בישראל חיים כיום 27 אלף אנשים עם עיוורון. יחס המדינה אליהם צריך להיות מורכב מארבעה נושאים, שהטיפול בהם יאפשר להם להיות שותפים שווים, תורמים ומאושרים בחברה הישראלית: תעסוקה, דיור, נגישות ומענה לבדידות. שילוב של מספר צעדים ממשלתיים בתחומים אלו, בעלות לא גבוהה במיוחד, יוכלו ליצור מהפך בחייהם ובמקומם של אנשים עם עיוורון בחברה הישראלית.

תעסוקה: שיפוי מעסיקים וביטול ה'דיסריגרד' שחוסם יציאה לעבודה

נושא התעסוקה חשוב במיוחד, שכן הוא כולל לא רק מציאת מקום פרנסה, אלא גורם לאדם לשיוך ואף למיצוב חברתי ומציאת מסגרת ראויה וסדר יום. כדי לסייע לאנשים עם עיוורון בתחום זה יש לנקוט שלושה צעדים:

• שיפוי מעסיקים של אנשים עם עיוורון: על משרדי הממשלה השונים לפעול כדי לתת לאותם מעסיקים תמריצים ורשת ביטחון לתקופה קצובה.
• עמדות עבודה מותאמות: המדינה מסבסדת בנדיבות את התאמתה של עמדת העבודה. עם זאת, כיום הפן הבירוקרטי של ביצוע ההתאמות, כמו הזמנת ציוד מותאם וקבלת הצעות מחיר, מוטל על כתפי המעסיק שאמור לקלוט אדם עם עיוורון ולעסוק בכך עוד לפני קליטתו. כדי לא להטיל מעמסה וחשש על המעסיק, שייאלץ לשקול אם לקבל אדם עם עיוורון לשורותיו, אנו מציעים שהמועמד להעסקה צריך לשאת באחריות לטיפול באותה ביורוקרטיה.
• ביטול ה'דיסריגרד': הסכום שבו אדם יכול לעבוד בלי שגמלת הנכות שלו תקוזז עומד כיום על 5,300 שקלים ברוטו. בשלב הראשון יש להעלות את תקרת הדיסריגרד לגובה השכר הממוצע במשק, ובהמשך צריך לבטל לחלוטין את החסם התעסוקתי הזה. אין תמריץ חשוב מכך עבור אדם שרוצה לקום בבוקר במרץ ולצאת לעבוד.

נגישות: במרחב הפיזי וגם באינטרנט

הנושא השני בחשיבותו הוא ההנגשה והנגישות. כדי לנהל אורח חיים עצמאי, תקין ונורמטיבי נדרשים אנשים עם עיוורון לנגישות פיזית, למשל כריזה בתחבורה הציבורית, ולנגישות במרחב המקוון, כמו הזמנת מוצרים ומצרכים או הזמנת תור מקוון.

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות צריכה להגביר את האכיפה בכל האמור להנגשה הפיזית. משרד המשפטים צריך לשנות את תקנות הנגישות לשירות עבור אנשים עם עיוורון בכל האמור להנגשת אתרי אינטרנט. נוסף על כך, יש לשדרג את ההנגשה המיטבית עבור אנשים עם עיוורון שנעזרים בקורא מסך מדבר, או באלמנטים שמסייעים להם להמחיש את המלל הכתוב בצורה נגישה וקריאה שמותאמת לצורכיהם.

זכאות לדיור מותאם: להשוות את הזכויות לאנשים עם נכות בגפיים, לבטל את מבחן ההכנסה

נושא נוסף הוא הדיור. בעוד הזכאות לדיור מותנית בדרך כלל עבור אנשים עם מוגבלות הרתוקים לכיסא גלגלים, אנשים עם עיוורון מוגבלים בניידות במידה קריטית, ודיור מותאם הוא הכרח. על כן, בכל הכרה של זכאות לדיור, בדיור הציבורי או בכל זכאות אחרת למימוש זכאות בדיור, משרד השיכון צריך לתת את דעתו לציבור האנשים עם העיוורון.

לאחרונה נערכו דיונים פורים עם הוועדה הציבורית של משרד השיכון לבחינת הזכאות לדיור ציבורי, ושני נושאים קרדינליים הועלו: הצורך להכיר באנשים עם עיוורון כבעלי זכאות שווה וזהה לזו של אנשים עם מוגבלות גפיים והרתוקים לכיסא גלגלים, ובכך שמוגבלות זו גורמת גם לקשיי ניידות והתמצאות ניכרים לא מבוטלים כלל; והתניית הזכאות במבחן הכנסות נמוך מאוד שלא מאפשר חיים מינימליים בכבוד ובעצמאות. הוועדה קיבלה את הטענות בנפש חפצה ובלב פתוח, אבל נותרה עדיין כברת דרך לא מבוטלת.

מענה לבדידות: אנשים עם עיוורון זקוקים לחברה

הנושא האחרון הוא נושא הבדידות. חלק לא מבוטל מחברי הקהילה מתמודדים עם בדידות וצריכים חברה, אדם מטפל, מלווה או מתנדב. יש לפעול להקמת פורום בדידות שיעסוק בכך בקרב אנשים עם מוגבלות בכלל ועם עיוורון בפרט. מדובר בצורך אמיתי שניכר מאוד בשטח בעידן הנוכחי.

ד"ר גיא אקוקה הוא עורך דין, מנהל המחלקה המשפטית וקשרי ממשל במרכז לעיוור בישראל, אדם בעל מוגבלות בראייה מלידה