"לנו יש שני חגים גדולים: חג הפסחא וחג המולד. מבחינה דתית, חג המולד הוא היום שבו ישו נולד", מסביר סלים מיטרי, פעיל חברתי בחיפה ובן העדה היוונית-אורתודוכסית. "מבחינתי, זה חג של הילדים, זה ארוחה עשירה, קישוטים, מתנות. זה חודש של חגיגה".

השיחה בבית קפה קטן ברחוב יפו נקטעת מדי פעם על ידי עוברי אורח שסרים לברך את מיטרי, להחליף איתו מילה או לבקש משהו בחשאי. מיטרי מחייך לכולם ומאור עיניו משתקף בחיוך על פניהם.

מהו חג המולד בשבילך?
"מאז שהייתי ילד, זה סוג של פסטיבל. המון מתנות וקישוטים שרואים בכל פינה, בכל סמטה. את ערב החג חוגגים במשפחה ועם חברים. אצלנו היוונים-אורתודוכסים, חג המולד הוא ב-6 בינואר. בחיפה החליטו שכולם חוגגים ב-24 בדצמבר. הטקס הדתי ב-6 בינואר, והמסיבה ב-24 בדצמבר.

סלים מיטרי בכניסה לכנסיית יוחנן הקדוש. "בשכונות המעורבות אתה מרגיש את החג אפילו שאתה לא יודע" (צילום: יניב שרון)

"זה חג של נתינה, שמחה ואהבה. הצבעים של החג – אדום, ירוק וזהב – נותנים הרגשה של משהו טוב שקורה בעיר ובעולם. סמטה שכל השנה נטושה וחשוכה, פתאום היא מוארת. העירייה משקיעה הרבה בחג. בשכונות המעורבות אתה מרגיש את החג אפילו שאתה לא יודע. משהו פה שמח. אנחנו מחכים לחודש הזה".

לדברי מיטרי, אחרי חודש החגים, הקהילה לוקחת לעצמה יומיים-שלושה של מנוחה. "אחר כך חוזרים לעבודה, ומתכננים את הפסחא שתבוא עוד 3 חודשים. יש אנשים שאוהבים לטוס בחג. אני חושב שפה הכי יפה, כי חג המולד זה פה. ישו הגיע לעולם והלך פה. ביום הזה אנחנו נמצאים במקום הכי קדוש. כמה שאספר, אי אפשר לתאר את ההרגשה מבפנים".

מיטרי, לצד עבודת יומו כקבלן שיפוצים, חבר בוועד של העדה היוונית-אורתודוכסית בעיר, ושותף בארגון אירועי החג של העדה.

"היה לנו בכנסייה אירוע פתוח לכולם, יום אחרי זה היה שוק חג המולד, הייתה מסיבה לגיל הזהב.  זה חודש של פסטיבלים וחגיגות בחיפה. יש פרויקטים של העירייה לחג החגים בכל השכונות המעורבות. יש בחיפה 7 עדות נוצריות. לפעמים יש שתי חגיגות באותו יום. זה לא מפריע, כל עוד זה שמח. עדיף לשמח אנשים מלהתעסק בדברים אחרים".

מה היחס של העירייה?
"היו תלונות על תוכנית חג החגים. העירייה כינסה אסיפה עם בעלי עסקים ותושבים לשמוע מה אפשר לתקן ומה התלונות. זה כבר משהו. יש אוזן קשבת, אכפת להם. כדי לחגוג את דצמבר בחיפה צריך חיבור של הגופים, שיתוף פעולה וכבוד של כל הגורמים. לא  צריך לערב פוליטיקה. לתת לכל דבר מקום, לא לערבב דברים יחד".

