גרינברג הייתה בת 14 בלבד כשנאנסה. הנאשמים בביצוע האונס, שוחררו בתחילה, אך בהמשך הורשעו ארבעה מהם – נדב ביטון, אריק חזון, אופיר בארי וצפריר צביסון.

בעקבת זיכוי הנאשמים התעוררה סערה גדולה בציבור. הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון שהפך את ההחלטה והרשיע, כאמור, ארבעה מהנאשמים. התיק הוחזר לגזירת העונש בבית המשפט המחוזי, והנאשמים שהיו כבר בגירים בעת גזר הדין, נידונו לתקופות מאסר שונות.

במהלך שנת 2007 חלה הידרדרות במצבה הנפשי, ושלוש בנותיה נמסרו למשפחות אומנה. אך בהמשך נאבקה בהחלטה ובנותיה חזרו לגור עימה.

גרינברג נמצאה בשבת בבוקר ללא הכרה. צוות מד"א שהוזעק למקום קבע את מותה. היא הובאה הבוקר למנוחות בבית העלמין בקריית אתא.

איגוד מרכזי הסיוע: "כואבות כאב עמוק את מותה בטרם עת של יעל גרינברג ז"ל, נפגעת האונס הקבוצתי בשמרת. פרשת אונס שמרת תזכר לעד כאחד מפרשות האונס הקשות והמזעזעות שהרעידו את המדינה. אונס שמרת הביא לציון דרך משמעותי בפסיקה לגבי סוגיית ההסכמה אך הראה את הסבל האדיר והמחיר הבלתי נתפס שמשלמות נפגעות.

יעל שילמה מחיר כבד וקשה וסבלה כל חייה ממה שעברה ומהיחס והאטימות בהם נתקלה. לצערי, נחברה הישראלית עדיין צריכה לעבור שינויים רבים. גם היום כל מקרה אונס, כל מקרה פגיעה, מחייבים לא פעם מאבק כדי שמי שנפגו יזכו לצדק.

אנו באיגוד ובמרכזי הסיוע ליווינו את מאבקה לאורך השנים הארוכות. שולחות תנחומים למשפחתה ולכל אוהביה".