פסטיבל סנטרל פארק הוא עוף מוזר בשוק ההפקות הישראלי. הוא מופק על ידי מחלקת התרבות של המועצה האזורית מגידו ונשען על צבא של עובדים ומתנדבים מהאזור.
נתי וירבה, קיבוצניק ממשמר העמק, הוא הרוח החיה מאחורי הפסטיבל. ביום יום הוא מרכז את מחלקת התרבות במועצה אזורית מגידו ומפיק תיאטרון קהילתי. "זאת פעילות השיא שלנו", אומר וירבה, "זה אחד הפסטיבלים הגדולים בישראל ואנחנו עובדים עליו במשך עשרה חודשים. הוא המחולל של הפעילות התרבותית שלנו במהלך כל השנה".
"יצרנו אירוע ברמה מקצועית גבוהה, שמופיעים בו האמנים המובילים של הרוק והפופ הישראלי אבל הוא מאוד מחובר למקום וכמעט הכל מושתת על כוחות קהילתיים. כל הקופות והבידוק מורכב מצוות של קיבוצניקים מגבעת עוז שמפעילה את המתחם בעזרת מתנדבים. כל יום יש צוות של נערים שמנהלים את זה. גם האחריות על הניקיון במהלך ימי הפסטיבל מוטל על קבוצות נערים מהמועצה. אין לנו חברת ניקיון".
העבודה האמנותית מתרחשת גם לאורך השנה?
"ודאי, שבוע לפני הפסטיבל אנחנו עושים מחנה מוזיקאלי לנוער בהשתתפות עשרות נערים שמנגנים ויוצרים בתנאי פנימייה עם לינה ומזון. חלק מהמנחים משתתפים בפסטיבל, למשל הזמר והיוצר שי צברי שיפגוש בבוקר את הנערים ויעביר להם סדנת אומן. גם במהלך הפסטיבל אנחנו מעמידים במה שנותנת מקום לאמנים מקומיים או בתחילת הדרך".
"יש לנו תוכנית חממה לאמנים צעירים שנקראת "רזידנסי" שבה אנחנו מארחים מוזיקאים ושחקנים בקמפוס מגידו ושם הם גם יוצרים פרויקט אמנותי שמביא את הכישורים שלהם לידי ביטוי ומשתף את הקהילה. כחלק מפרויקט הסיום שלהם הם גם מופיעים בפסטיבל".
"פרויקט מרתק שיש לנו השנה הוא שיתוף פעולה בין המוזיקאי עמרי ויטיס מקיבוץ דליה, שמשיק מופע מוזיקלי חדש שקשור לנוף ילדותו", אומר וירבה ומפתיע: "הוא עבד עליו עם מוזיקאים מהקיבוץ ומי שתזמר את העיבודים למופע הוא דב כרמל, בן 91, קומפוזיטור קלאסי פעיל וחד כתער. הבכורה תהיה בפסטיבל וזאת גאווה מקומית שמשתלבת עם האג'נדה של הפסטיבל".
יש אמנים שהתחילו את דרכם בפסטיבל?
"הדוגמא הבולטת ביותר לדעתי היא נגה ארז שמופיעה כל שנה בפסטיבל, בהתחלה היא הייתה אנונימית כמעט ובשלוש השנים האחרונות, מאז שהיא פרצה, ההופעות מפוצצות. גם יסמין מועלם שההופעה הגדולה הראשונה שלה הייתה ב-2020 היא בת האזור, הסבים והדודים שלה גרים בקיבוץ במשמר העמק והסבא רבה שלה היה ראש המועצה".
השנה יש יום שמוקדש למוזיקה ים תיכונית, ז'אנר שלא בא לידי ביטוי בשנים האחרונות.
"נכון, קיבלנו החלטה שהפסטיבל הוא כלל ארצי, זה מהלך מכוון וכל היום הראשון יוקדש למגוון זמרים על גבול הרוק והים תיכוני; שי צברי, אברהם טל, שרית חדד ובניה ברבי. יש גם יום שהוא יותר פופ, עם סטטיק, אודיה, תמיר בר, אגם בוחבוט ועוד".
"כל יום כזה הוא תשבץ שמרכיבים אותו במשך המון זמן. זה לא ערב של שני מופעים, זאת חוויה שלמה שמתחילה ב-17:00 בערב ונמשכת על עד 03:00 בלילה. זה פסטיבל ברמה עולמית".
אי אפשר להימלט מהמצב החברתי במדינה.
"כן, הוא משפיע על מצב הרוח של כולנו. אני מוצא את עצמי חושב, מה אני מתעסק עכשיו בפסטיבל, כשהמדינה בוערת. זה משפיע על כל עולם האירועים וגם עלינו. וגם יש מיתון, שמורגש, אנשים שואלים את עצמם פעמיים מה לעשות עם הכסף. אבל זה מצב מתמשך, בשנים האחרונות עברנו קורונה, משבר כלכלי וחברתי, הכל ביחד משפיע על כל השוק הזה".
אבל יש גם בשורה, הפסטיבל שנתמך על ידי משרד התרבות, מפעל הפיס, גופים מסחריים והמועצה, מציע מחיר זול יחסית לכרטיס שנע בין 150 ל-250 שקלים, מחיר של מופע בודד, ופה אתה מקבל 10-5 מופעים בערב".