רגע לפני הפסח: מליאת הכנסת אישרה היום (שלישי) בקריאה שנייה ושלישית את הצעת התיקון לחוק זכויות החולה של ח"כ אוריאל בוסו וקבוצת חברי כנסת, הידועה גם כ״חוק החמץ״.
מעתה יוכלו מנהלי בתי חולים לקבוע ההוראות בדבר הגבלה או איסור של הכנסת חמץ למבנה בית החולים, כולו או חלקו, הנדרשות לשם שמירת כשרות בחג הפסח. 48 חברי כנסת תמכו בהצעה לעומת 43 שהתנגדו.
עוד נקבע כי ההוראות יפורסמו באופן קבוע באתר האינטרנט של בית החולים וכי בבית החולים יוצבו שלטים בנושא. מנהל בית החולים יהיה רשאי להסמיך עובד לשם יידוע על ההוראות. מוצע להבהיר כי הוראות הסדר זה אינן גורעות מהוראות כל דין הנוגע לכשרות המזון.
בדברי ההסבר להצעה נכתב כי ההסדר המוצע נועד לתת מענה על פסיקת בית המשפט העליון מאפריל 2020 לפיה: "מגבלות שהוטלו על הכנסת מזון לבתי החולים בפסח הוטלו ללא מקור הסמכה בדין, ועל כן הורה על בטלותן. בפסק הדין נקבע כי האיסור הגורף להכניס מזון לשטח בית החולים בימות הפסח שולל ממאושפז הנמצא בעל כורחו בבית החולים ואינו מקיים את מצוות הדת היהודית לסעוד את ליבו בדל"ת אמות המרחב האישי שהוקצה לו, בהתאם לרצונו החופשי, וכך גורם לפגיעה באוטונומיה האישית שלו כפרט, שנגזרת מכבוד האדם ומההכרה בערך האדם ובהיותו בן חורין, ומאחר שמדובר במגבלות שביסודן טעמים דתיים – גם בחופש מדת.
עוד נפסק כי על בתי החולים לאפשר הכנסת מזון (לרבות חמץ) לשטחיהם בתקופת חג הפסח, תוך קביעת הסדרים מתאימים אשר יאפשרו שמירה על כשרות המזון המוגש מטעם בית החולים.
בית המשפט השעה את מתן הסעד בעשרה חודשים כדי לאפשר לבתי החולים, למשרד הבריאות ולרבנות הראשית לישראל להיערך למציאת פתרון שיהלום את הקביעות בפסק הדין ולקבוע תיקוני חקיקה ככל שהדבר יידרש.
ראש האופוזיציה יאיר לפיד אמר לפני אישור החוק כי "כשכנסת ישראל מחוקקת חוק היא שואלת את עצמה איך בדיוק הוא יתרגם את עצמו לעולם האמתי. לא תמיד אנחנו יודעים. החוק הזה אנחנו יודעים בדיוק הוא ייראה בעולם האמתי, כי כבר עברנו את זה. בשנת 1985 עבר חוק החמץ הראשון, שגם עליו אמרו שזה רק טכני, ורק לרשויות שמעונייניות. באותה שנה בפעם הראשונה אנשים התחילו לעשות מנגלים בחופים, משפחות שמו לחם ליד המצות בשולחן הפסח. אנשים אמרו 'אם כופים עליי אז לא'. אי אפשר לכפות על אדם להאמין ביציאת מצרים".
ח״כ משה גפני, מיוזמי החוק, אמר בתגובה כי "מעולם לא חתמתי על חוק שאומר לאדם חילוני איך להתנהג. החוק הזה הוא מיותר, כי הרי מה קרה? 75 שנה המדינה התנהלה כך, מנהלי בית החולים היו אחראים על מי יתן להכניס חמץ ומי לא והכל התנהל בסדר, עד שקפץ עלינו רוגזו של בג"ץ שאמר: 'למנהל בית החולים אין סמכות'. לא הייתה בעיה מעולם, עד לפני שלוש שנים, כשבית המשפט קבע שמנהל בית החולים לא יכול לתלות מודעה שבחלקו הצפוני יש חמץ ובחלקו הדרומי אין חמץ. שבן אדם שומר מצוות ידע שהוא בפסח הולך לחלק הדרומי. עומדים פה אנשים מכובדים, אנשי כנסת, ומדברים על הכפייה. תגידו השתגעתם? איפה יש מילה אחת בחוק הזה על כפייה?".
