בדרך לקיבוץ כפר עזה, גופות של מחבלים מפוזרות בין מכוניות שרופות, קירות ודלתות של בתים, שעד לפני כמה ימים עמדו שלמים ומטופחים, כעת הרוסים ומפוייחים. שקיות גופות של תושבים שנרצחו ממתינות לזיהוי, ומספיקה נשימה אחת כדי להבין את משמעות המושג ״צחנת מוות״.
זה מה שחיכה לצה״ל ואנשי ההצלה לאחר מתקפת הפתע בה פתח חמאס מרצועת עזה, כשמספר הנרצחים עומד כבר על 1,200. "אתה רואה את התינוקות, האמהות, האבות בחדרי השינה שלהם ואיך המחבלים רצחו", אמר אתמול האלוף איתי ורוב, 39 שנים בצבא, שהוביל את הכוחות ששחררו את הקיבוץ מידי חמושים. הוא עמד בין ההריסות. "זה לא שדה קרב. זה שדה מוות".
צה״ל הוביל קבוצת עיתונאים, כולל כתב סוכנות הידיעות AP, לסיור במקום אתמול (שלישי), יום לאחר שהושגה השליטה על הקיבוץ בן 700 התושבים מידי כ-70 מחבלי הקומנדו של חמאס, כשמאות אחרים כבשו את הקיבוצים הסמוכים.
בחוץ פוזרו על הקרקע רימוני יד שלא התפוצצו. מרחק קצר משם מונח דגל חמאס מקומט בעפר ליד מצנח רחיפה, ששימש את החמושים לתקיפה האווירית. רוב הגופות כבר פונו, אבל כשהכתבים הגיעו עדיין נמצאו כמה שהיו פזורות, והועברו לשטח פתוח מול בית הכנסת של הקיבוץ.
השער שפעם הגן על התושבים נהרס כליל. בתוך הקיבוץ, דלתות של בתים רבים נעקרו מהמקום על ידי המחבלים או פוצצו באמצעות רימונים. בכל מקום מכוניות שרופות עם חורי כדורים, מתחקות אחר שביל מוות אל חדרי שינה עם מזרונים מגואלים בדם.
אחד החיילים במקום, שפרש מהצבא לפני שמונה שנים, אמר שהסצנה לא דומה לשום דבר שראה אי פעם, אפילו במדינה שבה עימותים עם חמאס ואירועי טרור מתרחשים לעיתים קרובות. חייל אחר השווה את הטבח בכפר עזה ובכפרים סמוכים שבהם ביקר לסצנות שבהן חזה כשגר בניו יורק לאחר פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר 2001.
"אני זוכר שעברתי את פיגועי הטרור במגדלי התאומים והתעוררתי לסיוט. בימים שלאחר מכן הכל השתנה", אמר. "שוב קורה אותו דבר. אבל זה אפילו יותר גרוע בגלל שאנחנו מדינה כל כך קטנה".
