מוסקבה. אמצע הלילה שבין 28 ל-29 בדצמבר 2022. בדירה קטנה בלב העיר, אלכסנדרה זפולסקאייה מתעוררת מדפיקות חזקות. מאחורי דלת הכניסה היא שומעת צעקות ורעשים שנדמים לה כניסיון פריצה. "מישה, מישה, תתעורר! יש פורצים בדלת, תקרא למשטרה", היא קוראת לעבר בעלה מיכאל. הוא מתעשת, ניגש לדלת ומביט בעינית. תריסר שוטרים חמושים במסכות דורשים ממנו לפתוח את הדלת ולעצור אותו. הוא מבקש שיראו לו את צו המעצר, אבל הם מנסים לפרוץ את הדלת עם פטיש. הוא מבקש מהם לעצור, פותח את הדלת ומופל על ידי חמישה שוטרים לרצפה. הוא נחבל בראשו ופניו מתחילים לדמם בעוד ידיו אזוקות. שוטרים מכניסים את אלכסנדרה לחדר אחר, ואחרים הופכים את הבית, מחרימים ציוד אישי, כולל טלפון, טאבלט ומחשב. מיכאל נלקח למעצר.

ניסיונות ההפחדה: "פשיסטים תמיד שנאו והשמידו איגודי עובדים"

מיכאל הוא הפרופסור למתמטיקה מיכאל לובנוב, אחרון הפוליטקאים האופוזציונרים ברוסיה שעדיין לא עזבו או נכלאו. זה היה המעצר השני שלו מאז פרוץ המלחמה באוקראינה לפני שנה.

יחסית לפעילים אחרים ברוסיה של היום, לובנוב יצא בזול. בית המשפט פסק לו 15 ימי מעצר על "אי-מילוי הוראות שוטרים", ולהפתעת תומכיו, בצהרי 13 בינואר הוא מצא את עצמו מחוץ לבית מעצר אזורי בפאתי העיר. כעבור ימים שב ללמד.

מיכאל לובנוב משתחרר ממעצר. "אלפי אנשים יושבים בכלא בגלל הדעות שלהם. השלטונות משתמשים במעצרים כדי להפחיד עוד מיליונים רבים אחרים" (צילום: ערוץ הטלגרם של מיכאל לובנוב)

לובנוב הוא מרצה בכיר בקתדרה למדעים באוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה, מוסד הלימודים היוקרתי במדינה, שהיה גם ביתם האקדמי של הפיזיקאי זוכה פרס נובל לשלום, אנדריי סחרוב, והנשיא האחרון של ברית המועצות, מיכאל גורבצ'וב. הוא גם מהפעילים הבולטים בעולם העבודה המאורגנת ברוסיה בעשור האחרון, והיה מועמד עצמאי (וכנראה יחיד) מטעם המפלגה הקומוניסטית בבחירות לפרלמנט הרוסי בספטמבר 2021.

יומיים לפני השיחה עם 'דבר' בשבוע שעבר, חזר מטיול עם אשתו בארמניה, וכשהגיעו הביתה חיכתה להם הפתעה לא נעימה. אות Z ענקית, סמל הפלישה הרוסית לאוקראינה, רוססה בספריי לבן על הדלת שלהם. "המחשבה מאחורי זה הייתה ברורה: 'תפחד, אל תחזור, תיסע כמה שיותר רחוק מכאן'", אומר לובנוב. הוא מספר שהמדבקה של האיגוד העצמאי 'קורייר', שמאגד שליחי מזון מכמה מחוזות ברוסיה (ראשו ישב במעצר כמה פעמים והשתחרר לאחרונה), שהייתה מודבקת על הדלת, רוססה בשכבות של צבע. "בכל הזמנים ובכל הארצות, פשיסטים תמיד שנאו והשמידו איגודי עובדים".

