צריחי מסגד סיידנא מחמוד נראים מכביש החוף כמגיחים מתוך העיר כלפי השמיים. המסגד שוכן בלב שכונת כבאביר בחיפה. בתוך המתחם שוכן גם משרדו של אמיר העדה האחמדית בישראל, מוחמד שריף עודה. המשרד מוצף אור וחלונותיו פונים אל הים. על הקיר תלויות תמונותיהם של מייסד האחמדיה, מירזא ע'ולאם, והח'ליפים שהנהיגו את העדה אחריו.

משרדו של שריף עודה. על הקיר תלויות תמונות של מנהיגי העדה לדורותיהם (צילום: יניב שרון)

בחמישי שעבר התקיים הכנס השנתי (ג'לסה) של העדה האחמדית בישראל. בכנס נפגשים כל בני העדה ונישאות הרצאות על התורה האחמדית. האמיר ובני העדה מזמינים את כל בני הדתות בישראל להיפגש ולשוחח. לפי הערכות, מונה העדה בישראל כמה אלפי מאמינים.

"נתחיל מההתחלה", אומר שריף עודה. "ב-1889 כל הדתות המתינו לרפורמטור. כולם המתינו לאיש חזון, רק בשמות שונים. המייסד, מירזא ע'ולאם אחמד, חי בפונג'אב והכריז על עצמו כרפורמטור. הוא לא ייסד דת חדשה, אלא רצה ליישם שני עקרונות: החובה שלנו כלפי בורא עולם, והחובה שלנו כלפי האנושות, האדם האחר".

המייסד ביקש לתקן את הפרשנות שהפכה את הדת למקור שנאה במקום למקור של שמחה, חמלה ונחמה, לתקן את הסתירה בין דת למדע, וליצור הבנה בין הדתות. "הוא האמין", מסביר שריף עודה, "שהדת בצורתה הקיימת היא סגנון חדש של עבודת אלילים. הוא יצא נגד פרשנות הג'יהאד כמלחמה".

מירזא ע'ולאם אחמד, מייסד העדה האחמדית. "הוא יצא נגד פרשנות הג'יהאד כמלחמה"

יורשיו נאלצו להגר מפונג'אב בשל רדיפות. במסעותיו לן הח'ליפה (מחליפו ויורשו של המייסד) השני, מירזא בשיר מחמוד אחמד, בחיפה ב-1924. כעבור ארבע שנים, ב-1928, קיבלו על עצמם תושבי הכפר הסמוך, כבאביר, את עקרונות האחמדיה. הכפר נוסד כ-70 שנים לפני כן על ידי משפחת עודה, שנמלטה למקום מנעלין מפחד הצבא העותמאני. במקום הוקם המרכז האחמדי בישראל, והכפר הפך עם השנים לשכונה בחיפה.

מסגד סיידנא מחמוד בלב שכונת כבאביר בחיפה. בישראל חיים כיום כמה אלפי אחמדים (צילום: יניב שרון)

הח'ליפה המשיך בנדודיו ולבסוף יורשיו השתקעו בלונדון. שם מתגורר הח'ליפה הנוכחי, מירזא מסרור אחמד.

מאבקים על אדמות ונגד חוק האזרחות

האחמדים חווים רדיפות ברחבי העולם. "האחמדים בפקיסטן נרצחים", מספר שריף עודה. "אבל גם אם אנחנו סובלים בפקיסטן, אנחנו ממשיכים לתמוך בחברה הפקיסטנית. צריך אמונה וצריך לממש אותה במעשה".

