הממשלת הגישה היום (שישי) את תשובתה לעתירות לבג"ץ נגד התיקון לחוק יסוד השפיטה שמצמצם את השימוש בעילת הסבירות, שהדיון בהן ייערך בחמישי הקרוב. בתשובתה, מבהירה הממשלה שאין לבית המשפט סמכות לדון בתוקפם של חוקי יסוד, ודורשת לדחות את העתירות על הסף. גם בכנסת הגישו תגובה לעתירות, לפיה למרות הבעייתיות בהיבטים שונים בחוק, הליך החקיקה שלו היה תקין ואין לפסול אותו.

"עמדת ממשלת ישראל היא כי בית המשפט הנכבד מנוע מליתן סעד בדבר תוקפו של חוק יסוד או של תיקון לחוק יסוד כמבוקש בעתירות", נכתב בפתח התגובה, "עמדתה זו של ממשלת ישראל נשענת על עקרון ריבונות העם; עקרון שלטון החוק; עקרון הפרדת הרשויות; ועל המדרג הנורמטיבי של החקיקה בישראל, שהוכר גם בידי בית המשפט הנכבד עצמו."

התיקון לחוק יסוד השפיטה אושר סופית בכנסת ביולי האחרון, וקבע שלשופטים לא תהיה סמכות לפסול החלטות של שרים, ראש הממשלה והממשלה בעילה של חוסר סבירות. העתירות נגד התיקון הוגשו על ידי התנועה לאיכות השלטון וגופים נוספיםהתגובה הוגשה על ידי עורך הדין הפרטי אילן בומבך, לאחר שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה סירבה לייצג את הממשלה בעתירה ואישרה לה ייצוג נפרד. עמדת היועצת המשפטית לממשלה הוגשה אף היא לבג"ץ, בה היא תמכה בביטול התיקון לחוק בטענה לפגיעה בעצמאות מערכת המשפט.

"אין מוסד ואין איש העומדים מעל החוק"

בתגובת הממשלה מצוין שעמדתה נסמכת גם על כך ש"אין בקרב מדינות המערב המתוקנות ביקורת שיפוטית על תיקוני חוקה ללא הרשאה מפורשת בחוקה עצמה; על כך שביקורת שיפוטית על קודקוד ההכרעה הדמוקרטית איננה 'משפט', שהרי אין דין שמכוחו ניתן לפסוק, והיא עלולה להוביל לאנרכיה; על שלילת הנחת העותרים שלפיה בית המשפט הוא שליט כל-יכול הנהנה מעליונות על חוק היסוד שהסמיך אותו; ועל שלילת הנחתם שלעולם הצדק והמוסר המוחלטים יעמדו בצדה של הרשות השופטת לבדה."

עוד נכתב בעמדה ש"ממשלת ישראל סבורה שאין בכוחו של בית המשפט הנכבד לשים עצמו עליון על הריבון בישראל ולנכס לעצמו סמכות ביקורת על חוקי היסוד, שהם קודקודה של הפירמידה הנורמטיבית במערכת המשפט הישראלית."

בתגובה מודגש שעמדת הממשלה נסמכת על עקרונות הדמוקרטיה ושלטון החוק. "ממשלת ישראל סבורה כי הואיל ומדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, הסמכות של מוסדות השלטון ומקורה נתונים לריבון, הלא הוא העם – אזרחי ישראל. אזרחי ישראל מיוצגים בכנסת, בדרך שנקבעה בחוק-יסוד ובחוק, ועל כן הסמכות ומקורה הם בכללים שקובעת הכנסת, בחוקי היסוד, ואין מעליהם דבר.

"ממשלת ישראל סבורה כי הואיל ומדינת ישראל היא מדינת שלטון-חוק, אין מוסד ואין איש העומד מעל החוק. ואם החוק, לפי התורה שפיתח בית המשפט הנכבד, כפוף לחוקי-היסוד, הרי שאין מוסד ואין איש העומד מעל לחוקי-היסוד. אלו הם אבני היסוד של המשטר בישראל, כפי שמחייב משטר דמוקרטי וכפי שציין, וחזר וציין, גם בית המשפט הנכבד. אשר על כן, ממשלת ישראל סבורה שהפרתם או שינויים אינם בסמכות בית המשפט הנכבד, הפועל מכוחן של הסמכויות הנרחבות שהעניק לו הריבון בחוק- יסוד ובחקיקה ובגדרן של סמכויות אלו בלבד."