מיטרי לא עוסק רק בארגון חגיגות. "אנחנו לא משאירים בית נזקק. הרוב זה מתקציב הכנסיות, אבל גם מתרומות של אנשים עצמאיים. אנחנו משתדלים להגיע לכל בית. בחודש הזה את רוב הזמן אני מקדיש לכנסייה, ליוזמות אישיות, לפעילות בשכונות. אנשים פונים אלי לארגן דברים. המון זמן זה על חשבון הבית. סוף החודש זה הזמן של המשפחה".

נוסעים לבקר בכנסייה היוונית-אורתודוכסית יוחנן הקדוש. בפתח הכנסייה ממתין לנו פדלאללה מג'דלני, האחראי על תחזוקת הכנסייה החדשה ומוסדות העדה כבר 30 שנים. "זה הבולדוזר של חיפה", אומר מג'דלני. "מה שהוא עשה בחג החגים לא עשו אחרים. הוא נתן מהלב ועבד קשה".

פדלאללה מג'דלני. "ילדים, משפחות, ערבים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים – כולם קיבלו מתנות מסנטה קלאוס. כולם שווים" (צילום: יניב שרון)

"אני לא בולדוזר", אומר מיטרי הנבוך, ממהר להסיט את השיחה ומספר שהאושר הגדול של מג'דלני הוא לראות את הילדים והמשפחות שמגיעים לחגוג בכנסייה. "אני לא חשוב", אומר מג'דלני. "באירוע לפני כמה ימים היו פה ילדים, משפחות, ערבים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים – כולם קיבלו מתנות מסנטה קלאוס. כולם שווים. היו כאן המון אנשים".

הוא מספר שהחל לעבוד בכנסייה באפריל 2004. "היה כאן רק בור", הוא אומר. במתחם הכנסיה יש אולמות כינוס, משרד של הוועד ודירת מגורים לכומר היווני שנמצא כאן כל השבוע. "יש לנו גם כומר ערבי. הוא נשוי וגר באעבלין, הכומר היווני נמצא כאן כל הזמן".

"הכנסיה הישנה עומדת ליד קריית הממשלה", מספר מיטרי ליד דלת הכניסה המגולפת. "היא כנסייה קטנה יותר, אבל היא הכנסייה של הדורות שהכינו לנו את הכנסייה הזו".

"אתה נכנס לכנסייה ונושם לרווחה"

העדה האורתודוכסית בחיפה מונה כ-6,000 מאמינים. ועד העדה נבחר על ידי כל חברי וחברות העדה מגיל 18. חברי העדה הרשומים בכנסיה מעל 20 שנים זכאים להיבחר לוועד. ועד העדה מונה 32 חברים וחברות, מהם 9 נמנים עם הגוף המצומצם שמרכז את פעילויות הוועד. "הוועד עוסק בענייני העדה", מסביר מיטרי, גם הוא חבר הוועד.

"מתייעצים עם הכומר, אבל ההחלטה היא של הוועד. אנחנו מדברים ומחליטים. בעניינים חשובים יש הצבעה. כדי לעשות כאן משהו צריך לפחות שלושה אנשים מעורבים. כאן זה לא שלי או שלך, זה שלנו. אנחנו סומכים על מי שמנהל את זה.

אולם הכנסייה. "זה מרכז לקהילה לכל דבר" (צילום: יניב שרון)

"עם כל הלחץ הכלכלי של היומיום, אתה נכנס לכאן ונושם לרווחה. יש כאן קסם. כל המחשבות משתחררות", אומר מיטרי בכניסה למבנה הכנסייה ושואף מלוא ריאותיו. "לכאן באים לניחום אבלים לשלושה ימים. זה מרכז לקהילה לכל דבר, לשמחות ולאירועים העצובים, לא עלינו".

מיטרי מונה את כל התורמים לאירועי חג המולד ומשתדל לא לשכוח אף אחד. "אני מאוד מודה לעירייה, לוועד העדה, לחברי מועצת העיר. אחד לא יכול לעשות הכול. הם לא חסכו מאמץ והיו מלאים במוטיבציה. הצופים האורתודוכסים עזרו לנו. כל אחד תרם. יש הרבה יש שעושים בסתר. מפרסמים בפייסבוק שצריך עזרה, ותוך דקה 50 תגובות של אנשים שרוצים לתרום".

