נבילה עובדת 10 שעות ביום לפחות, והעבודה המפרכת והשחורה שלה היא לדחוס בוץ לתבניות ולסחוב מריצות עמוסות לבנים. היא בת 12, מחצית חייה היא עובדת במפעלי לבנים; והיא כנראה המבוגרת ביותר מבין חבריה לעבודה.

העובדים במפעל הלבנים. ילדים מגיל 4 עובדים מבוקר עד ערב (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

מספר הילדים באפגניסטן שנשלחים לעבוד הוא גבוה כבר כיום, ורק הולך וגדל. התהליך התעצם בעקבות השתלטות הטליבאן על המדינה לפני קצת יותר משנה, שלוותה בעצירת הסיוע הכספי מהעולם וגרמה לקריסה כלכלית.

יום עבודה מפרך במפעל. תנאי העבודה קשים אפילו למבוגרים (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

מחצית מהמשפחות באפגניסטן שלחו את ילדיהן לעבוד כדי להאכיל את משפחתם לאחר שזו איבדה את מקורות פרנסתה, לפי סקר שערך לאחרונה הארגון "הצילו את הילדים". הדבר ניכר במיוחד במספר הרב של מפעלי הלבנים שניצבים על הכביש המהיר שיוצא צפונה מהבירה קאבול. תנאי העבודה בכבשנים הם קשים אפילו למבוגרים. אבל כמעט בכל אותם מפעלים, ילדים החל מגיל 4 עובדים לצד בני משפחותיהם משעות הבוקר המוקדמות עד רדת החשיכה, בחום הקיץ.

כמעט כל שלבי תהליך הכנת הלבנים מבוצעים על ידי ילדים. הילדים סוחבים מכלי מים ונושאים את תבניות הלבנים שעשויות מעץ ושמולאו בבוץ, אותן הם מעמידים לייבוש באור השמש. הם עורמים מריצות מלאות בלבנים שהתייבשו וסוחבים אותן אל התנור שבו הן נאפות, ולאחר האפייה הם דוחפים בחזרה את המריצות המלאות בלבנים אפויות. בכל פינה הם מרימים לבנים, עורמים אותן בערימות וממיינים אותן. הם מחטטים בפחם הלוהט שנשרף בתנור בחיפוש אחר פיסות לבנה שעדיין ניתן לעשות בהן שימוש, ותוך כדי כך שואפים אל קרבם את הפיח ונכווים באצבעותיהם.

שתי עובדות במפעל. "מה זו משאלה?" (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

הילדים עובדים בנחישות ובתחושת אחריות חמורת סבר שמתאימה לאנשים בוגרים בהרבה – תחושה שנובעת מכך שהם לא מכירים כמעט דבר מלבד הצורך של משפחותיהם בפרנסה. כששואלים אותם על צעצועים או משחקים, הם מחייכים ומושכים בכתפיהם. רק מעטים מהם ביקרו בבית הספר.

חוצבים בעפר. "כואב לי הגב, אבל אני רוצה לעבוד קשה כדי שיהיה לנו בית" (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

נבילה בת ה-12 עובדת במפעלי לבנים מאז שהייתה בת 5 או 6. כמו עובדי לבנים רבים אחרים, בני משפחתה עובדים חלק מהשנה במפעל תנורים ליד קאבול, ובשאר השנה במפעל דומה מחוץ לג'לאלאבאד, לא רחוק מהגבול עם פקיסטן. לפני כמה שנים זכתה נבילה ללמוד בבית ספר בג'לאלאבאד למשך תקופה קצרה. בחיוך עדין היא אומרת שהייתה רוצה לחזור לבית הספר, אבל היא לא יכולה לעשות זאת כי המשפחה שלה זקוקה לעבודה שלה כדי לשרוד. "אנחנו לא יכולים לחשוב על שום דבר חוץ מעבודה", אמרה.

מוהבט בן ה-9 עצר לידנו לרגע בפנים כאובות בעודו סוחב ערמת פחם. "כואב לי הגב", אמר. שאלנו אותו איזו משאלה יש לו לעתיד, והתגובה הראשונה שלו הייתה: "מה זו משאלה?" אחרי שהסברנו לו, הוא שתק לרגע ושקע במחשבה. "המשאלה שלי היא ללמוד בבית ספר ולאכול אוכל טוב", הוא אמר, ואז הוסיף: "אני רוצה לעבוד קשה כדי שיהיה לנו בית".

