים לגור בתל אביב או בחיפה.
לדבריו, המשימה המרכזית במעבר לחיים עצמאיים הוא יצירת תמונת עתיד. "הנערים גדלים למציאות שמאפשרת משהו מסוים". מאג'ד מספר שאין להם מקום מפגש קבוע במזרח ירושלים, לכן הוא נפגש עם הנערים בבית קפה. "אצלנו בית קפה זה מקום ליהנות, לא לעבודה", הוא אומר. "ישבתי עם צעיר בבית קפה. בעל העסק התנגד, כי הוא לא רצה שסוחר סמים יהיה אצלו בעסק. לקח לי זמן לשכנע את בעל בית הקפה לאפשר לי להיפגש עם הנערים. 'אל תשפוט אנשים', אמרתי לו, 'מדובר בקורבנות'. הנערה לא מצאה אסטרטגיה אחרת לשרוד, אז היא זונה.
"צריך שבתי הספר ובכלל החברה במזרח ירושלים יכילו את הנערים והנערות הללו. הם חלק מהחברה. זה לא פתרון לסלק אותם. אף אחד הוא לא מלאך. בגיל שלהם עשיתי שטויות, אבל היו לי הורים שהכילו אותי. הם זכאים לחברה שתכיל אותם".
נוער במשבר זהות
מאג'ד מגדיר את עצמו ערבי פלסטיני ממזרח ירושלים, ומצביע על בעיית הזהות כבעיה הבוערת לצעירים הללו. "יש בלבול זהות עמוק", הוא אומר. לדבריו שורש הבלבול הוא המעמד הפוליטי והאזרחי של תושבי מזרח ירושלים. תושבי מזרח ירושלים מחזיקים בתעודת זהות כחולה, אבל זוהי תעודת תושבות, שכדי לחדשה הם נדרשים להוכיח שמרכז חייהם (מגורים, פרנסה, לימודים) הוא בישראל. כדי לצאת מהארץ הם נזקקים לתעודת מעבר (laissez passer), ובכניסה למדינה אחרת הם נדרשים לדרכון ירדני.
"השיח על זהות נוכח בצורה חזקה בשיחות הקבוצתיות והפרטניות", אומר מאג'ד. "ברשתות החברתיות תראה בסטטוס אחד מסיבה בעברית, ובסטטוס שני מהומות במזרח ירושלים. אין תחושת שייכות.
"במחנה שועפאט אין נוכחות ישראלית, והרשות הפלסטינית לא נכנסת", מספר מאג'ד, ופורש את אחת הדילמות שעמן הוא מתמודד: "היה צורך להוציא נערה מביתה במחנה שועפאט. בדרך כלל המשטרה מבצעת משימות כאלו, אבל כאן נדרשה כניסתו של הצבא, דבר שהיה מוביל, ככל הנראה, להתנגשויות בתוך המחנה".
הניכור של הנוער במזרח ירושלים מתבטא גם בפער הקיים בין הקרבה הפיזית למערב ירושלים ובין המרחק המנטלי ביניהם. "בתחילת האינתיפאדה אי אפשר היה ללמוד בגדה, ובשביל ללמוד בירושלים, העברית לא מספיק טובה. אני למדתי בחו"ל והנפיקו לי תעודת סטודנט ללא זהות". מאג'ד מספר שהנערים והנערות לא מגיעים למרכז העיר ומערבה. גם כשהם מוצאים עבודה במרכז העיר, כל תנודה במצב הביטחוני מערערת את המצב וגורמת להם להישאר בבית.
"בראיון עבודה אחרי הלימודים ישבתי לראשונה מול יהודי לא חמוש"
לדבריו, נער ערבי ממזרח ירושלים פוגש יהודי "רק כחייל, שוטר או מתנחל". גם על עצמו הוא מעיד: "אחרי הלימודים חיפשתי עבודה בהשמת אנשים בעלי מוגבלויות לעבודה. בראיון העבודה זו הפעם הראשונה שישבתי מול יהודי לא חמוש.
"מעצם היותם בני אדם, מגיעה להם הזכות הבסיסית לשייכות", קובע מאג'ד. "יש כאן חצי מיליון בני אדם שמחכים לקבל הכרה, חצי מיליון אנשים שמחכים לתקווה".
העבודה בעלם, לדבריו של מאג'ד, שינתה גם אותו. "בזכות עלם אני רואה את העולם אחרת. בהדרכות אני יושב עם מתנחל ולסבית. מי חשב שזה אפשרי? אנחנו מתקשרים ברמה הכי גבוהה. אנחנו חברים טובים. לפעמים צריך להתנתק מהמציאות כדי לחיות. אנחנו מתנתקים ויוצרים דיאלוג חופשי ופתוח. אני יודע שהם לא שופטים אותי. אנחנו דנים במה קורה ומה אפשר לעשות. אני מכבד את הפילוסופיה של עלם. אנחנו מנטרלים את הדת ועוסקים בנערים".
מאג'ד רואה עצמו כסוכן של שינוי. "אני רוצה להוביל שינוי חברתי בקהילה שלי, שתקועה במקום שלא מאפשר לראות את העולם מלמעלה. אני מקווה לבנות שותפות שתשרת את הצעירים כאן".