מה מניע אותך?
"ההורים שלי נתנו לי הכול. אבל קרה מה שקרה ונקלענו למצב קשה".

מיטרי יצא בצעירותו לעבוד לפרנסת המשפחה.  "אני יודע מהי מצוקה. אני יצאתי לעבוד כנער. אני לא רוצה שילדים יחוו דבר כזה. מי שנולד עם כפית זהב, לא יודע מה זה לישון רעב. ברוך השם התבססתי, וכיום אני בעמדה שאני יכול לתת. לילדים שלי לא חסר כלום. זה מעיק עלי לראות ילד שחסר לו משהו".

ובכל זאת, גם בחיפה הייתה אלימות במאי 2021. יש לכך השפעה היום?
"מה שמייחד את חיפה הוא שהפצע נרפא מהר מאוד. אנשים מצטערים על מה שהיה, חלק נפצעו, חלק הותקפו, חלק עדיין עצורים – זה כואב ומצער, אבל השפעה על החיים לא רואים. אתה לא נכנס לשכונה ומרגיש לא רצוי. במדינה הלחוצה פוליטית וכלכלית שלנו, בחודש הזה כולם מחייכים, לא מדברים פוליטיקה. יש חודש שמאחד את כולם".

פסל סנטה קלאוס בכנסייה. ""אני יודע לא להיכנס לשכונה יהודית ביום כיפור, וברמדאן לא אוכל בחוץ" (צילום: יניב שרון)

איך זה מצליח בחיפה?
"לראשי העיר בחיפה יש תפקיד חשוב. כשהיו מהומות בוואדי באוקטובר 2000, ראש העיר הגיע והפריד בין המשטרה לאזרחים כדי להרגיע את הרוחות. ראש העיר הוא אזרח פשוט. מנגב חומוס, קונה ירקות בשוק. הקשר בין אנשי הדת הוא הדוק. בחגים מברכים זה את זה ומבקרים. האזרח רואה את הקשר החזק בין אנשי הדת, ושראש העיר, אף שטועה לפעמים, חי את העיר.

"אני יודע לא להיכנס לשכונה יהודית ביום כיפור, וברמדאן לא אוכל בחוץ. יש כבוד הדדי. היום לא צריך להתאמץ, צריך לשמור על מה שהדור הקודם עשה. יש עוד דברים לשנות, אבל יש בסיס טוב, זה מאוד חשוב. כיום אתה רואה שניים רבים ושלישי בא ומפריד. יש כבוד ותרבות של לחיות ולתת לאחר לחיות".

אבל היו גם התנגשויות לא נעימות.
"לפני שלוש שנים היה מקרה ברחוב שבתאי לוי. אמן הציג את פסלי ישו ומרים בצורה לא מכבדת. יצאנו להפגנה לא אלימה. זה גלש למקום שלא רצינו. האב דימיטריוס סאמרה מהכנסייה שלי ועוד אנשי דת באו והרגיעו את השטח. הייתי ממארגני ההפגנה, וברגע שהכומר ביקש – היה שקט. זה דור שגדל על ערכים וכבוד. ככה אני מחנך את הילד שלי. זה עובר מדור לדור. בחיפה יש אלימות, אבל רוב המעורבים הם מחוץ לעיר.

"צריך לעשות טוב בעולם הזה כדי להגיע לעולם טוב יותר. אם כל אחד יעשה את חלקו, העולם יהיה טוב יותר. רק בשיתוף פעולה של החינוך, הרווחה והמשטרה אפשר לעצור את הפשיעה. אם אתה גר בבית משותף, אתה לא יכול לצבוע את כל החזיתות. אבל אם תשמור על החזית שלך נקייה, עשית משהו, וגרמת לאחרים לדאוג לשלהם".