הרבה גבות הורמו כשיו"ר ש"ס אריה דרעי אמר שברצונו להתמנות לשר האוצר. אך לא פחות מכך הפתיעה הנסיגה שלו מדרישה זו לטובת מינויו של יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', בתמורה לרוטציה בתפקיד.

כעת, כשתמונת הממשלה הבאה מתחילה להתבהר, אפשר אולי למצוא היגיון במהלך: דרעי אולי לא יהיה השר הממונה על משרד האוצר, אבל המערך שיצר לעצמו בהסכמים הקואליציוניים יכול להפוך אותו לדמות הכלכלית המרכזית ביותר בממשלה הבאה. אם להשתמש בדימוי מעולם האינסטלציה, הברז המרכזי שמזרים את הכסף אולי לא בידיו, אבל מבחינת הסמכויות הכלכליות שלקח לעצמו, נראה שהוא מתכנן כמה שינויים משמעותיים במבנה הצנרת שבה זורם הכסף.

המערך של דרעי

בשיטה הישראלית, חוקי המשחק פשוטים: מי ששולט באוצר שולט בתקציב, ודרכו גם בממשלה כולה. אגף התקציבים במשרד הוא שקובע את גודל התקציב של המשרדים, ויוזם את הרפורמות הגדולות דרך חוק ההסדרים. אגף החשב הכללי הוא שאחראי על ביצוע התקציב בפועל, וחשביו הפזורים במשרדים מפקחים ומאשרים כל שינוי. הממונה על השכר קובע את תנאי ההעסקה בכל המגזר הציבורי, ומעורב בכל עניין הנוגע בכוח האדם.

דרעי הוא אחד הפוליטיקאים המנוסים ביותר בישראל, וקשה להאמין שעובדה זו חמקה מעיניו. אם האוצר היה נשאר בידי הליכוד, אפשר היה להבין בקלות רבה יותר את הוויתור של יו"ר ש"ס. השארת תיק האוצר בידי המפלגה השלטת היא פרקטיקה מקובלת, והקשר ההדוק של דרעי עם נתניהו יכול היה לספק לו את הביטחון בו הוא מעוניין.

אך הבחירה בסמוטריץ' לתפקיד האוצר יוצרת מצב אחר לגמרי. יו"ר הציונות הדתית לא רק מתחרה עם דרעי על הבכורה בקואליציה, אלא גם מחזיק בתפיסת עולם כלכלית ימנית קיצונית. האג'נדה שלו מתאימה היטב לפקידי האוצר, אך סותרת לחלוטין את זו של דרעי, שהעמיד הבטחות כלכליות בלב קמפיין הבחירות שלו.

אבל כדאי לבחון טוב יותר מה דרעי השאיר בידיו.

הרוטציה: דרעי וסמוטריץ' סיכמו על רוטציה בתפקידים לאחר שנתיים, אבל יש לקבל אותה בערבון מוגבל. בשונה מהרוטציה בראשות הממשלה, שמעוגנת בחוק, הרוטציה במשרדי הממשלה מהווה הסכמה בלבד בין הצדדים, אותה יוכלו לממש או לדחות בהתאם לרצונם. אפשר לראות בכך אופציה פתוחה לדיון מחדש על תפקידי הממשלה בעוד שנתיים.

אך גם אם הרוטציה לא תתרחש בפועל, היא משחקת תפקיד משמעותי לטובת דרעי. ראשית, בהסכמים עם שתי המפלגות נכתב ש"יוסדרו ממשקי העבודה והסמכויות" בין דרעי לסמוטריץ' לאור הרוטציה, ניסוח עמום שמעיד אולי שדרעי מתכנן להשאיר לעצמו דריסת רגל באוצר, לפחות מבחינת נגישות למידע ולתהליכי קבלת ההחלטות. עצם קיום הרוטציה הופך את דרעי ל'שר אוצר בפוטנציה', מה שמקנה לו מעמד מיוחד לעומת גורמים אחרים בממשלה.

חוק ההסדרים: לפי ההסכם עם הציונות הדתית, לפני שיובא חוק ההסדרים לאישור הממשלה, יתקיים דיון על החוק בהשתתפות דרעי, סמוטריץ' ונתניהו. הסמכויות של פורום זה לא מפורטות, אבל אפשר בזהירות להניח שמדובר בזכות וטו בפועל של דרעי על חוק ההסדרים.