עוד נאמר בתגובה ש"אילוצי היומן של בית המשפט הנכבד הביאו לפגיעה קשה בכלל הגורס כי בעל דין, כל בעל דין (לרבות הממשלה), זכאי ליומו בבית המשפט. אותם אילוצים כפו סד זמנים דחוק ביותר לכתיבת תשובת הממשלה, חסר תקדים בהשוואה לעתירות אחרות הנדונות בפני בית משפט נכבד זה, ובפרט עתירות שעסקו בחוקי יסוד או תיקוניהם. כך בפרט בהתחשב עומק, כובד והיקף הסוגיות שהעתירות מעלות. ובמיוחד לנוכח העובדה שבית המשפט הנכבד בחר באופן חריג לדלג על שלב הדיון המקדמי דווקא בהליך שנוגע ביסודי היסודות של המשפט החוקתי."

לעמדת הממשלה, ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד חורגת מסמכותו של בית המשפט והשימוש בה במקרה זה הוא 'אבסורדי'. "בהעדר החלטה של הריבון או נציגיו להעניק סמכות לבית המשפט הנכבד להיות עליון גם על החלטותיו העליונות ביותר של הריבון עצמו, סבורה הממשלה כי אין בכוחו של בית המשפט הנכבד לברוא לו מקור סמכות כזה בעצמו. סמכויותיו של בית המשפט הנכבד, לרבות אלו הקבועות בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, לא ניתנו לו מעצמו אלא מן הריבון, בחוק היסוד. אין בכוחו של בית המשפט הנכבד לדון בתוקפן של נורמות מן המדרג שממנו הוא עצמו יונק את מקור סמכותו, כלומר חוקי היסוד; קל וחומר, בעת שמדובר על חוק יסוד: השפיטה, שהוא-הוא מקור סמכותו; וביתר שאת כשהתיקון דנן עניינו בהיקף סמכות השיפוט של בית המשפט הנכבד."

"גם לגופו של תיקון מספר 3 לחוק יסוד: השפיטה, המגביל את השימוש השיפוטי ב'עילת הסבירות', ממשלת ישראל סבורה כי טענות העותרים ולפיהן דינו בטלות – הן דוגמה נאה לשימוש אבסורדי שעלול להיעשות בדוקטרינות הביקורת שהעותרים מבקשים לקדם. העותרים מפצירים בבית המשפט הנכבד להרחיב את גבולות סמכותו-שלו בניגוד לקביעות הריבון, כביכול כדי למנוע מקרים קיצוניים של חקיקת יסוד המזעזעת את אמות הסיפים ושוללת מישראל את אופייה הדמוקרטי. כאמור, ממשלת ישראל מתנגדת לדוקטרינה זו שהעותרים מבקשים לברוא. אולם ממשלת ישראל תבקש להדגים כיצד ההבטחה לשמירת הדוקטרינה למקרים קיצוניים בלבד מופרת כבר במקרה הראשון שעומד לפתחה. צמצום עילת הסבירות אינו מתקרב לסטנדרט ה"קיצוני" המובטח."

כאמור, הממשלה ביקשה מבית המשפט לדחות את העתירות על הסף. "בשל כל אלה סבורה ממשלת ישראל כי אין מקום לקיומו של דיון בטענות העותרים, שכן יש לדחותן על הסף. ממשלת ישראל סבורה כי אין די בדחיית העתירה לגופה בעניין התיקון דנן, אלא יש הכרח לדחות עקרונית את הרעיון כי חקיקת יסוד ותיקוני חקיקת יסוד הנם בני-ביקורת שיפוטית. על בית המשפט הנכבד לבטל את הצווים שהוציא, לדחות את העתירות על הסף בשל היותן בלתי-שפיטות ומחוץ לגדרי סמכותו, ולחייב את העותרים בהוצאות המשיבים."

תגובת הכנסת: "למרות הקשיים בתיקון החוק, אין בהם כדי לפגוע בליבת זהותה הדמוקרטית של המדינה"

גם הכנסת הגישה את תגובתה לעתירות, ודרשה אף היא לדחות אותן על הסף. בתגובה צוין שלמרות עמדת היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, שתיקון החוק מעורר שאלותומורכבות רבה שלא תמיד קיבלה מענה, הליך החקיקה שלו היה תקין והוא תקף מבחינה משפטית.

בתגובתה דורשת הכנסת לדחות את העתירה על הסף עקב "היעדר בשלות", וזאת משלוש סיבות:"ראשית, לא ניתן לאמוד את עוצמת פגיעתו של חוק היסוד, שכן היא תלויה באופן יישומו על ידי בתי המשפט. בכתב התשובה מובאות דוגמאות לאופן שבו פרשנות מצמצמת של חוק היסוד ופיתוח עילות ביקורת שיפוטיות אחרות עשויים למלא, לפחות באופן חלקי, את החלל שמותיר ביטול עילת הסבירות ביחס להחלטות הממשלה והשרים.

