גילי ניר, ישראלי בן 40, נחת היום (שלישי) בשדה התעופה באנטליה שבטורקיה, כשהוא לבוש בבגדים חמים ונושא איתו תיק קטן בלבד. מחר בבוקר הוא יטוס לעיר אדנה, שבקצה השטח שנפגע ברעידת האדמה בה נהרגו אלפי בני אדם. שם הוא מתכנן להתחיל לברר מה הצרכים של המקומיים וכיצד הוא יכול לסייע. הוא לא שייך לאף ארגון או משלחת רשמית, ומגדיר את עצמו כ"סוכן הומניטרי עצמאי".

מה אתה מביא איתך?
"אני מגיע לשטח, מברר מה הצרכים ואיפה אני יכול לסייע."

יש לך ניסיון בחילוץ ובסיוע?
"אני עוסק בזה כבר שנים דרך עמותות וארגונים שונים. הייתי באוקראינה, והדבר הראשון שהבנתי זה שצריך להוציא את האנשים, אז שכרתי רכבים גדולים וחדרי מלון והוצאתי את האוכלוסייה משטח הקרב. אחרי זה עברתי לעסוק בסיוע נפשי, בניתוב הסיוע ההומניטרי. אני יד עוזרת היכן שצריך."

הטיסה מנמל התעופה בן גוריון לאנטליה הייתה מלאה. אנטליה מרוחקת כעשר שעות נסיעה ממוקד האסון, ושדה התעופה שלה משמש כנקודת מעבר לטיסות של ישראלים בדרכם לחופשות ביעדים שונים בטורקיה ומעבר לה. בקצה המטוס ישבו כעשרה ישראלים שהחלו את דרכם למוקד הרעש.

שני מחלצים שעובדים בחברת הביטוח הראל, גברים בשנות הארבעים לחייהם, נראים כאילו הגיעו מיחידת קומנדו מובחרת. השניים, עמוסים בציוד חילוץ, ביקשו שלא נפרסם את שמם. הם סיפרו שכל מבוטחי החברה ששהו בטורקיה יצרו קשר ואינם זקוקים לעזרה. חברת הביטוח החליטה לשלוח אותם בכל זאת, כדי שיסייעו לארגונים אזרחיים טורקיים שעובדים איתם כבר שנים. יחד הם יחלצו אזרחים טורקים במקומות נידחים, שהמשלחות הגדולות לא יגיעו אליהם. "אנחנו עוד לא יודעים איפה נהיה", הם מספרים, "נחבור למקומיים ונראה לאן יקחו אותנו".

חבורה אחרת של צעירים בשנות העשרים לחייהם נחתו באנטליה בדרכם לאנקרה, משם הם יצאו לשטח. הם מתנדבים בארגון סיוע הומניטרי בינלאומי ששמו House of Hope, ובשנה האחרונה הם עבדו בעיקר באוקראינה. אחד מהם הוא גרמני, שעבר בישראל בדרכו מבנגלדש, האחרים ישראלים.