אין סיבה שמחיר הלחם המפוקח יעלה בגלל עליה זמנית בתשומות, שנובעת ממשבר גיאו פוליטי שהשפעתו קטנה עם הזמן.

זה הזמן בו המדינה צריכה לשמש כ'בולם זעזועים', שמונע מהתנודות העולמיות לפגוע בכיס של האזרח הקטן. הקפאת ההתייקרות עד שמחיר החיטה יתייצב דורשת השקעה קטנה, ויש בה הגיון רב.

ובכל זאת, העיסוק הנרחב בסוגיה שהיא מבחינה כלכלית 'כסף קטן' נוח לראש הממשלה יאיר לפיד. בזמן שמדינות אחרות בעולם מציגות תכניות נרחבות להתמודדות עם העלייה ביוקר המחייה, עם התייקרות הלחם אפשר להתמודד באמצעות עשרות מיליוני שקלים, מתוך עודפי גבייה של מיליארדים. צעד חשוב, אבל קטנטן.

הממשלה צריכה לבלום זעזועים

בקשת המאפיות לייקר את הלחם המפוקח מובנת. עלויות הייצור של הלחם עלו בשנים האחרונות, ומחירי התשומות זינקו בחודשים האחרונים בגלל המלחמה באוקראינה. הלחם בישראל מפוקח אך לא מסובסד, ומי שנושא בעלות הן המאפיות.

אבל גם אם מחיר הלחם עולה, אין סיבה שהתנודות הגיאו פוליטיות יגיעו לכיסו של הצרכן. הממשלה צריכה לשמש כ'בולם זעזועים' של תנודות השוק, כפי שהיא עשתה בצורה חלקית בהורדת מס הבלו והפחם.

למעשה, לפי חברת ARK TRADE, המנתחת את סחר החיטה, המחיר של בושל חיטה (המידה המקובלת לנפח סחורות יבשות בתפזורת, מקביל ל-27.5 ק"ג חיטה) כבר ירד חזרה לרמתו ערב המלחמה, וצפוי להישאר ברמה זו. שרת הכלכלה אורנה ברביבאי אמרה שככל שיוזלו מחירי חומרי הגלם, יופחת גם מחירו של הלחם, אבל ייתכן שאפשר להימנע מכך על ידי המתנה של כמה חודשים.

את השפעות זעזוע ההיצע אפשר לראות בפער בין המלצות ועדת המחירים במרץ האחרון לבין ההחלטה עכשיו: לחם אחיד פרוס, לדוגמה יעלה ל-7.91 ש״ח במקום ההמלצה המקורית של 7.45 ש״ח, וחלה תעלה 6.26 ש״ח במקום 5.88 ש״ח. זה בדיוק הפער שיכול להימחק תוך חודשים.

הלחם הוא כסף קטן לעומת עודפי הגבייה

המדינה יכולה לפצות בקלות את המאפיות על העלייה העודפת במחיר, ולבחון את הנושא מחדש עוד כמה חודשים כשהמצב יירגע, או לנטרל חלק מהעלייה. היא יכולה לסבסד את המאפיות זמנית, או לוותר על המע"מ על מוצרים מפוקחים.

מדובר בכל מקרה בכסף קטן: סך המכר של הלחם המפוקח הוא 270 מיליון ש״ח. גם אם הממשלה תספוג את כל הגידול במחיר כרגע, מדובר יהיה בהוצאה של 50-60 מיליון ש״ח לכל היותר. זאת לעומת עודפי גבייה של עשרות מיליארדי שקלים השנה.

בסך הכל, מעמדו של הלחם המפוקח השתנה. על פי נתוני הלמ"ס הוא מהווה רק 8.2% מצריכת הלחם הכוללת. גם בחלוקה לחמישוני הכנסה, נתח השוק של הלחם המפוקח הולך ופוחת, והוא מהווה כ-150 שקלים לשנה בממוצע בסל הצריכה של משפחה בחמישון התחתון.

לצד זאת, הלחם המפוקח איננו רק סמל. המחיר הממוצע מסתיר שונות גדולה: חלק מהמשפחות לא קונות לחם כלל, אבל משפחות עניות רבות עדיין מסתמכות על לחם מפוקח לתזונתן.

אם השרה ברביבאי הייתה רוצה לפעול בצורה אפקטיבית יותר, מוטב שהייתה מקדמת את הצעת החוק להחיל פיקוח על לחמים יקרים, בריאים ומבוקשים יותר. להצעה זו מתנגדים באוצר באופן עקרוני: מבחינתם הפיקוח הוא לא כלי להוזלת מוצרי יסוד חיוניים, אלא שמור למקרים של כשל שוק.

בשורה התחתונה, בעוד בבריטניה, ספרד, צרפת ומדינות אחרות מציגות הממשלות תכניות מקיפות להתמודדות עם יוקר המחייה, בישראל מציגים צעדים קטנים וסמליים ברובם. גם ממשלת מעבר מסוגלת ליותר מזה.