עברו שבע שעות ו-15 ימים מאז שלקחת את אהבתך ממני. אני יוצאת כל לילה וישנה כל היום. מאז שהלכת, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה, ולהיפגש עם מי שאני בוחרת. אני יכולה לאכול ארוחת ערב במסעדה מפוארת, אבל שום דבר, אמרתי שום דבר, לא יכול להעביר את הדיכאון. כי דבר אינו משתווה אליך.
מה הופך מילים כל כך ברורות מאליהן, כמעט בנאליות, על אהוב שעזב והותיר חלל ריק – ליצירת מופת מרהיבה שאף אחד, כולל שינייד אוקונור עצמה, לא יכול לצלוח אותו בלי לבכות?
ב-1985 כתב פרינס את השיר עבור פרויקט צד שלו, The Family. השיר הופיע באלבום הבכורה של הרכב הפאנק-ג'אז בביצועו של פול פיטרסון, עם סוזנה מלווין כזמרת רקע, אריק לידס בסולו סקסופון נהדר ופרינס, שהיה אז בשיא הקריירה שלו אחרי האלבום המצליח Purple Rain, ניגן כמעט בכל הכלים.
אבל רק ב-1990 הפכה שינייד אוקונור, זמרת אירית שהייתה אז בת 24, את Nothing Compares 2 U ללהיט בינלאומי עצום. כך נתקלתי בשיר ובקליפ. היה ברור מהצליל הראשון, מהפריים הראשון, מהמבט הישיר של אוקונור למצלמה, אלי, שיש פה משהו אחר. זה לא עוד קליפ שנועד רק למכור סינגל (אבל טוב שהוא עשה גם את זה, ובגדול). זה אינסוף רגשות בבת אחת, ובווליום הכי גבוה. יותר משזה היה רגע בתרבות, זאת הייתה חוויה רבת עוצמה עבורי כילד.
מה ההבדל בין קלישאה חבוטה לבין רגע נוגע ללב? זה הכול בהגשה. בלי לגרוע מהביצוע המקורי, אוקונור שרה שורות כמו "אני כל כך בודדה פה, כמו ציפור בלי שיר, דבר לא עוצר את הדמעות האלה מלזלוג, אמור לי, איפה טעיתי?" – וכל אחת ואחת מהמילים האלה נחוות בכל החושים. היא מבינה את הכוח של מילות השיר, שמתארות אובדן – רוב השיר של אהוב, ובית אחד של אימא – ונותנת לקול שלה ולהבעות פניה להעביר את הכאב כמו שהוא. בלי פילטרים, בלי ריכוך. סובלת, בוכה, זועקת. מה יכול להשתוות לזה?
בסרטון שהעלתה לפייסבוק שלה ב-2017 היא סיפרה בבכי מר על כך שלקחו לה את בנה בן ה-13 שיין, ואמרה שרצתה להתאבד. כתבתי לה אז בפייסבוק, כמו מעריצים רבים ברחבי העולם, שרצו לתמוך בה ברגע הקשה הזה. ידעתי שהסיכוי שתקרא את דבריי נמוך מאוד, אבל כל כך רציתי לחזק אותה גם. הצטערתי לשמוע ששיין נפטר בינואר 2022, ואחרי שאוקונור איימה שוב להתאבד, היא אושפזה.
אוקונור תיזכר כיוצרת כנה ובלתי מתפשרת, שמעוררת פרובוקציות כדי למחות על המוסכמות הכי רגישות, שמעזה לצאת נגד הכנסייה הקתולית במדינה הכי קתולית בעולם, ומשלמת מחירים של התמודדות נפשית קשה וארוכת שנים.
הציניקנים טוענים שהיא "זמרת של שיר אחד", שגם הוא לא שלה (פרינס התעלם ממנו עד שהפכה אותו ללהיט, ואז החל לבצע אותו בהופעות ואף הוציא אותו כסינגל). לי אין כוח להתווכח איתם. אבל גם אם זוכרים לאוקונור רק את Nothing Compares 2 U, ראוי לומר שמה שהיא חוללה בשיר הוא הרבה יותר מגרסת כיסוי. זה לא עוד "קאבר". היא לא "לקחה את השיר והפכה אותו לשלה", כמו שנהוג לומר בתדירות גבוהה מדי בתוכניות ריאליטי מוזיקליות.
נכון, היא לא עשתה מזה עניין. כשנשאלה בראיון מדוע בחרה לבצע את השיר, היא השיבה בפשטות: "כי זה שיר מבריק". אבל מה שאוקונור עשתה הוא לברוא שיר חדש, שהיא חצבה כל רגע בו מהנפש העצובה שלה, והכניסה אותו במו ידיה, קולה ודמעותיה לפנתיאון שירי האהבה הנכזבת הגדולים בכל הזמנים. דבר, דבר לא משתווה לזה.
