רבע מהאימהות החד הוריות בישראל חיות בעוני, שליש ממשקי הבית שלהן (34%) סובלות מאי ביטחון תזונתי, ומעל ל-40% נאלצות לשכור דירה כי אינן מחזיקות אחת בבעלותן – ובכל זאת, רובן המוחלט לא זכאיות לדיור ציבורי. דו"ח מיוחד של מרכז אדוה שהתפרסם הבוקר (רביעי) חושף את הפערים המגדריים הקשים ביכולת להשיג קורת גג בטוחה ואת השלכות חיסול הדיור הציבורי.

הדו"ח, שמנתח לראשונה את מצוקת מחוסרי הדיור באופן מגדרי, מראה שייצוגן של אימהות חד הוריות בקרב מחוסרות דיור ודיירות הדיור הציבורי בישראל עולה על חלקן באוכלוסייה באופן משמעותי.

לפי דו"ח, פערי השכר בשוק ההשתכרות הישראלי משליכים קודם כל על היכולת להחזיק קורת גג: בשנת 2019, נדרשו לגבר הישראלי הממוצע 113 משכורות לרכישת דירה ממוצעת, בעוד שלנשים נדרשו 166 משכורות – פער של 53 משכורות, כמעט 4.5 שנות עבודה נוספת.

שכרם הממוצע של גברים בישראל, מאפשר להם לממן משכנתא לצורך רכישת דירה ממוצעת, עם כ-6.9 אלף שקלים החזר חודשי, כמעט בכל הארץ (פרט לתל-אביב ולירושלים). מנגד, לנשים, המשתכרות שכר ממוצע אינן יכולות לממן משכנתא באופן עצמאי לרכישת דירה ממוצעת באף מחוז.

מדד מחירי הדיור קפץ ב-208% ב-15 השנים האחרונות, בעוד השכר הממוצע עלה באותה התקופה ב-52% בלבד. הקפיצה במחירים שלחה אלפי משפחות לחפש פתרונות בשוק השכירות.

רק 48% מהחד-הוריות מתגוררות בדירה בבעלות, לעומת 72% מהזוגות

בישראל כיום, מעל ל-63% ממשקי בית המתגוררים בשכירות לא נשיגה, כלומר בשכירות שההוצאות עליה מהוות מעל ל-30% מההכנסה החודשית למשק בית, מה ששם את הדיירים בסיכון לאבד את הבית במידה ויפקוד אותו משבר כלכלי. שכרם הממוצע של גברים בכל מחוז (מלבד תל אביב וירושלים), מספיק על מנת לממן שכר דירה במחיר נגיש. לעומת זאת, שכרן הממוצע של נשים אינו מאפשר לשכור דירה במחיר נגיש באף אחד ממחוזות ישראל.

עוד עולה מהדו"ח, שאימהות חד הוריות מאופיינות בשיעור גבוה במיוחד של מגורים בשכירות ובשיעור נמוך ביותר של מגורים בבעלות. בשנת 2021 היו בישראל 137 אלף משפחות חד הוריות, רובן המוחלט של נשים. מתוכן, 43% התגוררו בשכירות פרטית, לעומת כ-24% מהזוגות הנשואים, ו-48% מהאימהות החד-הוריות התגוררו בדירות בבעלות, לעומת 72% מהזוגות הנשואים.

נכון לשנת 2017, 62% מדיירי הדיור הציבורי היו נשים, כאשר 75% מהן היו נשים יחידות או אימהות חד-הוריות. מדובר בשיעור גדול משמעותית משיעורן באוכלוסייה. כדי להבין את גודל הפער הכלכלי שבין משקי הבית השונים: בית עם מפרנס אחד מכניס בממוצע 8,500 שקלים בחודש, פי 2.3 פחות מבית עם זוג מפרנסים.