גרפיטי נאצה על דלת ביתו של לובנוב. "המחשבה מאחורי זה הייתה ברורה: 'תפחד, אל תחזור, תיסע כמה שיותר רחוק מכאן'" (צילום: אלבום פרטי)

לובנוב נעצר והואשם בקשירת קשר עם פוליטיקאי אופוזיציונר אחר שברח מרוסיה. על מעצרו מרחף צל של שני מאסרים גדולים: האחד של אלכסיי נבלניי, שיושב בכלא יותר משנתיים, ועל פי כתבי האישום השונים עתיד לשבת שם 15-9 שנים נוספות. השני הוא של פוליטיקאי פחות מוכר בזירה העולמית, איליה יאשין, מבכירי האופוזציונרים ברוסיה, שנידון בדצמבר האחרון ל-8 שנים וחצי בכלא, על אותם סעיפים שבהם הואשם לובנוב. יאשין נעצר כמה פעמים לפני מאסרו, כרמיזה מטעם השלטונות שיעזוב מרצונו החופשי. "רוסיה נמצאת היום בגל הדיכוי הכי קשה שלה מאז פירוק ברית המועצות", אומר לובנוב. "אלפי אנשים יושבים בכלא בגלל הדעות שלהם. השלטונות משתמשים במעצרים כדי להפחיד עוד מיליונים רבים אחרים".

וזה עובד?
"זה לא נעים ולא נוח. פרצו לדירה שלנו באמצע הלילה, זה מפחיד ממש. נראה שבינתיים הם לא צריכים אותי, אבל ברור שהכול יכול להשתנות תוך יום, כי הכול אקראי".

לובנוב ואשתו אלכסנדרה זפולסקאייה בבית המשפט. "זה נראה רע להכניס לכלא אדם שקיבל כל כך הרבה קולות בבחירות לפרלמנט" (צילום: אלבום פרטי)

אז לא צריך להתייחס לתוכן כתבי האישום?
"זה מיותר. לפני כמה ימים בית המשפט שיחרר את פעיל האיגוד המקצועי 'קורייר', קיריל אוקראינצוב. זה לא היה קשור לאישומים נגדו. פשוט התקבלה הוראה מלמעלה להפסיק להתעסק בו. כנראה עניין של כוח אדם, כסף וסדר עדיפויות. נכון לעכשיו, הוא לא מספיק מעניין. יכול להיות שגם אני, כרגע".

איך אתה מסביר את זה?
"ההתמודדות שלי בבחירות לפרלמנט הרוסי (הגוסדומה) ב-2021 ומספר הקולות שקיבלתי שמו אותי בסיכון מצד אחד, אבל גם יצרו לי הגנה מסוימת, כי זה נראה רע להכניס לכלא אדם שקיבל כל כך הרבה קולות. יכול להיות שזה סתם סיפור שאני מספר לעצמי כדי להירגע, אבל זה עוזר".

הפעילות הפוליטית: "ברוסיה נולד וצמח אגף שמאלי"

שמו של לובנוב מוכר בעולם האיגודים המקצועיים ברוסיה ב-15 השנים האחרונות. בתור מרצה צעיר באוניברסיטה התנדב באיגודים מקצועיים עצמאיים באזור מוסקבה, ומאוחר יותר הקים עם עמיתיו איגוד מרצים באוניברסיטה. "כל פעילות אקטיבית, במיוחד באיגודים מקצועיים, מביאה בחשבון שתהיה נתון ללחצים. בעבר היו אלה כל מיני ביורוקרטים באוניברסיטה, אנשי שירות הביטחון ופרובוקטורים שקשורים למפלגת השלטון, מתקפות באינטרנט וכו'. אבל עם הזמן התרגלתי לזה".

עם פירוק ברית המועצות, נוצרו חברה אזרחית ומחנה שמאל שהפכו מנהיגים כמו לובנוב לכמעט בלתי נראים. באגף השמאלי של המפה הפוליטית, האג'נדה הצטמצמה למפלגה הקומוניסטית, שאמנם הייתה השנייה או השלישית בגודלה, אבל הייתה מושחתת עד היסוד. היא התיימרה לייצג את הפועלים בכפרים, אבל שירתה בפועל את הנשיאים בוריס ילצין, ומאוחר יותר ולדימיר פוטין.

