ועדת העבודה והרווחה תדון מחר (שני) בהצעת חוק להקמת רשות לאומית למאבק בעוני, שאושרה בכנסת בקריאה טרומית בפברואר האחרון. בדיון ישתתף שר הרווחה יעקב מרגי. לפי הצעת החוק, שהוגשה על ידי חברי כנסת יהודים וערבים, תוקם רשות שתפקידה "לפעול לצמצום ממדי העוני בישראל" ולתאם את פעולת משרדי הממשלה והרשויות בנושא.

התקציב להקמת הרשות אושר כחלק מהכספים הקואליציוניים, והיא תוקצבה ב-4.8 מיליון שקלים לשנת 2023 וב-10 מיליון שקלים לשנת 2024, כחלק מתקציב משרד הרווחה. לפי הצעת החוק שאושר בקריאה טרומית, הרשות צפויה לקום במשרד הנגב והגליל, אך שר הרווחה יעקב מרגי הכריז בכנסת שהכוונה היא לשנות את החוק ולהקים את הרשות כחלק ממשרד הרווחה.

פרופ' ג'וני גל, מבכירי חוקרי תחום העוני ושירותי הרווחה בישראל, שהיה שותף לגיבוש הרעיון של הקמת הרשות, אומר ל'דבר': "אני מאוד אשמח אם הרשות הזו תחתור לעשות את זה ותוביל לשינוי במדיניות, אבל אני חושש מכמה דברים: ראשית, מהעברת חוק בשלב כל כך מאוחר, אחרי שהתקציב עבר. גם הגדרת המשתתפים ברשות, והמיקום שלה לא מבשרים טובות לגבי היכולת שלה לעשות את מה שהיא צריכה לעשות".

פרופ' גל, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב ומרצה בביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, מתאר כיצד נוצר הרעיון להקמת הרשות, ומסביר מה חשוב שיקרה כדי שתוכל להיות גוף אפקטיבי.

"מי שיודע להתמודד עם עוני נמצא או במשרד הרווחה או בביטוח הלאומי"

הרעיון להקמת רשות לאומית למאבק בעוני עלה כבר ב-2014, כחלק ממסקנות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני. הוועדה הציעה שתפקידה של הרשות יהיה לתאם את הפעולות להתמודדות עם עוני בכל המשרדים, בהן רווחה, שיכון, חינוך, כלכלה אוצר ומשרדים נוספים, כל משרד בגזרתו, ולוודא שכל משרד אכן פועל בגזרה הזו בהתאם לתכנית העל למיגור העוני.

ברעיון המקורי, הרשות אמורה הייתה לקום במשרד ראש הממשלה, אך לדברי גל, "בשלב די מוקדם היה ברור שבמשרד ראש הממשלה זה לא יהיה". ההצעה לא מומשה, וכמה שנים אחר כך, בהמלצות של צוות מטעם קרן מנומדין, שפרופ' גל עמד בראשו שפרסם מסמך שנקרא "הזכות לרווחה טובה", ההמלצה הזו חזרה על עצמה.

את ההצעה הנוכחית הגישו רשימה מכובדת של ח"כים מימין ומשמאל, בשלוש הצעות חוק זהות שאוחדו: עאידה תומא סלימאן, יוסף עטאונה, עופר כסיף, איימן עודה, אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל), נעמה לזימי (העבודה) ומשה ארבל (ש"ס), לפני שמונה לשר הפנים והבריאות.

לפי ההצעה, תפקידה של הרשות יהיה "לפעול לצמצום ממדי העוני בישראל", ובמסגרת זו יוטלו עליה גיבוש תכניות שנתיות ורב-שנתית; הסברה וקידום תכניות לימודים בנושא עוני ופערים ובנושא תכנון והתנהלות כלכלית; הקמת מרכז מידע ומחקר; תיאום בין משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, וייעוץ לממשלה.

