"בימים של פילוג גדול בחברה הישראלית, ומנהיגות דתית פוליטית שחותרת לאלימות, סיפוח והסתה", אומר ל'דבר' אבי דבוש, מנכ"ל ארגון קול רבני לזכויות אדם, "אנחנו מבקשים לשאוב השראה למנהיגות דתית אמיצה".

במקביל ללחימה בעזה ולמחלוקת הפנימית בחברה הישראלית, התקיימה ביום רביעי צעדה בלב ירושלים בקריאה לשלום. הצעדה היא חלק מכנס שנתי שמקיים הארגון תחת הכותרת "מנהיגות יהודית אמיצה בזמנים קשים". בכנס נפגשו רבנים ורבות כדי להציב אלטרנטיבה יהודית אמיצה לשיח המפלג השולט בימים אלה בסדר היום בישראל, בדמותם של פוליטיקאים ומנהיגי ציבור קיצוניים שמבקשים להעמיק את הקיטוב והשיסוי בחברה הישראלית.

"שבוע לפני יום ירושלים, צועדים במקום שסימבולית נכבש על ידי כוחות אלימים מהימין, שער יפו וכיכר ציון על הסמליות שלה מאז 1995", אומר דבוש. "גדלתי בבני עקיבא וצעדתי במצעד הדגלים. בשנים האחרונות זה הפך בעיקר לאירוע עם מסרים של עליונות יהודית. אנחנו צריכים להיות במרחב הציבורי בלב ירושלים. אלה זמנים של מתח ביטחוני. זה מחדד את הצורך לקרוא קריאה משותפת לשלום, לצדק ולשוויון.

אבי דבוש, מנכ"ל קול רבני לזכויות אדם. "גדלתי בבני עקיבא וצעדתי במצעד הדגלים, בשנים האחרונות זה הפך בעיקר לאירוע עם מסרים של עליונות יהודית" (צילום: יח"צ קול רבני לזכויות אדם)

הפנייה של הארגון היא בראש ובראשונה לציבור היהודי. "מאז הקמת הפורום ב-1988, אנחנו נאבקים באלימות מתנחלים כלפי פלסטינים ועל זכויות חברתיות של הציבור החי בעוני. בזירה הציבורית אנחנו עובדים ב-20 מכינות קדם-צבאיות. זה מחדד את הצורך. אני משדרות, וראיתי את הניצחון של 'עוצמה יהודית' בשדרות ונתיבות. מול המפלגה שמחברת יהדות עם עליונות יהודית, שנאת ערבים ולהט"ב, צריך לקום כוח פוליטי, כדי שלא ניכנע מול זה. לא נוותר על המרחב הציבורי".

דבוש תופס כחיוני את החיבור בין המסר החברתי למסר המדיני. שלא כמו אחרים המקדימים אחד לאחר, "לדעתי אי אפשר להפריד בין המסרים, אך לא להתנות אותם זה בזה. אנחנו פועלים בזירה הישראלית למען צדק חברתי וגם בשטחים. זה התפקיד של מנהיגות, ומנהיגות יהודית בפרט, לפעול בכלל הזירות, ולא רק לדבר, אלא לפעול ולהגיע לשטח. הדיור הציבורי, הציבור השקוע בחובות, חקלאים פלסטינים, חניכי מכינות, מבקשי מקלט, התפקיד הרבני צריך לגעת גם בדברים האלה ולפעול ולא לשתוק. לא להיות רב רק במובן הקהילתי ולהשמיע דברי תורה, אלא להיות בשטח, להיות אמיץ ולהיאבק על זכויות אדם".

"זה היה סוריאליסטי להפגין למען שלום בזמן טילים"

עשרות הצועדים יצאו מכיכר ציון אל שער יפו, שם נערכה תפילה משותפת לבני כל הדתות. "אנחנו צועדים באזור שמסורתית מסוכן לערבים מוסלמים כנוצרים. כל תהלוכה דתית מותקפת. הדת שמשמשת בידי פוליטיקאים כמכשיר לשנאה ולאלימות יכולה וצריכה להיות המקום שיחבר בינינו, כי כולנו נבראנו בצלם אלוהים, ואין מונופול על האמת והצדק. אנחנו צריכים לחזק את הקואליציה שכוללת את רוב החברה הישראלית, שבוחרת בשלום, ומותקפת על ידי קואליציה של קנאה שמעוניינת בהכרעת היריב".