נשענות על הסיוע בכר הדירה, שגם הוא נשחק

בשנים האחרונות הפך הסיוע בשכר דירה למסלול הסיוע העיקרי של המדינה למשקי בית, למרות שאינו מתוקצב דיו ואינו מגשים את מטרתו להוות כלי משמעותי בהשגת קורת גג יציבה, כפי שהעיד לו החוק ומטרות המשרד.

לפי נתוני משרד הבינוי והשיכון, בשנת 2017, מקרב כ-165 אלף מקבלי סיוע בשכר דירה, 62.5% היו נשים: 38% מהן היו יחידות, 13% אימהות חד-הוריות והיתר קיבלו את הסיוע כחלק מזוג. גם בתקציב הקרוב, הסעיף הגדול ביותר בתקציב משרד הבינוי והשיכון נותר הסיוע בשכר דירה, והוא סובל משחיקה בפועל. בשנת 2022 עמדה ההוצאה לתשלומי הסיוע בשכר דירה על 2.3 מיליארד שקלים, כ-41% מסך תקציב הבינוי והשיכון בשנה זו, בתקציב הנוכחי מתוקצב סכום דומה.

גם הסיוע הריאלי בשכר דירה שניתן לנפגעות אלימות נשחק ב-15% בתקופה הזו. הסכום, שניתן לנשים ששהו במקלט או זכאיות, ירד עם השנים: אישה עם ילדים זכאית ל-1,370 שקלים בחודש בשנה הראשונה ול-883 שקלים בשנה השלישית.

למרות העלייה במחירי השכירות, מאז שנת 2002 סכומי הסיוע כמעט ולא עודכנו. ביחס למחירי השכירות הפרטית, ירד חלקו של סכום הסיוע בשנת הזכאות הראשונה מ-46% משכר הדירה החודשי הממוצע בשנת 2002, ל-36% בשנת 2012, והוסיף לרדת ל-33% בשנת 2022. ב-2017 המדינה קבעה שהסכום צריך להתעדכן, אך דבר לא נעשה. חמור מכך -אלימות במשפחה אינה מהווה קריטריון לזכאות לדיור ציבורי וכל הצעות החוק שניסו לשנות את הדבר בשנים האחרונות לא הצליחו להיות מקודמות.

במגזר הערבי המצב חמור עוד יותר: נשים ערביות משתכרות 59% מהשכר הממוצע

בעוד שאימהות חד הוריות יוצאות ארצות חבר עמים מהוות כ-9% מדיירי הדיור הציבורי ונשים מזרחיות 8%, הייצוג של אימהות חד הוריות במגזר הערבי בדיור הציבורי עומד על 0%, וזאת כי במגזר אין כמעט כלל דיור ציבורי.

מהדו"ח עולה שבכל הקשור לנשיגות דיור, המצב חמור אף יותר בקרב נשים ערביות וזאת בין היתר בשל שיעורי התעסוקה ושכרן הממוצע הנמוכים. בשנת 2020, שכרן החודשי הממוצע של נשים ערביות מעבודה שכירה עמד על 6,163 שקלים, כ־59% מהשכר החודשי הממוצע של כלל השכירים ( 10,370 שקלים) וכ־ 73.5% מהשכר החודשי הממוצע של נשים יהודיות (8,381 שקלים). בגלל הקושי לשכור דירה במגזר הערבי, רק כ־ 3% בלבד מכספי הסיוע בשכר דירה עוברים ליישובים ערביים.

"משבר הדיור הוא גם ממוגדר, כלומר יש לו השלכות שונות על נשים לעומת גברים, הנובעות מאי־השוויון והפערים הכלכליים המגדריים" אומרת ד"ר יעל חסון, מנהלת תחום מגדר במרכז אדוה: "בנקודת המבט המגדרית על מדיניות הדיור טמון פוטנציאל לקדם צעדים ופתרונות שטרם נבחנו, על מנת להתמודד עם משבר הדיור ועם השלכותיו על קבוצות שונות".