חוק ההסדרים, חבילת חוקים אימתנית שמאושרת יחד עם תקציב המדינה, הוא האמצעי המרכזי של משרד האוצר לקדם חקיקה כלכלית, גם ללא הסכמת המשרדים הממשלתיים להם נוגעת אותה חקיקה. נוהג זה זכה לביקורת ציבורית רבה לאורך שנים, מאחר שהוא מחליש את הכנסת ואת שאר משרדי הממשלה, אך השימוש בו הגיע לשיא בתקופת ליברמן כשר האוצר. זכות הווטו לשר אחר מערערת על שיטה זו.

עצמאות משרד הבריאות: על פי פרסומים שונים והתבטאויות של מקורבו ברק סרי, דרעי עמד על כך שמשרד הבריאות ייהנה מעצמאות תקציבית יחסית. עוד לא ברור מה יהיה המנגנון שבו זה יעשה, אך יכול להיות שתהיה להחלטה זו משמעות גדולה, החורגת מתקציב הבריאות בלבד.

המשרד היחידי שנהנה היום מעצמאות יחסית ההוא משרד הביטחון. תקציבו נקבע בתכנית רב שנתית שנסגרת בין ראש הממשלה לשר הממונה על המשרד, וסמכותם של חשבי משרד האוצר בפיקוח על הוצאת התקציב נמוכה. העתקת דגם זה למשרד נוסף היא תקדימית, וקובעת משוואה חדשה – כוחו של השר מתחיל ביכולתו לקבוע את תקציב משרדו.

לא סתם בחר דרעי במשרד הבריאות. למשרד זה יכולות מקצועיות גבוהות, והוא יכול להתנהל בעצמו בצורה אחראית ומושכלת. אם משה בר סימן טוב ישוב לתפקיד המנכ"ל, ייהנה המשרד מעוצמה חסרת תקדים.

שר המשרדים החברתיים: מלבד משרד הבריאות, צפויה מפלגת ש"ס להחזיק במשרד הרווחה, למנות שר במשרד החינוך, ולנהל את ועדת הבריאות והחינוך בכנסת. בכך תחזיק ש"ס בדריסת רגל אדירה במשרדים החברתיים של הממשלה, האחראים על כמחצית מההוצאה הציבורית בישראל. שרי ש"ס יהיו אחראים ישירות על 47.5% מתקציב המשרדים האלו, ותהיה להם גם השפעה על משרד החינוך, שמהווה 34.5% נוספים מהם.

חלקה של ש"ס בתקציב המשרדים החברתיים (גרפיקה: דבר)

על משרדים אלו אפשר להוסיף את משרד הפנים, שאמנם התקציב שלו קטן יותר, אבל הוא מעורב בפעילות הכלכלית של כל הרשויות המקומיות בישראל, בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים; וכן במשרד לשירותי דת שגם לו נגיעה רחבה ברשויות המקומיות.

השפעתם של המשרדים החברתיים גדולה מסך חלקם בתקציב. יחד עם הביטוח הלאומי שנמצא תחת משרד הרווחה, הם הגופים המרכזיים שמזרימים כסף ישירות לציבור, או לשירותים ישירים לציבור. האחיזה בהם, יחד עם ועדות הכנסת שמפקחות עליהם, יכולה להעניק לש"ס כוח משמעותי, ואחריות גדולה, על המדיניות החברתית כלכלית של הממשלה.

השאלות הפתוחות

למרות המערך המתואר, השאלה איך תראה ההתנהלות הכלכלית של הממשלה הנכנסת עדיין פתוחה. מעבר לכך שההסכמים הקואליציוניים שעוד לא נחתמו דרמטיים, השאלה הגדולה היא מה בדיוק מתכננים גיבורי המערכה.

סמוטריץ' יכול לבחור להיות שר אוצר דומיננטי וליישם אידאולוגיה כלכלית ימנית קיצונית, או להתרכז יותר בדאגה לסוגיות שנמצאות בצד השני של הקו הירוק. נתניהו יצטרך להחליט אם הוא עדיין אביר השוק החופשי, או שהוא מקיים את הבטחות הבחירות שלו למדיניות כלכלית מרחיבה.

אבל סימן השאלה הגדול ביותר הוא דרעי עצמו. יו"ר ש"ס, שהביא את מפלגתו להישגי שיא, עדיין נתפס כפוליטיקאי סקטוריאלי, כזה שמעדיף להתבצר בעמדות שמאפשרות השפעה ממשית בשטח, ולא מכניס עצמו למרכז הבמה הפוליטית. אם יבחר להיכנס לסוגיות הכלכליות הבוערות ביותר לציבור, הוא יצטרך, אחרי שנים רבות בפוליטיקה, להמציא עצמו מחדש.