גם בישראל מתמודדים בני העדה עם אתגרים. "כעדה אנחנו לא מקבלים גרוש מהמדינה", אומר שריף עודה. "האדמה הזו שלנו. המדינה באה אלינו. אבותיי אכלו פה חוביזה ועולש. כל בית הקברות כפר סמיר נמצא על אדמות כבאביר. עכשיו המדינה רוצה להשתלט על אדמות בית הקברות שלנו. לפני קום המדינה הכריזו על זה כוואקף, רצו להסדיר את העניין ופנו לבית המשפט. הרי ידוע מי הבעלים של השטח. בית המשפט סירב. אמרו 'ניתן לעירייה שתשכיר לכם'. אני לא מבין מה מחפשים בבית קברות. הסכמתי לכל פתרון. העירייה עדיין מתלבטת מה לעשות".

שריף עודה במשרדו. "רוב העם שותק על חוק האזרחות בגלל הפחד. לא למדתם דבר מהעולם הערבי" (צילום: יניב שרון)

גם חוק האזרחות מהווה בעיה גדולה לבני העדה, שחלקם נמצאים מעבר לקו הירוק. "חוק איחוד משפחות הוא בושה וחרפה", הוא אומר. "אם יש לאדם רקע של טרור, זכותה של המדינה להגן על עצמה. אבל מה רוצה שר בממשלה מאזרח שנוהג כחוק? זה דבר נורא, ורוב העם שותק בגלל הפחד. זו הפוליטיקה, להפחיד את העם שלך. לא למדתם דבר מהעולם הערבי".

"למיליארדים בעולם אין מים. זו בושה וחרפה לאנושות"

האמיר עודה אומר שאחד המפתחות לחיים משותפים הוא לזכור ולהזכיר את פרקי ההיסטוריה היפים שהיו לאורך השנים בין יהודים לערבים. "צריך נרטיב חדש. יום אחד אבא שלי הביא הביתה יהודי זר, יולי שטרייכמן, אדריכל שהגיע מרוסיה ללא קרובי משפחה. אבא אמר שהוא יצא מניתוח בבית חולים כרמל ושאין לו משפחה. לא מקובל להכניס זר לבית ערבי שיש בו אישה ואחות. אבא אמר שחייבים לטפל בו. הוא גר אצלנו וטיפלנו בו עד שהחלים. גם אחר כך דאגנו לו".

התפיסה המוסרית שהוא מדבר אליה מחוברת לעקרונות הדת. "הקוראן מלמד אותנו 'לא תמנעכם שנאת הזולת מלקיים צדק לאויב שלך' (סורת השולחן הערוך, 8). המייסד אומר: 'אם אתה שונא, זה מכשיל את תפילתך'. אני מתפלל לאלוהים שיעשה את התיקון, אבל המציאות מורכבת. אני מאמין שאלוהים הביא את בני ישראל לארץ הקודש. אלוהים עמד בהתחייבותו. האם אתם עומדים בהתחייבות כלפיו, 'וגר לא תונה ולא תלחצנו' (שמות, כ"ב, 20)? הצדק הוא הכוח, ולא הכוח הוא הצדק. הצדק הוא הדרגה הנחותה ביותר של החסד. צריך לעלות דרגה. צריך לוותר על עמדתי וכספי כדי להשיג את השלום".

הח'ליפה הנוכחי, מירזא מסרור אחמד. מתגורר בלונדון (צילום: אחמד 248/ויקימדיה)

העדה האחמדית פועלת ברחבי העולם במסגרת הארגון Humanity First, שעוסק בעזרה הומניטרית ב-91 מדינות בתחומי מזון, מים, בריאות, חינוך ועוד. "תסתכל על בקבוק המים", הוא אומר בעודו מוזג מים. "אתה מבזבז אותם, או שותה עד הטיפה האחרונה. צריך להעריך את התהליך שזה עבר עד אליך. למיליארדים אין מים ב-2022. זו בושה וחרפה לאנושות. אנחנו דואגים לילדים. מאות אלפים שותים ממשאבות שאנחנו מתקינים באפריקה. צעירה שעוזרת באפריקה חשובה יותר מאנשי דת. מה יכולנו לעשות בכל הכסף שמשקיעים בנשק? בתי חולים וחינוך".