רבבות הפגינו ברחבי הארץ במסגרת "יום ההתנגדות" שהכריזו עליו מובילי המחאה והתקיים אתמול (שלישי). לאורך היום התקיימו אירועי מחאה בעשרות מוקדים.

"אני מפגינה מההתחלה", אומרת מאיה אשכנזי (15), שבאה להפגין עם אביה מול בית משפט העליון בירושלים. "אני לא ממש פוליטית ולא ממש הייתי בהפגנות בעבר, אבל התחלתי ללכת כשהתחילה הרפורמה. בדרך כלל מישהו מהמשפחה מגיע, לפעמים כל המשפחה. זה ממש מפחיד שיגידו לי שאני לא יכולה לעשות דברים מסוימים או יגבילו אותי כי אני אישה. אנחנו צריכים להילחם על המקום הזה כי זו כן הארץ שלנו".

"כשיש מטרות חשובות אנחנו מתערבים בפוליטיקה", אומר אביה עופר (50). "ברור שאפשר לשפר את מערכת המשפט, אבל הממשלה מביאה אותנו לנקודת אל-חזור, שאחריה יהיה מבול של שחיתות שאף אחד לא יוכל לעצור. אנחנו נלך לכיוון של מדינת הלכה ואף אחד לא יוכל לעצור את זה. אף אחד לא יגן על מיעוטים. אנחנו ממש עומדים על סיפו של תהום, והממשלה דוחפת ודוחפת אותנו לשם.

"אבל אין לנו מקום אחר, אנחנו חייבים להילחם ולא ליפול לתהום. ביבי ובן גביר מנסים לעשות למדינת ישראל מה שהם עשו לרבין לפני כמה עשורים. אי אפשר להגיד שזה רק חלק ורק קצת, אנחנו ממש על הקו האדום פה. אלה הנקודות האחרונות שעוד מחזיקות אותנו. אף אחד לא אוהב את בג"ץ וגם אני לא, אבל אין לנו אפשרות אחרת לפקח על הממשלה ולבקר מפני דברים שהם לא סבירים בעליל, ומה שהולך לקרות עכשיו אם זה יעבור זה יהיה נורא ואיום, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר.

"אנחנו בעלי מקצועות שיכולנו ללכת לחיות במקומות אחרים, אבל אנחנו לא עושים את זה, כי זה המקום שלנו וזה המקום שאנחנו נלחמים עליו. אני לא תקוע פה כמו שחלק מהאנשים בצד השני תקועים. אנחנו לא מפחדים ממלחמה ארוכה ומדרך ארוכה".

יצחק שוהם, לשעבר סמנכ"ל משרד החוץ, מפגין בירושלים (צילום: אור גואטה)

קבוצה של כעשרה אנשים מההתארגנות "דיפלומטים למען דמוקרטיה" הפגינו מול משרד החוץ. מדובר בהתארגנות ארצית של כ-100 בכירים לשעבר בשירות החוץ הישראלי, שחברו יחד במהלך המחאה לקבוצה.

"שירתנו את המדינה כי אנחנו מאמינים במדינה, אוהבים אותה וגאים בה", אומר יצחק שוהם (76) מירושלים, לשעבר סמנכ"ל משרד החוץ, "אבל אנחנו מרגישים שעכשיו הולכות להשתנות האושיות הבסיסיות של המדינה, ואנחנו חייבים לעשות משהו כדי לעצור את זה".

שוהם שירת בעבר בתפקידי שגריר ישראל בתאילנד, קמבודיה וסינגפור. הוא משתתף במחאה עוד מההפגנה הראשונה מול בית הנשיא. "מאז אני מגיע לכל הפגנה שאני יכול. כדיפלומטים בגמלאות, אנחנו לפחות 3 חודשים מפגינים יחד".

דורון שטרן מפגין בירושלים (צילום: אור גואטה)

"אני מעולם לא השתתפתי בהפגנה לפני, אבל עכשיו אני מפגין מהשבוע הראשון למחאה", מספר דורון שטרן (65), עורך דין מירושלים. "מהבוקר שאחרי הבחירות הבנתי לאן הדברים הולכים. זה לא על הרפורמה, לא על עילת הסבירות ואפילו לא על הוועדה לבחירת שופטים. זה על העובדה שבמדינת ישראל פשיזם הפך להיות לגיטימי, וזה מחלחל ולא ייכנס חזרה לארון, ועל הדבר הזה צריך להילחם. על פלורליזם, על גיוון, משום שבלי זה אין לנו תקומה, כי אנחנו פשוט מורכבים מיותר מדי חלקים.

