לונה הגיעה למתחם של 'מחלצים ונהנים' משדרות בזכות המחלצים. כלבת טוי רוסי קטנה ומתוקה, שנראתה מפוחדת ומבולבלת. לפני 10 שנים אימצה אותה נטלי אברמוב, שלצערה נאלצה להשאיר אותה מאחור בהוראת החיילים שחילצו אותה מביתה. לפני כמה ימים הגיעו מתנדבים ששלחה אברמוב כדי להביא אותה, אבל לונה ברחה החוצה כשפתחו את הדלת. מאז הסתובבה בשכונה לבד, לא יודעת איפה האישה שטיפלה בה נמצאת.

"לאחד את החיות עם בעליהן זו המטרה שלנו", אומר יואב בן-דוד (32) מקיבוץ מעיין ברוך, שהיה ממקימי 'מחלצים ונהנים', מערך חילוץ הכלבים והשבתם לבעליהם. בן-דוד מספר שבשבוע האחרון הצילו 250 כלבים, חתולים, תוכים ואוגרים מאזורי הלחימה בדרום. לכלב שלו אמר ביום הראשון שאבא הולך לעזור לאחרים, והפקיד אותו בידי הוריו.

יואב בן-דוד בבית קמה. "זו המטרה שלנו, האיחוד" (צילום: יונתן בלום)

המתחם בבית קמה מלא עד אפס מקום – עשרות מתנדבים ומתנדבות של 'אחים לנשק', חיילים שהגיעו לאכול על האש, מכונית של נחמנים להרמת המורל, עובדים תאילנדים ש'אחים לנשק' חילצו מזיקים, וגם כמה כלבים שחולצו מהעוטף – מותשים ומחכים לבעליהם שיבואו לאסוף אותם. האוהל של המחלצים עמוס בכלובים, בתרומות מזון, ובמתנדבים שמתכוננים לעוד חילוץ.

ליד הכלוב המאולתר במתחם שהוקם בקיבוץ בית קמה ישנים שני כלבים, שאף אחד לא יודע את שמם. יובל הקטנה ואביה איתי, תושבי הקיבוץ, יושבים לידם, ומרגיעים את העוברים והשבים שהכלבים אכלו ושתו. "הם הגיעו מעין השלושה לקיבוץ סער, ברחו מהבומים", מספר איתי, שהשתתף בחילוץ חיות בכפר עזה. "הצלחנו להוציא תוכים, חתולה ועוד שני כלבים, והיו עוד שניים שלא הצלחנו לתפוס. הולכים רק על המדרכה, ריח של מוות בלתי נסבל באוויר".

מתנדבים בחמ"ל הכלבים בבית קמה (צילום: יונתן בלום)

בת הזוג של איתי במילואים, אז הוא מבלה עם בתו הרבה בימים האחרונים, וזה מעלה שאלות. "יובל שאלה אותי מה הייתי עושה עם הכלבה שלנו?" הוא אומר בקול כדי למשוך את תשומת לבה. "מה עניתי?" הוא מחזיר לה. היא לא רוצה לענות. "עניתי לה שהייתי מתייחס אליה כמו אל בת משפחה, אבל קשה לדעת מה הייתי עושה בזמן אמת".

"היו כלבים בודדים שנפצעו, כולם בטיפול", מספר בן-דוד. "יש כאלה שכבר התייצבו, ויש שכבר עברו לאומנות. לא נתקלנו בפציעות קשות, אבל לצערי אני מאמין שיש. מהבוקר אני מקבל שיחות מחיילים שיש אצלם כלבים, ולכן אנחנו מתכננים להישאר כאן כל עוד אפשר".

"יש אנשים מטורפים מכל הארץ, מאילת עד קריית שמונה"

במתחם יש אחיות וטרינריות, בעלי מקומות טיפול, פעילים ואוהבי כלבים, אנשי מקצוע, מאלפים. מזון לא חסר. אם צריך דברים מיוחדים הם מגיעים מיד. "אם אנחנו צריכים אוכל מיוחד לחתולים, הוא מגיע תוך 20 דקות", אומר בן דוד בהתרגשות. "יש אנשים מטורפים מכל הארץ, מאילת עד קריית שמונה – וזה כיף".