"גדלתי בעיר קטנה בספר הרוסי", מספר לובנוב, "ושם אני זוכר את המפלגה כתופעה חזקה שהוציאה אנשים לרחובות למחות נגד רפורמות השוק ודוקטרינת ההלם שהובילה ממשלת ילצין ויגור גיידר (שר האוצר של רוסיה בשנות ה-90). זה היה גל של נוסטלגיה לברית המועצות, שהיה משולב עם סנטימנטים לאומניים וימניים קיצונים".

בשנות ה-2000 התחיל האגף הסוציאליסטי במדינה לגדול באופן עקבי ויציב. "זה שהצלחנו להרים קמפיין רציני להריץ אותי בבחירות לדומה, בהתחשב בזה שהיינו כמעט ללא אמצעים וללא הון גדול מאחורינו, הוכיח שברוסיה אכן יש אנשים עם השקפת עולם סוציאליסטית, שיודעים להבדיל את עצמם מהאגף הליברלי, ומצד שני אין להם שום סנטימנט או אשליות לגבי ברית המועצות".

איפה השמאל החדש הזה צמח?
"הסביבה האקדמית היא אחד המוקדים, בעיקר הפקולטות למדעי הרוח. זה קרה בקרב הקהל הצעיר, אבל עם הזמן הדביק גם את המבוגרים. ברוסיה בכלל, פחות מ-10% מהאנשים מתעניינים בפוליטיקה ולוקחים בה חלק".

"זה שהצלחנו להרים קמפיין רציני להריץ אותי בבחירות לדומה, בהתחשב בזה שהיינו כמעט ללא אמצעים וללא הון גדול מאחורינו, הוכיח שברוסיה אכן יש אנשים עם השקפת עולם סוציאליסטית, שיודעים להבדיל את עצמם מהאגף הליברלי, ומצד שני אין להם שום סנטימנט או אשליות לגבי ברית המועצות"

לעולם העבודה המאורגנת נכנס עוד בהיותו סטודנט צעיר שקרא את מרקס, לנין וטרוצקי. הוא למד במוסד האקדמי הנחשב ברוסיה, אבל בסוף העשור הראשון של שנות ה-2000 לא הייתה כמעט פעילות שמאלית באוניברסיטה. דרך היכרות עם פעילים סוציאליסטים, נתקל בפעילותו של 'איגוד ברית העבודה הרוסי', איגוד עצמאי חזק שכלל עשרות ועדים. "הגעתי לתמוך במאבקים של איגודים ספציפיים. חלוקת פלאיירים, עמידה עם שלטים, סמינרים של איגודי עובדים. במקביל התחלתי להתעמק במצב זכויות העובדים באוניברסיטה וניסיתי להקים ועד".

איך זה התקבל?
"במקרה שלי, כמרצה באוניברסיטה בכירה, עד שלב מסוים לא עשו לי בעיות. בהמשך זימנו אותי לשיחות עם ראשי המחלקה, ראש הפקולטה וכו', וניסו לרמוז לי בעדינות לרדת מזה. ב-2013 ניסו לפטר אותי, אבל הסטודנטים שלי, חבריי ללימודים לאורך השנים והקולגות באוניברסיטה נעמדו לצדי והקימו רעש גדול, והרקטור נאלץ להתקפל. אבל עד היום מנסים להציע לי להתפטר מיוזמתי".

פחדת שיפגעו בך מעבר לפיטורים?
"ניסיון להתארגנות עובדים ברוסיה נשא בחובו תשלומי מחיר תמיד. אבל צריך להפריד. אנשים שניסו להקים התארגנות במקום עבודה פרטי, מהלך שעשוי לגרום לבעלים לאבד רווחים, יכלו ליפול קורבן לפגיעה פיזית, לתפירת תיקים שיובילו למאסר לשנים ארוכות וגם לרצח. כל אחד מהתרחישים האלו קרה במציאות".