עוד נאמר בתגובה ש"שנית, קשה להעריך את השלכות חוק היסוד שכן טרם התגבשה תשתית עובדתית הקשורה בפעילות הממשלה והכנסת לאחר כינונו. הכנסת לא שחררה את הממשלה מאחריותה לפעול בהתאם לחובת הסבירות, ועתה הממשלה והשרים יישאו במלוא האחריות הציבורית לסבירות החלטותיהם. שלישית, לעמדת היועצת המשפטית לכנסת, על הכנסת תהיה האחריות לפתח את הכלים הפרלמנטריים שברשותה להעמקת הפיקוח על ההחלטות שייוותרו ללא ביקורת שיפוטית, ובפרט על ההחלטות הפרטניות, כדי לבקר את עמידת הממשלה בחובת הסבירות החלה עליה."

לגבי הטענות בעניין הליך הכינון של חוק היסוד המתקן, נאמר בתגובה ש"אף שהיועצת המשפטית לכנסת שותפה לטענה כי הליך החקיקה לא היה מיטבי, הרי שבהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה להליך חקיקה תקין, לא נפל בו פגם היורד לשורש ההליך. היועץ המשפטי לוועדה והיועצת המשפטית לכנסת ליוו באופן שוטף את הליכי החקיקה, ונתנו מענה בזמן אמת לסוגיות שהתעוררו לשם שמירת זכות ההשתתפות של חברי הכנסת ומתן אפשרות מעשית לגיבוש עמדתם."

לגבי הטענות בדבר שימוש לרעה בסמכות המכוננת, אמרו בכנסת ש"בהתאם לפסיקת בית המשפט הנכבד השימוש בדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת צריך להיעשות בצמצום ולהישמר למקרים קיצוניים ביותר בלבד. מבחן השימוש לרעה בוחן את מבנהו הצורני של חוק היסוד ולא את תוכנו. משחוק היסוד קובע נורמה כללית ויציבה, שמקומה בחוק–יסוד: השפיטה, הוא עומד במבחן הצורני. באשר לטענה שחוק היסוד פולש לתחום סמכותה של הרשות השופטת, הרי שקביעת חלוקת הסמכויות בין הרשויות היא תפקיד מובהק של הכנסת בכובעה כרשות המכוננת.,

בכנסת הדגישו ש"מהדיונים שנערכו בחוק היסוד עולה שכינונו נעשה על רקע המחלוקת המשפטית, האקדמית והציבורית בעניין עילת הסבירות, ובבסיסו לא עומד מניע פוליטי פסול. אין לקבל את הטענה שלפיה הכנסת מנועה מכינון חוקי יסוד המיטיבים עם הממשלה בגלל 'שליטתה' של הממשלה עליה, שכן טענה זו חותרת תחת המבנה המשטרי הפרלמנטרי של מדינת ישראל."

לגבי הטענות בדבר היותו של חוק היסוד 'תיקון חוקתי שאינו חוקתי' אמרו בכנסת ש"אף לעמדת היועצת המשפטית לכנסת ההסדר שנקבע בחוק היסוד אינו נותן מענה לקשיים ניסוחיים ומהותיים שונים. עם זאת, בפסק הדין בעניין חוק הלאום נקבע כי אין מקום לאמץ את דוקטרינת התיקון החוקתי הבלתי-חוקתי בשלב הנוכחי של המפעל החוקתי בישראל, למעט חריג צר ומצומצם שיש להשתמש בו כשכלו כל הקצין, כשיש פגיעה בגרעין הליבתי ביותר של היות מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. יש להצר על כך שהקשיים נותרו על כנם, אך אין בהם כדי לפגוע בליבת זהותה הדמוקרטית של המדינה."

בכנסת הדגישו ש"הביקורת השיפוטית צריכה להיות מתוחמת לחוק זה. אין מקום לערוך ביקורת שיפוטית לרפורמה המשפטית המוצעת בכללותה, שלא אושרה ושתוכנה לעת הזו אינו ידוע. הטענה שחוק היסוד המתקן הוא רק הפרק הראשון של שינוי מקיף יותר, שעשוי לפגוע בעתיד בליבת דמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, היא טענה שיש לה מקום בשיח הציבורי, אך לא ניתן לבסס עליה ביקורת שיפוטית."

באשר להתערבות בחוקי יסוד נאמר ש"הכנסת חוזרת על עמדתה המסורתית כי בהעדר מקור סמכות מפורש בחוק או בחוק-יסוד, אין מקום לעריכת ביקורת שיפוטית על חקיקת יסוד אשר התקבלה על ידי הכנסת בכובעה כרשות מכוננת."