ממלאים את התבניות בבוץ. "המשאלה שלי היא ללמוד בבית ספר ולאכול אוכל טוב" (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

הנוף מסביב למפעלים הוא קודר וצחיח, כשרק ארובות התנורים הפולטות עשן שחור ומפויח נראות לעין. המשפחות מתגוררות בבתים עשויים בוץ ומטים לנפול שניצבים לצד הכבשנים, ובכל בית יש פינה להכנת הלבנים. עבור רובם, הארוחה היחידה שהם אוכלים לאורך היום היא לחם טבול בתה.

לרחים יש שלושה ילדים בני 5 עד 12 שעובדים איתו במפעל תנורי לבנים. בעבר הילדים למדו בבית ספר, ורחים אמר שבמשך זמן רב הוא לא רצה לשלוח אותם לעבוד. אבל עוד לפני עליית הטליבאן לשלטון, כשהמלחמה התמשכה והמצב הכלכלי החמיר, הוא הבין שאין לו ברירה. "אין דרך אחרת," הוא אמר. "איך הם יוכלו ללמוד כשאין לנו לחם לאכול? יותר חשוב שנשרוד".

עוד לפני עליית הטליבאן לשלטון, כשהמלחמה התמשכה והמצב הכלכלי החמיר, רחים הבין שאין לו ברירה אלא לשלוח את שלושת ילדיו, בני 5 עד 12, לעבוד. "אין דרך אחרת. איך הם יוכלו ללמוד כשאין לנו לחם לאכול? יותר חשוב שנשרוד"

העובדים מקבלים שכר שווה ערך ל-4 דולר על כל 1,000 לבנים שהם מכינים. העובדים אמרו לנו שמבוגר אחד שעובד לבדו לא יכול להכין כמות כזו של לבנים ביום, אבל אם הילדים עוזרים אפשר להכין 1,500 לבנים ביום.

ילדה בת 9 סוחבת פחמים לתנור שבו נאפות הלבנים. עייפות, כוויות, פיח (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

אחוז המשפחות שדיווחו שיש להן ילד שעובד מחוץ לבית גדל מ-18% ל-22% מדצמבר עד יוני, לפי הסקרים של ארגון "הצילו את הילדים". מכאן נובע שמעל מיליון ילדים ברחבי אפגניסטן יוצאים לעבוד. 22% נוספים מהילדים דיווחו שמשפחתם ביקשה מהם לעבוד בעסק המשפחתי או בחווה המשפחתית.

הסקרים סקרו מעל 1,400 ילדים ומעל 1,400 מטפלים בילדים בשבעה מחוזות. הם מעידים גם על הקריסה המהירה של מקורות הפרנסה של האפגנים. ביוני, 77% מהמשפחות דיווחו על אובדן של מחצית או יותר מהכנסתם בהשוואה לשנה הקודמת, לעומת 61% בדצמבר.

אופים לבנים. מיליון ילדים אפגנים נאלצים לעבוד (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

באחד הימים האחרונים החל גשם קל לרדת באחד המפעלים, ובהתחלה הילדים שמחו כי חשבו שזה יהיה טפטוף מרענן שיקל על החום. ואז התחילה לנשוב רוח. משב של אבק היכה בהם וכיסה את פניהם. האוויר הצהיב מרוב אבק. חלק מהילדים לא הצליחו לפתוח את העיניים, אבל בכל זאת המשיכו לעבוד.

הגשם התגבר והפך למבול. מגופו של אחד הילדים זלגו מים ובוץ, אבל כמו האחרים, הוא אמר שהוא לא יכול לתפוס מחסה מהגשם עד שיסיים את עבודתו. זרמי מים מהגשם הסוחף יצרו תעלות באדמת העפר שסביבם. "אנחנו רגילים לזה," אמר. ואז פנה לילד אחר: "מהר, בוא נסיים".

בן 9 נאבק בסופה. "אנחנו רגילים לזה. מהר, בוא נסיים" (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)