מה הסנטימנט בציבור הכללי ברוסיה למושגים כמו "סוציאליזם" או למוסדות כמו "איגוד מקצועי"?
"הגישה השתנתה מאוד בשני העשורים האחרונים. יש שרואים באיגודים גוף שמתעסק בסידור חופשות לעובדים, כי זו הייתה הפעילות העיקרית של איגודים בברית המועצות. אבל זה דיבור מיושן, מכיוון שמדיניות הקיצוצים של השלטונות הרוסיים לאורך השנים הביאה לזה שלא היה יותר תקציב לחופשות לעובדים. ההטבות הצטמצמו משמעותית ואיגודי העובדים החלו לאבד חברים, כוח ויוקרה".

לובנוב מצביע על שני הכיוונים העיקריים שחלק מהאיגודים המקצועיים פנו אליהם ב-15 השנים האחרונות ברוסיה: מאבק והכרה. "יש כאן פניית פרסה. התפיסה הרווחת של מה צריכים איגודי העובדים להיות פנתה לכיוונים לוחמניים יותר – שמירה על זכויות, מאבק על משכורות. נבלניי בעצמו אמר שאיגודי עובדים אקטיביים הם דבר חשוב ליצירת מוסדות בחברה דמוקרטית. מנקודת מבטו הליברלית, איגוד הוא כמו ארגון לשמירת זכויות הפרט.

"בכיוון השני, אנחנו רואים יותר ויותר רוסים, החל מהעשור הראשון של שנות ה-2000, שמתחילים להרוויח מספיק כסף ויוצאים לחופשות וכנסים במערב אירופה. והנה, הם מגיעים למדינה כמו צרפת, ומגלים שמסיבה לא מובנת שירות הרכבות מושבת. זה מעצבן אותם, הם מתעניינים בסיבה שמפריעה להם לחופשה, ומגלים תופעה: העובדים שובתים במחאה על תנאי השכר שלהם. לא משנה איזו דעה הם מגבשים סביב זה, זה אירוע זר לחלוטין לרוסיה. החשיפה שלהם לאפשרות הזאת מוסיפה אותה לאופק האירועים הפוליטיים".

לובנוב ביום הבחירות. "יצרנו קמפיין וקבוצה הולכת וגדלה של אנשים שהצליחו להתעניין מחדש בתהליך הבחירות, שנחשב מאוס לחלוטין" (צילום: אלבום פרטי)

לפני הבחירות ערך המטה שלו סקר, והוא גילה להפתעתו שרבים מקהל בוחריו הפוטנציאלי ראו את זכויות העובדים כנושא שחשוב לדחוף אותו בפרלמנט. "אחרי הבחירות הגענו למסקנה חד משמעית שהאבחנה שלנו נכונה: ברוסיה נולד וצמח אגף שמאלי. הוא לא מאורגן, אין לו מפלגה, אין לו כמעט מוסדות או כסף והוא מפוזר בכל רחבי המדינה – אבל הוא קיים".

לאורך השנים, לבנוב וחבריו שללו את העשייה הפוליטית, בטענה שהעבודה האמיתית קורית רק בשטח – התארגנות, למידה ויציאה לפעולה. אבל מאז חלו שינויים משמעותיים במרחב הפוליטי ברוסיה, ובראשם שינויים במפלגה הקומוניסטית, שאפשרה לרבים לרוץ בשורותיה גם אם אינם חברי המפלגה, וכן עבודת השטח העצומה שעשה נבלניי ביצירת בסיס לפוליטיקאים צעירים לפרוץ קדימה.

"הופעתה של המערכת לטקטיקה מתואמת לבחירות (שמה המוכר יותר של מערכת 'בחירה חכמה' של נבלניי, שאזכור מפורש שלה בציבור עלול לעלות בצו מעצר מנהלי) שינתה הרבה מכללי המשחק", אומר לבנוב. "היא אפשרה לקדם את המועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לניצחון על המועמד של מפלגת רוסיה אחת באזור הבחירה. בלי המערכת לא הייתה לנו יכולת לפרוץ קדימה.

