שנת הלימודים שהסתיימה השבוע, הייתה הראשונה שלי כהורה במערכת החינוך הציבורית. מערכת מורעבת, שהדימוי שלה מתחבר בדרך כלל עם מושגים כמו שמרטפות, בינוניות, צפיפות, תת-תקצוב ושכר נמוך לעובדים. לכן, כשרשמתי את בני בן הארבע לגן העירוני הקרוב לביתנו, לא חשבתי שהוא ילמד שם מי היה ויוואלדי. אבל זה מה שקרה. אנחנו ובננו פגשנו מערכת אחרת.
הגננת, עירית, הביאה לגן יום אחרי יום יצירתיות חינוכית מופלאה, ונכונות אינסופית למפגש. מלמידה מפורטת על איך דבורים מפיקות דבש (נושא שהילדים בחרו בעצמם); ניסויים שבחנו אילו פירות שוקעים במים ואילו צפים; אפייה של עוגות וחלות; המחזת סיפורי ילדים; שתילת צמחים בגינה; ועד בובת כלב בשם שוני, שכל ילד קיבל עליה אחריות מלאה למשך יממה, גם בבית, כולל האכלה ויציאה לטיולים.
***
עירית בחרה להפגיש את הילדים עם נכסי תרבות, ישראלית ועולמית. במשך חודש, הבן חזר הביתה וביקש לשיר את שירי ביאליק שלמד בגן, את חלקם, מודה, לא ממש הכרתי. כשהחורף הגיע, נתלו בחצר הגן ציורים על דפים ענקיים, שהילדים ציירו כשהאזינו ליצירה 'חורף' מתוך מחזור ארבע העונות של ויוואלדי. בני סיפר לי שויוואלדי חי באיטליה וניגן בחליל. וזו לא הייתה היצירה הקלאסית היחידה שהוא פגש בגן: בהמשך השנה הם האזינו גם ליצירה 'ריקוד נורבגי' של גריג.
החגים וההתכוננות לקראתם היו חגיגה גדולה. בשנתיים הקודמות, שהיו רצופות בסגרים והגבלות, הילדים לא חוו בצורה משותפת ומודרכת את רוב החגים. בשנה האחרונה הם זכו בחוויות עוצמתיות סביב כל חג, ובהבנה מדוקדקת של הסיפור שלו. מקישוטים לסוכה; תהלוכת עששיות איתנו ההורים לקראת חנוכה; והשטת משה בתיבה ב'נהר היאור' שבנו.
בני התרגש כל בוקר מהמפגש הצפוי עם הגננת, מתכנן מה הוא יספר לה. חודשיים או שלושה מתחילת השנה, הוא לפתע אמר: "עירית תמיד מקשיבה לי". בדיוק מה שכל ילד וילדה צריכים.
***
אני מודה על כך שזכינו בגננת ובצוות חינוכי טוב. אבל זה לא מגיע רק לנו. אם כך יכול להיראות חינוך ציבורי בישראל, הייתי רוצה שכל ילד וילדה יזכו לו. וכדי שזה יקרה, המורות והגננות צריכות שהמדינה תיתן להן גב.
גב הוא קודם כל שכר ראוי, מהיום הראשון בעבודה ועד הפרישה. אי אפשר לבנות רק על יחידות סגולה, שיישארו בעבודה למרות התנאים הקשים והחלופות המכניסות יותר. צריך לעודד צעירים וצעירות מוכשרים לבחור להיות מחנכים, מתוך תחושת שליחות ואתגר, ובידיעה שיוכלו להתפרנס בכבוד לאורך שנים.
חבל שעירית ושאר הגננות והמורות היו צריכות לשבות כדי לנסות ולשכנע את משרד האוצר לקבל את הרעיון הפשוט הזה. חבל עוד יותר שלמרות השביתה, המאבק שלהן עדיין לא נגמר.
זה הזמן לעצור ולשנות כיוון. יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ויפעת שאשא-ביטון יכולים לתת למחנכות של ילדי ישראל לפתוח את השנה הבאה עם שכר הוגן, ראש מורם וגב ציבורי. בטקס החתימה על ההסכם אפשר לנגן את "אביב" של ויוואלדי, ולהקריא שיר של ביאליק.
