הוועדה לענייני הצעירים, בראשות ח"כ נעמה לזימי, קיימה היום (שלישי), דיון מיוחד בנושא פעילות למניעת אפליית להטב"ק במקומות עבודה במסגרת היום הבינלאומי לציון זכויות קהילת הלהט"בק. "המאבק הזה הוא לא יהיה רק של הקהילה הגאה", אמרה בפתח הדיון יו"ר הוועדה, ח"כ נעמה לזימי (העבודה), והזכירה את המקרה שפורסם ב'דבר', בו הופלה צעיר טרנסג'נדר בקבלה לעבודה כמודד חום בסופרפארם בתקופת הקורונה.
"לצערי יש לנו ממשלה שלוקחת אותנו אחורה בנושאים של קבלת האחר. אנחנו עדים לעלייה מטרידה בפשעי השנאה כלפי הקהילה ואנחנו נצטרך לדאוג למרחב בטוח גם במקומות העבודה. הלגיטימציה לגזענות שכזאת היא הלך רוח שיורד מטה. אנחנו בקרב בלימה על הזכויות".
ח"כ לזימי הוסיפה כי "ב-30 השנים האחרונות, לא נחקק בכנסת חוק אחד עבור הקהילה הגאה, הכנסת לא מבצעת את תפקידה כלפי הקהילה וללא בית המשפט, היינו כיום נמצאים במקום חשוך הרבה יותר. כשתוקפים את בית המשפט תוקפים את הקהילה הגאה ואת זכויות העבודה המאורגנת".
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא אוספת נתונים על תעסוקת להט"בק: "הגיע הזמן להפסיק לנחש"
שחר גרמבק, יו"ר ומייסד ארגון LGBTECH, המקדם שוויון לקבילה הגאה בשוק העבודה בישראל, הציג סקר שביצע הארגון בנושא וממנו עולה כי 18% מחברי הקהילה חווים להט"בופוביה במקומות העבודה, וכי כשליש מהקהילה נותרים בארון בסביבת העבודה מתוך חשש שזה עלול לפגוע בתעסוקה שלהם. עוד ציין גרמבק כי לפי בחינה שנעשתה ע"י הבנק העולמי, להט"בופוביה בעבודה עולה למשק אחוז מהתמ"ג. "עבור להטב"קים רבים מלווה השאלה האם יקבלו אותי כמו שאני. חלקנו מתמודדים עם אלימות ובריונות, ניכור חברתי ומטרה קלה ללעז על רקע הזהות המינית".
ד"ר סיגל גולדין, ראש המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב שסייעה בסקר של LGBTECH, הוסיפה כי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא אוספת נתונים לגבי להט"בק ושוק התעסוקה. "בין 8 ל-12 אחוזים מבני ובנות 18 ומעלה בישראל הם להטב"קים, זה כ-560 אלף איש, שנמצאים או יהיו פוטנציאלית בשוק התעסוקה. זה משפיע באופן מכריע על הפריון של מדינת ישראל. אבל אין לנו נתונים. התחום הזה עדיין מאוד דל, אנחנו נמצאים בתחילת הדרך, ובתחום העבודה עוד יותר. הגיע הזמן שנפסיק לנחש ונשים את זה בראש סדר העדיפויות".
עו"ד מיראל נח'ול, מנהלת תחום גיוון ושוויון בנציבות הזדמנויות במשרד הכלכלה, הוסיפה שבשלוש השנים האחרונות התקבלו בנציבות רק 15 תלונות. "חשוב לנו שמקרי אפליה יגיעו לתקשורת ולבתי הדין. ללא הקשר עם הקהילה ועם הארגונים שמתעסקים בנושא, לא נוכל לעזור לתקן". איל אסף, מנהל אגף אכיפה פלילית, מינהל הסדרה ואכיפה, ממשרד העבודה, הוסיף שגם אצלם כמעט ולא התקבלו פניות בנושא. גיא סרוסי, יו"ר התא הגאה בלשכת עורכי הדין, הצהיר כי הלשכה מתכוונת לתת סיוע משפטי בחינם בנושא האפליה של הקהילה בתחום העבודה.