"המהות היא שהמבט על עוני צריך להיות מבט רחב, ושההתמודדות איתו מחייבת פעילות בכל המישורים ותיאום בין המשרדים. זה דורש שהרשות הזו תשב במשרד משמעותי, חזק, שיכול לתאם בין משרדים ולדאוג לזה שהמשרדים ימלאו את חלקם, ועדיף שזה יהיה במשרד שיש לו ידע וניסיון בהתמודדות עם עוני, משמע, משרד ראש הממשלה או משרד הרווחה", מסביר גל. לדבריו, "מי שיודע להתמודד עם עוני נמצא או במשרד הרווחה או בביטוח הלאומי, ואלה מי שצריכים להיות מופקדים על הנושא".

"רק אנשים מתחום הכלכלה מעורבים, זה ביטוי של ההתייחסות הלא נכונה של ממשלות ורשויות לעוני"

עוד בעיה, מוסיף גל, היא היעדר המקצועיות בנושא עוני במועצת הרשות, כפי שהיא מוגדרת בנוסח הראשוני של הצעת החוק. מועצת הרשות היא הגוף שמתווה את מדיניות הרשות ומפקח על פעילותה, ובנוסח החוק הראשוני תכלול נציגים ממשרדי פיתוח הפריפריה, הפנים, החינוך, העבודה והרווחה, וכן נציגים מהביטוח הלאומי, שירות התעסוקה ונציגי ציבור הפועלים בנושא.

אולם גל מדגיש שבעייתי במיוחד זה שבהרכב המוצע, משום מה, אין אף עובד סוציאלי. "זה בעיניי מאוד משונה, בהתחשב בזה שאנשי הפרופסיה המומחים ביותר להתמודדות עם עוני אלה האנשים שמגיעים מתחום העבודה הסוציאלית. אבל לפי ההצעה, רק אנשים מתחום הכלכלה מעורבים. זה ביטוי של ההתייחסות הלא נכונה של ממשלות ורשויות לעוני. מי שמבינים הכי טוב בעוני, ונמצאים הכי קרוב לעוני, אלה העובדים והעובדות הסוציאליים".

"זה יכול להיות משמעותי אך ורק אם הממשלה תהיה מוכנה להקצות משאבים משמעותיים"

בעיה שלישית היא התקציב. לפי ההצעה הנוכחית, התקציב השנתי של הרשות ימומן מתקציב המדינה, וייקבע בחוק התקציב השנתי בתחום פעולה נפרד בסעיף התקציב של המשרד. אך כאמור, בתוך ההצעה לא מוגדר סכום תקציבי שיהיה העוגן כלכלי כלשהו לקיום הרשות. הקמתה בממשלה הנוכחית תוקצבה מכוח הכספים הקואליציוניים, שמוקצים בכל תקציב מדינה באופן חד-פעמי, ולא כחלק מבסיס התקציב. מכאן, שהרשות תצטרך להיאבק על תקציבה מול משרד האוצר.

"המשמעות היא שהרשות תוכל לעבוד רק אם יש רצון פוליטי ברור של ממשלה, ושל מי שעומד בראשה, להקדיש משאבים, זמן ותשומת לב לנושא העוני", אומר גל. "זה יכול להיות משמעותי אך ורק אם הממשלה תהיה מוכנה להקצות משאבים משמעותיים. ראינו שמשרד האוצר מסוגל להקצות תקציבים גם מחוץ להצעת התקציב לנושאים שחשובים לממשלה ולשרים. אולי הנושא של עוני יהיה גם חשוב לממשלה".

לדבריו, צריך לקבוע יעד ברור להצלחה, כמו היעדים שנקבעו כבר בוועדת אלאלוף. "מאז ועדת אלאלוף, אני חושב שיש יותר ויותר מודעות לעיסוק בעוני, ואני חושב שבמשרד הרווחה הציבו את הנושא הזה במרכז העשייה בשנים האחרונות, חשוב מאוד שהתנופה הזו תישמר. אבל, בינתיים אני לא רואה שהעוני נמצא על סדר היום של הממשלה, ולא רואה מדיניות שאמורה להוביל התמודדות יותר טובה עם כ-21% מהמשפחות בישראל שחיות מתחת לקו העוני. אם הרשות הזו לא תוכל להציע הצעות טובות ולא תוכל לתאם בין המשרדים ולקדם את ההתמודדות עם עוני, זה יחסל את ההזדמנות לעשות את זה".