"המפלגה הקומוניסטית ברוסיה היא מקום מאוד מגוון אידיאולוגית. זה מקום שיש בו אנשים צעירים בעלי נקודת מבט סוציאל-דמוקרטית, אנשים עם רגשות נוסטלגיים לברית המועצות ואנשי ימין קיצוני שפשוט אוהבים את כל ההסמלה האדומה של המפלגה. יש במפלגה פלג שכבר כמה שנים הולך שמאלה, ומעוניין להיות נציג ציבור אמיתי ולא בובה".

"ניסו לדכא את הקמפיין שלי, את מה שהתחיל להיווצר במפלגה הקומוניסטית ואת ההתעוררות הפוליטית ברוסיה בשלוש השנים האחרונות, כתגובה למשברים ולחוסר שביעות הרצון של יותר ויותר רוסים מהשלטון. גם היציאה למלחמה ב-24 בפברואר הייתה תגובה למגמות האלו"

בעקבות סיפוח חצי האי קרים ב-2014, נוצר קונצנזוס חדש ברוסיה – קרים של הרוסים לנצח. מעטים העזו לחלוק או לצאת לרחוב, אך משהו נסדק. פריצתו של נבלניי לזירה הציבורית ב-2016 סביב הסטגנציה הכלכלית, הכוחנות המשטרתית ותחושת המיאוס מהשלטונות התחילו להוציא עשרות אלפי, ובהמשך מאות אלפי אנשים לרחוב. "פוטין החל לקדם באותה התקופה מדיניות שדחקה את המפלגה הקומוניסטית, וההנהגה שלה הבינה שיש חשש שתאבד את האחיזה שלה בפרלמנט והכסף הרב שנלווה לזה. במקביל, צעירים הצליחו לנצח בבחירות בסניפים מקומיים, והמפלגה ראתה בהם קולות פוטנציאליים שהיא חייבת עכשיו.

"בסביבת פוטין שמו לב למגמה הזו. ניסו לדכא את הקמפיין שלי, את מה שהתחיל להיווצר במפלגה הקומוניסטית ואת ההתעוררות הפוליטית ברוסיה בשלוש השנים האחרונות, כתגובה למשברים וחוסר שביעות הרצון של יותר ויותר רוסים מהשלטון. האופוזיציה ברוסיה גדלה, התחזקה והחלה להוות איום על השלטון. גם היציאה למלחמה ב-24 בפברואר הייתה תגובה למגמות האלו".

לובנוב לא הצליח לנצח את המועמד מטעם מפלגתו של פוטין באזור הבחירה שלו, אף שבקלפי גרף ניצחון בפער של 12 אלף קולות. מערכת הבחירות הממוחשבת, שנמצאת תחת השליטה והפיקוח של הקרמלין, הוסיפה ליריבו 20 אלף קולות.

"לא הייתי נאיבי, אבל הניצחון בבחירות לא היה המטרה היחידה. יצרנו קמפיין וקבוצה הולכת וגדלה של אנשים שהצליחו להתעניין מחדש בתהליך הבחירות, שנחשב מאוס לחלוטין. הצטרפו אלינו מאות אנשים תוך ימים".

המאבק והמחירים: "מי מתעסק בפוליטיקה ובאיגוד עובדים צריך להיות מוכן לצרות"

לובנוב משוכנע שאילולא פרצה מלחמה, תוך חמש שנים היה מצליח עם שותפיו להטות שמאלה את הכף במפלגה הקומוניסטית. "הייתה תחושה קשה שהבחירות נגנבו, אבל כבר כמה ימים אחרי, אנשים שלקחו חלק בקמפיין הפכו בעצמם למנהיגים מקומיים בבחירות המחוזיות שהתקיימו בהמשך השנה. המצב אמנם החמיר באופן קיצוני, אבל התנועה ממשיכה. אנחנו עוד נמצא דרך להגשים את הרעיונות ולחדש את המאבק בהמשך, בבחירות או לא בבחירות. מה שיהיה".  