"יש לי כל מיני חברים תל אביבים שהם בעד קנטוניזציה, אבל אני ממש לא מסכים איתם, כי הדבר הכי יפה בארץ הזו, ובעיר הזו במיוחד, הוא ששיש כל כך הרבה אנשים שונים שמקבלים אחד את השני, לא באהבה, אבל מקבלים. עומד לך בסטיונר סופר-ימני במחנה יהודה, לידו רוכל ערבי כבר 30 שנה, והוא מלווה לו כסף כשחסר לו, והוא מחליף אותו אם צריך, והוא שומר לו על הבאסטה, זה פלורליזם".

מיכל ודליה מתל אביב, מספרות: ״אנחנו רוצים דמוקרטיה 100% אנחנו מאמינות שאנחנו נצליח לנצח את הממשלה הזו. אנחנו המחאה . אנחנו חזקים ויש לנו כוחות לצאת וללא ספק המחאה רק תחריף״.

מיכל (משמאל) ודליה מתל אביב בהפגנה בנתב״ג (צילום: דוד טברסקי)

"באנו להפגין כי אנחנו לא מסכימות עם המצב", אומרת מורן (41), שיצאה עם בתה קרני  (9) להפגין בגשר לה גווארדיה בתל אביב. "זה לא האני מאמין שלנו. חשוב להתנגד וחשוב להראות דוגמה לדור הבא להתנגדות לכל מה שאנחנו לא מסכימות לו".

"סביב ההצבעה אתמול הרגשתי שהממשלה עושה לנו גזלייטינג", אומר אלכס (28) מתל אביב, שמפגין גם הוא בלה גווארדיה. "הם אומרים לנו שזה דמוקרטיה וזה לא. אני מפחד שהזכויות שלי ייפגעו".

עדי ויינברגר (משמאל) ושרי כרמל מפגינות בתל אביב (צילום: מיכל מרנץ)

"בתור אמא לתינוק, אני רוצה שהוא יגדל במדינה דמוקרטית, בלי שנאה באוויר", אומרת עדי ויינברגר (38). "כאמא לבן שנתיים", מצטרפת שרי כרמל (39), "אני רוצה עתיד טוב לבן שלי".

רועי מפגין במחלף קפלן (צילום: הדס יום טוב)

"אני חרד לגורל המדינה שלי", אומר רועי (24) מפתח תוכנה מתל אביב, שמפגין עם עוד אלפים במחלף קפלן. "לא רוצה שנהפוך לרוסיה או איראן, וזה הכיוון שנלך אליו אם לא נתנגד".

שחף ועמית, בני 34 מתל אביב, מספרים בהפגנה בנתב״ג כי זו לא הפעם הראשונה שהם יוצאים להפגין. ״אני מודאג מהכיוון שהמדינה שלנו הולכת אליו. אנחנו במסלול ישיר להתרסקות״, אומר שחף.

שחף (מימין) ועמית, מפגינים בנתב״ג (צילום: דוד טברסקי)

״אתמול התחילו את החיתוך הראשון של הסלאמי, בדרך לבית משפט שאינו חופשי יותר. ברגע שעילת הסבירות לא תהיה יותר על השולחן, אני מפחד פחד אמרתי שכל חברי הממשלה הנוכחית יעשו בזה שימוש פסול. אני חושב כמה חודשים אחורה על מנכ"ל משרד התחבורה שנפסל כי הוא לא מתאים. מה עם אנשים כמוהו ואחרים יבואו ויקבלו משרות שהם לא מתאימים להם. אני מקווה שהממשלה מבינה שהיא הממשלה של כולנו, ואם היא באמת כזו, זה הזמן שלה לעצור ולהידיין בלב פתוח.

״אני בסוף אזרח אחד מודאג״, מוסיף עמית. ״אני מרגיש שהציבור שלנו, החילוני, הוא ציבור שתמיד קל לדרוך עליו. אבל גם לנו יש ערכים, חשוב לנו לגדל את הילדים שלנו במדינה טובה. יש לממשלה הזו את המנדט לשלוט, אבל יש דרך. אנחנו מהבוקר פה, לקחנו חופש מהעבודה, ואנחנו לא ניכנע. אני מקווה שלכל הציבורים בישראל יהיה שלום ואחווה בינינו״.

תמר פורי ובנה אלון מפגינים במחלף לה גווארדיה בתל אביב (צילום: הדס יום טוב)

תמר (63) ואלון (26) פורי, אמא ובן מרמת גן, באו יחד להפגין במחלף לה גווארדיה. "אנחנו מאוד דואגים לעתיד שלנו", אומרת תמר פורי (63) מרמת גן, שמפגינה עם בנה אלון (26) ועם עוד עשרות במחלף לה גווארדיה בתל אביב. "אני מאוד דואגת בעיקר לעתיד של הילדים ושל הנכדים. יש לי שני נכדים, היום הם עוד קטנים, אבל אני מפחדת שהם יחיו במדינה לא דמוקרטית. אנשים חושבים שדמוקרטיה זה רק הרוב קובע, זה הרבה יותר מזה".

