בדיקת אירועי הפסקת החשמל הגדולה ביום שישי בתחילת יוני על ידי משרד האנרגיה היא מהלך ראוי ורצוי. מכיוון שחברת נגה החלה לפרסם חלק משמעותי מנתוני ייצור החשמל בפועל במשק בזמן אמת, קל היה להבין מה התרחש גם בלעדיה.

החלק העגום בבדיקה הוא שהלקח המרכזי לגבי השנה-שנתיים הקרובות הוא להגביר את זיהום האוויר תוך התנעה מוגברת של תחנות כוח, כולל תחנות פחמיות ישנות ומזהמות במיוחד. מדובר במכה למאבק להפחתת השימוש בפחם, שנחל הישגים רבים מאז 2015. יחידת ניהול המערכת הסכימה לקחת סיכונים מוגברים לגבי אמינות האספקה, כדי להימנע מהפעלת יחידות פחמיות במשך זמן ארוך רק למקרה שהן יידרשו להגביר תפוקה בעת משבר לא צפוי. כעת צפויה נסיגה מגישה זו לפחות לתקופה, עד שפרויקטים תקועים של חברת החשמל להחלפת הפחם בגז יסתיימו בהצלחה.

יש חשיבות בכך שמשרד האנרגיה מבין שמשק החשמל נשען כיום על הנחות אופטימיות מדי לגבי תחנות כוח ישנות, זמינותן וכשירותן. אזכור משבר האקלים חיוני מאוד להיערכות לעתיד הקרוב והרחוק, שבו הביקוש לחשמל צפוי לגדול, בדיוק כשמזג האוויר גורם לירידה משמעותית בנצילות האפשרית בכל רכיבי רשת החשמל – שדות סולאריים, סוללות, שנאים, קווי מתח גבוה ותחנות כוח. המשרד הבין שמשק החשמל בישראל מסתמך על צי תחנות מיושן מדי, כולל כאלו שיכזיבו דווקא בזמן אמת.

מדובר בשינוי תפיסה מתבקש, שבו אין יותר "עונות מעבר" של ממש, שניתן לישון בהן בשקט גם אם כמה תחנות כוח נמצאות בתחזוקה ולא מייצרות חשמל. כעת ברור שנדרש גיבוי משמעותי יותר כדי לבצע תחזוקה, כי מזג האוויר נעשה פחות ופחות צפוי.

מבחינת נושא הכשירות והאמינות של ייצור החשמל, יש צפי גבוה לתקלה בראשית חייהן – כמו תחנות כוח בשלב ההרצה, ואף שדות גז כמו כריש, ששרוי בריבוי תקלות בתקופת ההרצה, כולל ביום שישי שבו התרחשו הפסקות החשמל. סבירות מוגברת לתקלה יש גם ביחידות הישנות ביותר, כמו יחידות קיטוריות בתחנת אשכול, יחידות פחמיות ברוטנברג ובמזח הפחם הוותיק בתחנת רוטנברג, שקרס. אלא שבאותו יום שישי התרחשה תקלה גם בתחנת הכוח דליה, אחת החדשות במשק, וכן תקלה ממושכת במתקן אגירה החדש מסוגו בגלבוע, שמושבת כבר יותר מ-8 חודשים.

מה שמשבר האקלים מבשר הוא ריבוי של תנאים קשים מסוג זה משני הצדדים – פגיעה בהיצע והגברת הביקוש במקביל.

מחיר אמינות האספקה הוא פגיעה ודאית בבריאות

הדרך היחידה שקיימת למשק החשמל כיום להגביר את אמינות האספקה היא הגברת השימוש בפחם. מדובר בטרייד אוף קטלני בין התנעת יחידות ייצור ישנות ומזהמות בפחם, התנעה שנמשכת כ-36 שעות מזהמות, רק כדי שיהיה אפשר להסתמך על יחידות אלו בהמשך, במתכונת רזרבה סובבת – טורבינה שמסתובבת בעוצמה של כ-50%, שניתן להעלות בהתאם לצורך ל-100% בזמן קצר יחסית. מדובר בתוספת לשנה-שנתיים הקרובות של שימוש בפחם מעבר להגברת השימוש שכבר נעשתה עד כה.

היעדר יחידות ייצור גמישות, בייחוד מתקני אגירת חשמל בסוללות, שזמן התגובה שלהם נאמד בדקות ספורות, מותיר את ישראל עם בחירה בין רע לגרוע עוד יותר – יחידות שמותנעות בסולר, תוך גרימת זיהום גבוה ועלות דלק יקרה בהרבה. גם יחידות אלו מיושנות מאוד ואמינותן נמוכה בשל כך.

ייתכן שניתן לחסוך עוד שימוש בפחם, דרך שימוש מוגבר ביחידות מותנעות בגז, אך המשרד להגנת הסביבה מונע זאת, בטענה שגם הן מזהמות במיוחד.

הבעיה האקוטית כיום היא רצף של תקלות ועיכובים של פרויקטים באחריות חברת החשמל שפגע בתהליך הגמילה מפחם, בהם עיכובי הסבת יחידה פחמית בתחנת רוטנברג לגז, עיכובי השקת יחידת ייצור חדישה בגז במתחם אורות רבין בחדרה, וכן קריסת מזח הפחם בתחנת אשקלון – כל אלו מאלצים שימוש מוגבר בפחם ודווקא ביחידות הכי מזהמות במשק – יחידות 4-1 בתחנת אורות רבין.

התנעת יחידה פחמית מאפס מצריכה 36 שעות לפחות עד להפעלה בעוצמה מלאה. פעילים במאבק הסביבתי להפחתת השימוש בפחם דרשו מיחידת ניהול המערכת, שכיום נמצאת בחברת נגה, לבצע הדממה עונתית של יחידות פחמיות עד כמה שאפשר. בעקבות הבדיקה, ברור שכעת הפחתת זיהום האוויר שונמכה בסדר העדיפויות, ויחידות פחמיות, כולל המזהמות ביותר במשק, יופעלו בניצול גבוה יותר, על חשבון איכות האוויר והנזק הבריאותי הנלווה לה.