איך התלמידים והקולגות שלך קיבלו את פניך כשחזרת ממעצר?
"יש הרבה סולידריות באוניברסיטה ומחוצה לה. בשנה האחרונה הרבה סטודנטים וקולגות ניגשים אליי ואומרים לי תודה רבה על הבעת העמדה שלי נגד המלחמה, כי אני הקול שלהם לכל מה שקורה. אני מצליח להיזכר רק במקרה אחד שמישהו פנה נגדי. בדצמבר נכנס למעלית אדם ושאל אותי ישירות: 'למה אתה כל כך לא אוהב את רוסיה?' אבל אני יודע שיש גם מרצים בכירים, לא מעטים, שמחזיקים בעמדה פרו-מלחמתית ותומכים במה שהמדינה עושה".

לובנוב מלמד שיעור ראשון אחרי המעצר. "הרבה סטודנטים וקולגות ניגשים אליי ואומרים לי תודה רבה על הבעת העמדה שלי נגד המלחמה, כי אני הקול שלהם לכל מה שקורה" (צילום: אלבום פרטי)

למרות כל התבטאויותיו והתנגשויותיו עם החוק, הוא ממשיך להחזיק במשרה שמפרנסת אותו, ומתמרצת אותו להישאר. "הזיהוי של אנשים עם המוסד דוחף אותם להיאבק עם אי-צדק, כי הם תופסים אי-צדק כדבר שפוגע בתדמית של המקום".

בסוף ספטמבר האחרון, לאחר ששוחרר ממעצר באשמת הפצה של מידע כוזב על המלחמה באוקראינה, כתב לובנוב בערוץ הטלגרם שלו לתומכים: "סחיטתה של האנושות באיומים גרעיניים אפשרית רק במערכת שבה מעטים מחזיקים בהון וכוח, בעוד כל השאר עובדים עבורם בכניעות, שקועים בבעיות היום-יום עד שמגיע זמנם להתייצב למלחמה ולמות.

"חורבן המערכת שמושתתת על אי-שיוון פוליטי וכלכלי כה גס לא יהיה קצה של ההיסטוריה. עליכם ועליי תהיה מוטלת החובה לחיות ולראות מה יקרה לאחר מכן.

"מול האי-שיוויון שקורע את העולם שלנו ומוביל אותנו למלחמות תמידיות, נעמוד אנחנו עם סולידריות ודמוקרטיה רדיקלית. האלטרנטיבה לדיקטטורה לאומנית ימנית-קיצונית שמבוססת על אלימות גלויה תהיה פרויקט אינטרנציונליסטי שיקדם את האינטרסים של כלל האנושות".

קיים תרחיש שבו אתה אומר: זה מסוכן מדי?
"אין שום דבר בעולם כרגע שיכול למנוע מגורלי להיות כשל יאשין או נבלניי. אני לא שולל כלום. צריך להתכונן לאפשרות של כלא. אם אדם מתעסק בפוליטיקה, באיגוד עובדים – הוא צריך להיות מוכן לצרות.

"אני כל הזמן מנתח את הסיכונים ומשתדל להתגבר על הפחד. יאשין אמר שהוא נשאר ברוסיה בכל מחיר, לא משנה מה יעשו לו. אני לא מבטיח דברים כאלה. הפוזיציה שלי, על פי איך שאני מעריך אותה כרגע, היא שאני עדיין יכול להישאר, ללמד את מה שחשוב לי, להתפרנס מזה ובעיקר להמשיך בפעילות החברתית".

מה משאיר אותך?
"קבוצות פוליטיות רבות חדלו מלהתקיים כי אנשים ברחו מפה. לכן ההישארות מקנה תשומת לב לנושאים שאני מוביל וחשובים לי. זה שולח מסרים לכל אותם אנשים שעבדנו איתם בשנים האחרונות שעדיין יש כאן התנגדות, וזה מקל לחיות את הקטסטרופה הזו.

"הקטסטרופה היא קודם כל עבור האוקראינים, אבל עבור הרוסים זו גם קטסטרופה, חברתית, נפשית – הדור שלנו לא עבר שום דבר דומה לזה. הנוכחות שלי פה שומרת על גחלת התקווה ועוזרת לעבור את הזמן הקשה הזה עד שנשנה את רוסיה ואת העולם, כדי שקטסטרופות כאלו לא יחזרו".