"יש פער גדול בין השירותים שניתנים במרכז לבין הנגב", הוסיף גיל אליאס, רפרנט להט"ב בעיריית באר שבע. "המענים שאנחנו צריכים לא מסתיימים בהכשרות מקצועיות אלא גם עניינים סוציאליים ופעיליות בקהילה".
מצידו השני של המתרס, סיפרה מגי מור, יו"ר ועד עובדי אסותא בהסתדרות, על הקמת האגף הגאה בהסתדרות, על הכנס התקדימי שערכה. "לפני שנה וחצי שטחתי בפני יו"ר ההסתדרות את חשיבות השמירה על זכויות הלהט"ב והקמנו את האגף הגאה בהסתדרות, מתוך כוונה לשמור על הזכויות שלנו. אנחנו מעבירים סדנאות וימי עיון לוועדי עובדים ומקומות עבודה כדי להדגיש את חשיבות הנושא. אצלנו באסותא הסכם השכר נוסח לראשונה בלשון נקבה והוספנו לבחירת ימי הבחירה של העובדים אפשרות לבחור יום מחודש הגאווה".
כל ישראלי שלישי לא מוכן לעבוד עם טרנס, כל מעסיק רביעי לא מוכן להעסיק טרנסים
עומר אלעד, מנכ"ל פרויקט גילה להעצמה טרנסית, הציג נתונים קשים, לפיהם 80% מהקהילה הטרנסית נמצא בתחתית סולמות השכר בישראל, ורק 25% מהקהילה הטרנסית מועסקים במשרה מלאה, ומחצית מהאנשים הנמצאים על הקשת הטרנסית מועסקים בשכר מינימום לעומת 10% בלבד מהאוכלוסייה הכללית.
עוד הוסיף כי על פי סקר שביצע הארגון לפני כשנה, עלה כי כל ישראלי שלישי לא מוכן לעבוד עם טרנסים, וכי כל מעסיק רביעי לא מוכן להעסיק טרנסג'נדר. "בדיוק בגלל זה, אחוז העיסוק בזנות הוא גבוה. הבעיה מתחילה כבר בשלב הריאיון הטלפוני עם שאלות כמו שירות צבאי, יש חוסר אמון עמוק של הקהילה כלפי משרדי הממשלה ולכן מספר פניות התלונות הנמוך".
נועה כהן מעמותת טרנסיות ישראל, סיפרה שהמצב בקהילה הטרנסית חמור. "אני מלווה כ-100 נשים טרנסיות המחפשות עבודה, והחוויה כולה היא פחד. כמעט כל טרנסית שפונה אליי נשלחה לתפקידי סידור סחורה במחסן, למאפרות וקופאיות. אנחנו לא מבקשות זכויות יתר, אלא את היכולת להשתלב בקלות בשוק התעסוקה ושיתייחסו אליהן כמו כל אישה אחרת".
ג'ורג'ט חורי, טרנסית ערביה שיתפה בסיפורה האישי. "נולדתי טרנסית, עברתי לתל אביב כדי שיקבלו אותי. כשחיפשתי עבודה ביקשו ממנו לשנות את המראה שלי. כדי להתפרנס עבדתי בלית ברירה בזנות. לא יכולתי לחזור למשפחה שלי ולמזרח ירושלים כי הייתי בסכנה. אני מלווה נשים כמוני ערביות וטרנסיות שהקושי שלנו כפול, יש כאלה שלא יודעות לדבר בכלל עברית".
לזימי חתמה את הדיון בבקריאה לקיים שולחן עגול בין משרדי הממשלה וארגוני החברה האזרחית, והדגישה את החשיבות בהכנסת סעיפים להגנה על קהילת הלהט"ב בהסכמי העבודה ואת החשיבות לייצר מנגנוני סיוע ייעודי לשילוב הקשת הטרנסית במקומות העבודה. עוד דרשה לזימי מהלמ"ס להעמיק את העיסוק המקצועי באיסוף וניתוח נתונים סטטיסטיים הקשורים לקהילת הלהט"ב, "מדובר בנתונים חשובים להבנת מגמות ומשמעויות בתחומי החיים האזרחיים והסקת מסקנות לקביעת דרכי פעולה נדרשות בהתאם".