סא"ל אורי אריאל מרמת גן הגיע להתנדב עם הכלבים. הוא מטייל עם כלבה כנענית לבנה, שנראית מותשת ומלוכלכת, בכניסה לקיבוץ. "ביום ראשון נסעתי לבארי, אזור שאני מכיר כרוכב אופניים", הוא מספר. "נתנו לי להיכנס בגלל הדרגה. נתנו לי כלב שמצאו וחיברתי אותו למשפחה. ביקשו שאסע לאשקלון כדי לחלץ מבית 5 כלבים שנשארו מאחור.

סא"ל אורי אוריאל בבית קמה. "נתנו לי כלב שמצאו וחיברתי אותו למשפחה" (צילום: יונתן בלום)

"יום אחר כך חילצתי כלב ממושב יושיביה והבאתי אותו לבעלים, אישה ממעלה אדומים. היא מאוד התרגשה, אבל הכלב היה עדיין בשוק. למחרת נכנסתי עם צוות ועם מישהו שמכיר את בארי ושני חיילים, חיפשנו במקומות ממוקדים עם תמונה של הכלב, אבל לצערי לא מצאנו. היום חשבתי לבוא לכאן, לעשות מה שאפשר".

בן-דוד מספר שהמחלצים פועלים רק באישור ותיאום עם כוחות הביטחון, ובשיתוף פעולה עם עמותות. הוא דואג לאנשים. "ברגע שקיבלנו הוראות לא להיכנס, הצוותים שלנו לא נכנסו. לא משנה כמה רוצים להיות קומנדו – הביטחון שלנו קודם". יש גם מטפלים נפשיים שנמצאים בדקת קריאה אם מחלץ זקוק לכך.

ביום הראשון למלחמה הם ירדו עם מחברת ועט, ופרסמו פוסט בפייסבוק עם המספרים שלהם למי שצריך עזרה. "מהר מאוד הגיעו הרבה טלפונים וקריאות, גם לחילוצים וגם ממתנדבים. היינו בשדרות, עין הבשור, כפר עזה, בארי, ועוד הרבה יישובים".

וטרינרים מתנדבים בחמ"ל הכלבים בבית קמה (צילום: יונתן בלום)

ביום השני נפגש בשדרות כבר צוות גדול יותר, אבל כוחות הביטחון לא אפשרו לו לפעול שם, והוא התמקם בבית קמה. "תרומות הגיעו – אוכל, ציוד, ציוד רפואי, וטרינרים מכל הארץ שעוזרים, פנסיונים בכל הארץ, אומנות, שינועים".

"4 ימים היא הייתה סגורה בבית"

אורלי התנדבה להסיע את לונה אל אברמוב, שנמצאת במלון בים המלח, כמו רבים מתושבי שדרות. זה לא החילוץ הראשון שלה. ביום שישי הביאה את קשיו, כלב מסוג פאג, לבעלים שלו – אישה מבוגרת משדרות.

אורלי המתנדבת מוסרת את לונה לבעלים במלון רויאל ים המלח (צילום: יונתן בלום)

כשאברמוב יצאה מהמלון לפגוש את אורלי ואת לונה, היא שמטה את מקל ההליכה שלה מרוב התרגשות. היא בכתה וחיבקה את לונה הקטנה, שכשכשה בזנב ללא הפסקה.

לפני 33 שנים עלתה אברמוב מדירבנט ברוסיה. יש לה שלושה ילדים. הבן שלה והנכדים איתה במלון, והבת נשארה בשדרות, כי היא מגדלת כלב גדול שאי אפשר להכניס למלון.

"היא אכלה ושתתה, בדק אותה וטרינר ואמר שהכול בסדר", מרגיעה אורלי. "4 ימים היא הייתה סגורה בבית, ואז מתנדבים פתחו את הדלת והיא ברחה", מספרת אברמוב. "היא לא אוכלת לבד, אז נורא דאגתי, לכן לא רציתי להתפנות. זה כמו ילד שלי, כל לילה אני חולמת חלום שהיא מתה – שנכנס קסאם לבית ומה קרה איתה".

נכדתה של נטלי אברמוב עם לונה (צילום: יונתן בלום)

"מרגש לראות את האושר של הילדים שפוגשים שוב את הכלב", אומר בן-דוד. "אנשים שאמרו שהכלב הוא מה שנשאר להם מהמשפחה, זה הכול. כאילו צירפת בן משפחה והחזרת אותו הביתה. תחושה הכי משמחת".