לאחרונה יצרו חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מסד נתונים המקיף את מקרי רצח בחברה הערבית מ-2012 ועד יוני 2023. המסד בנוי על ניתוח המידע הגלוי לגבי 999 מקרי הרצח בשנים אלו. מנקודת הסיום אותה סקרו בסוף חודש יוני, נרצחו עוד 32 אזרחים ערבים במדינת ישראל. במחקר, צופים החוקרים כי עד סוף השנה יאבדו את חייהם 262 בני אדם מהחברה הערבית.
ב-10 וחצי השנים שנסקרו, 856 גברים נרצחו ו-143 נשים. הגיל הממוצע של הנרצחים הוא 33 לגברים ו-34 לנשים, וממוצע הנשים שנרצחו הוא 12 בשנה. אך בעוד שמספר הנרצחות נשאר קבוע פחות או יותר, מספר הגברים הנרצחים עולה בהתמדה לאורך השנים. לפי החוקרים, נתונים אלו מצביעים על מרכזיותם של ארגוני הפשע במעשי הרצח, שכן הגברים הם הקורבנות העיקריים של ארגוני הפשע.
המסקנה שלעיל מקבלת משנה תוקף עם ניתוח נסיבות הרצח, כפי שמגלה בתיקי החקירה. יש לציין כי ב-30% מהמקרים, החוקרים לא הצליחו לברר את סיבות הרצח. הגורמים העיקריים למקרי הרצח הנוספים הם אלימות בין חמולות (20%) וארגוני הפשע (19%). 7% נרצחו במהלך קטטות רחוב, ו-8% ממקרי הרצח מסווגים כנזק אגבי, כלומר כדורים תועים או שהייה ליד הקורבן העיקרי. בניגוד לסטיגמה, רק 7% ממקרי הרצח מיוחסים לאלימות במשפחה ו-2% לעימותים אישיים. נתונים אלו מערערים את הדעה הקדומה לגבי האלימות הטבועה בתרבות.
בדיקת הפרישה הגיאוגרפית של מקרי הרצח מאז 2017 מעלה כי בחמישה אזורים יש ממוצע של 10 נרצחים בשנה ויותר: נצרת (69 מקרי רצח), אום אל פחם וכפר קרע (66 מקרי רצח), רמלה לוד (79 מקרי רצח), טירה, טייבה, קלנסווה (80 מקרי רצח) והיישובים הבדואים בנגב (80 מקרי רצח).
עלייה בפעילות ארגוני הפשיעה מקשה על החוקרים
הצלבת נתוני נסיבות הרצח ומיקומו הגאוגרפי מראה כי שיעור הרציחות שמקורן בפעילות של חמולות, ארגוני פשע וכנופיות גבוה הרבה יותר באזורים אלימים לעומת הממוצע הכללי בארץ. הוא נע בין 72% בתל אביב–יפו לבין 83% בנצרת, לעומת 55% בכל הארץ. שיעור הרציחות שמקורן ארגוני פשע וכנופיות עולה לאורך השנים, ולפי החוקרים מדובר באחראי הבלעדי לעלייה במספר הרציחות בחברה הערבית. יש לציין, ששיעור הרציחות בתוך המשפחה גבוה במיוחד בפזורה הבדואית וברמלה-לוד (16% בכל אחד מהאזורים האלה) לעומת הממוצע הארצי (7%).
החוקרים מסיקים כי השינוי בנסיבות הרצח משפיע על תפקוד המשטרה. לפי נתוני המכון, המשטרה מצליחה לפענח כמעט את כל הרציחות שמקורן בעימות אישי ובאלימות בתוך המשפחה. לעומת זאת, היא מתקשה מאוד לפענח רציחות עם רקע חמולתי, ארגוני פשיעה או כנופיות. שיעורי פענוח של מקרי רצח עם רקע של פשע מאורגן הוא מתחת ל-10%.
מכאן מסיקים החוקרים כי ההידרדרות בשיעורי פענוח של מקרי הרצח לאורך זמן ובאזורים שונים לא נובעת רק מהיחלשות המשטרה במחוזות השונים, אלא גם כתוצאה משינוי תמהיל הרקע של מקרי הרצח על פני זמן ובין האזורים השונים בארץ.
"מטרתנו העיקרית היא לתרום לגיבוש תוכנית מערכתית ארוכת טווח למיגור הפשיעה בחברה הערבית", כותב בסיכום המאמר החוקר אסטבן קלור, ממובילי הפרויקט. "תוכנית זו חייבת לכלול לא יותר אכיפה בלבד, אלא גם לטפל בתשתיות, בחינוך, ברווחה, בשיקום עבריינים, בתעסוקה, ובנגישות לשירותי בנקאות של המגזר הערבי. אם למדנו משהו מאז תחילת השנה, מדיניות מבוססת על הבטחות להקמת המשמר הלאומי ועל איומים להפעלת כוח חסר הבחנה אינה אפקטיבית במיגור הפשיעה והאלימות. אפילו אם המשמר הלאומי יהיה יעיל במיגור הפשיעה, כפי שהשר לביטחון לאומי מבטיח, הוא אינו רלוונטי בטווח הקצר. עד הקמתו והפעלתו, מאות אזרחים ישלמו בחייהם (ועוד עשרות אלפים יסבלו) כתוצאה מחוסר התפקוד הנוכחי של גורמי האכיפה".