"המצב בעייתי והוא מידרדר, זה מאוד מפחיד", אומר בנה אלון. "אתה לא יודע למה תקום מחר בבוקר. עדיף למחות עכשיו מאשר לבכות עוד כמה חודשים. המדינה הולכת למקום קיצוני, לא ליברלי, משיחי. אני חושב שרוב העם רוצה שפיות, רוצה לחיות. קומץ קטן מנסה לקחת את זה הרבה יותר מדי רחוק. אנחנו פה בחוץ כדי להוכיח שהם מיעוט ולא אנחנו".

הילה מפגינה בחיפה (צילום: יהל פרג')

"אני יוצאת לרחובות כבר 27 שבועות מתוך פחד גדול לעתיד המדינה ולגורל הציונות", אומרת הילה, בת 52 מקריית טבעון, שיצאה להפגין בחיפה. "כמורה להיסטוריה אני יודעת שכל פעם שהיו תנועות משיחיות בעם היהודי העצמאות שלנו נהרסה, מחלוקות פנים קרעו אותנו והביאו לחורבן. אני פה לשמור שלא יהיה עוד אסון".

גבי מפגין בחיפה (צילום: גילעד שרים)

"אנחנו אחראים על השפיות של המדינה", אומר גבי, בן 67 מעתלית, שמפגין בחיפה. "יש מממן חיצוני של פורום קהלת שנקרא החברה הפדרליסטית, בעיקר כלכלה ליברטריאנית, אולטרה-שמרנית, ספין אוף שהחלק של היהדות המשיחית בוחשת בו".

משפחת סלם זינגר מפגינה בחיפה (צילום: גילעד שרים)

"הרבה זמן אנחנו רוצים להשתתף, אבל קשה לנו להגיע בערב", אומר איתי סלם זינגר מחיפה, שמפגין בעירו. אישתו רבקה מוסיפה: "אנחנו רוצים להשאיר לילדים שלנו מדינה דמוקרטית. הכי מפחיד אותי שלא יהיה בית משפט". "עלינו לארץ לפני 30 שנה", מספרת דבורה הסבתא. "לא רצינו לקבל ממשלה כזו". "המצב נוראי", אומר יאיר האח הבכור. "לא יהיה בית משפט ואז לא יהיה סדר, ותהיה דיקטטורה. וכשיש דיקטטורה אין כדורסל".

שי פינקלשטיין וניב לוי (24) הכירו כשטיילו יחד במזרח, והיום הגיעו להפגנה בנתב"ג. לוי הגיע מהישוב צורית בגליל, פינקלשטיין הגיעה מצור יצחק בשרון. ״הגעתי כי זה חשוב לי. דיי צורם לי שאין כאן חברה צעירים״, אומר לוי. ״בסוף זו המדינה שלנו, אנחנו נגדל פה ונתבגר פה. צריך שאנשים יצאו מהאינדווידואל של עצמו ושנהיה דור יותר מעורב. השיח עם החברים שלי זה שהם עוברים, השאלה לאיזו מדינה. אני לא מוכן ללכת מפה. זה המקום שלי ועליו אני אלחם״.

שי (מימין) וניב, מפגינים בנתב״ג (צילום: דוד טברסקי)

״הכי נורא שאני מדמיינת שיכול להיות פה סיפורה של שפחה״, אומרת פינקלשטיין, ״כשכוח נמצא בשליטה של אדם אחד, זכויות יילקחו, הכול יהיה לפי גחמות של קבוצה קטנה, ואז יהיה הרבה יותר קשה להחזיר את הגלגל אחורה. יש מדינות סביבנו שאנחנו רואים שהדברים קרו והתחילו בדיוק ככה. זו המלחמה של הדור שלנו. יש פה משהו יותר גדול מאיתנו. זה הזמן לא לשתוק. גם לא נוכל להגשים את עצמינו אם לא תהיה פה מדינה דמוקרטית״.

שרון שניידר (במרכז) ממושב בני דרור (צילום: דוד טברסקי)

מפגינה נוספת בנתב"ג היא שרון שניידר ממושב בני דרור שבשרון. ״אין לנו שום אמון באופוזיציה. הם משחקים משחקים במקום לנהל משא ומתן קשוח וברור מול הממשלה. אנחנו אופטימיים אבל ברור לנו שאם החקיקה תגיע לקריאה שנייה ושלישית הכל יתפרע. אנשים לא יתנו לזה פשוט לעבור״.