תפילה משותפת לבני כל הדתות. "הדת שמשמשת בידי פוליטיקאים כמכשיר לשנאה ולאלימות יכולה וצריכה להיות המקום שיחבר בינינו" (צילום: נשים עושות שלום)

"אני התגייסתי לצעדה כי זו מטרת החיים שלי, להחזיר את הנורמליות והשפיות לשני העמים", אומרת היאם נעש, חברה בהנהגת "נשים עושות שלום". "אנחנו חיים אחד ליד השני ומפנים את הגב אחד לשני. זה היה משהו שפוי בעולם של אי שפיות.

"זה היה סוריאליסטי: הפגנה למען השלום כשיש ירי טילים. מה שאני יכולה לעשות זה להתפלל. אני לא בממשלה. אני אישה שחושבת שצריך לשנות בכל האמצעים שיש לנו. בני כל הדתות היו שם. כולנו ניסינו לעשות שינוי ולהביא את האור. זה נכון שכואב ושבוכים, אבל אני החלטתי לשחק במגרש ולא להישאר ביציע. הרַבָּה הלנה אמרה: 'אני מקווה שהאל יפתח את השמיים ויביא אנשים שפויים שיגיעו להסכם מדיני שיביא חיים לבנים שלנו'".

היאם נעש, חברה בהנהגת "נשים עושות שלום". "הפחד ישנו, אבל מה האלטרנטיבה? אין לנו פריווילגיה לשתוק" (צילום: נשים עושות שלום)

אך לא רק המצב הביטחוני מעיב על השאיפה לשלום. בשבועות האחרונים נעצר ונאזק פרופ' מוחמד עדוי מהמרכז הרפואי זיו במחסום משטרתי בדרך למשמרת; ביום חמישי שעבר הוכה נער ערבי מיפו בקניון עזריאלי כי דיבר ערבית; המאבטח הדרוזי שאפי חמוד הוכה בהר מירון בידי צעירים יהודים כי דיבר בערבית.

"כואב לי, אני בוכה. אנחנו חיים מצב נוראי. הממשלה לא רואה אותנו", אומרת נעש. "אני לא יודעת, אולי ההפגנות יכולות לעשות משהו. כולנו חיים בחרדה. הפחד ישנו, אבל מה האלטרנטיבה? אין לנו פריווילגיה לשתוק. אנחנו התקווה, אין תקווה אחרת. אני אישה אופטימית. כולנו באותה הספינה, אם היא תטבע, כולנו נטבע – ערבים ויהודים, לכן בחרתי להיות בהפגנות. יש תסכול גדול, אבל אין פריווילגיה לשבת בצד".

איפה נמצאת החברה העברית ביחס למתרחש?
"ערביי ישראל מאוד מבולבלים. יש בנו צד ישראלי וצד פלסטיני. לפעמים צד אחד גועש. המדינה לא נתנה לנו מקום ראוי. כל זמן שיש כיבוש, ערביי ישראל יהיו מתוסכלים. אנחנו רוצים לחיות כאן ושאחינו שם יחיו בשלום. אין דמוקרטיה עם כיבוש. אני מבינה את שני הצדדים, ואני מנסה לעשות טוב. אנחנו, ערביי ישראל, יכולים ליצור גשר, אבל לא לקחנו את התפקיד. יש לנו תפקיד שחייבים למלא. אנחנו לא האויב. אנו רוצים את טובת המדינה ואת טובת העם הפלסטיני.

הצועדים והמפגינים נגד. "אם העם הפלסטיני ירגיש שיש לו בית, הכול ישתנה" (צילום: יח"צ קול רבני לזכויות אדם)

"אם אנחנו רוצים עתיד טוב למדינה, חייבים לחשוב איך לחיות ולתת לאחר לחיות. אלוהים שם אותנו פה כי עלינו ללמוד איך להיות ביחד. אם העם הפלסטיני ירגיש שיש לו בית, הכול ישתנה. צריך שהמצפון יתעורר וניתן לאחר את חירותו ונחיה בחירות פנימית".

בצעדה לקחו חלק עשרות ארגוני שלום ושיח בין-דתי. בין הארגונים השותפים: קול רבני לזכויות אדם, רשת הרבנות הישראלית, התנועה הרפורמית בישראל, הכנסייה הסקוטית, כנסיות למען השלום במזרח התיכון, העדה האסלאמית האחמדית, אגודת המפגש הבין דתיInterfaith Encounter Association ,Interfaith Center for Sustainable Development יוזמה בין דתית בנגב, הקבוצה הבין-דתית בגליל, מדרשת חנתון, התנועה המסורתית בישראל, המכון התיאולוגי השבדי.