מעל 600 בני אדם השתתפו היום (שלישי) בהלוויתם של לבנת, אביב, רותם, יונתן ויפתח קוץ, שנרצחו בביתם שבכפר עזה.

האב אביב (50) היה סמנכ"ל בחברת ייעוץ, והאם לבנת (49) עסקה בעיצוב גרפי. בתם רותם (18) שירתה בצבא כמפקדת כיתת טירונים. יונתן ויפתח, שהיו בכיתה י"א וט' בהתאמה, למדו בכפר הירוק, ושיחקו באקדמיה לכדורסל של הפועל תל אביב. המשפחה כולה נטבחה בידי מחבלי חמאס במאורעות הדמים של שבת ה-7 באוקטובר. הם נמצאו מחובקים במיטתם, נטולי רוח חיים.

נוסף למשפחה וחברים, בהלוויה נכחו אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל, הקבוצה בה שיחקו יונתן ויפתח. הזמר שי צברי נכח אף הוא, וביצע את השירים 'מעלי דממה' ו'ציפורים נודדות'. חברי הכנסת מרב מיכאלי וגלעד קריב (העבודה) הניחו זרים לזכרם.

זרי פרחים לזכרם של משפחת קוץ, וחולצות של הפועל תל אביב, קבוצת הכדורסל בה שיחקו יונתן ויפתח (צילום: דפנה איזנברוך)

זיו, אחיה של לבנת: "איך אפשר לקבור חמש נפשות טהורות? איך אפשר לקבור את יפתח –  ילד חזק ועדין עם תלתלי זהב? את ג'וני שהפך למוקד הערצה לכל הילדים? את רותם שתמיד הכניסה אור וצחוק לחדר? אביב, היית אב למופת לילדיך, גם בשבת הארורה בה ניסית להגן עליהם בגופך. ליבנת, היית לוחמת צדק, תמיד חיפשת לתת. אני זוכר שבטיול למרוקו אמרנו שזה הטיול הראשון שלנו כמשפחה, ולא ידעתי שזה יהיה גם האחרון. מקווה שישמרו עליכם למעלה."

עדי, אחותו של אביב: "הלב לא מצליח לדמיין את עומק החור. לימדתם אותי מה זה משפחה שלוחמת, דואגת, עושה הכל אחד בשביל השני. ילדיכם היו מלאי אהבה וידעו שיש להם הורים שדואגים להם לכל. מבטיחה לשמור על חיוך והומור בשבילכם. אוהבת כל כך."

אל"מ שלומי קדם, מפקדה של רותם: "רותם היקרה, אני ניצב כאן היום יחד עם חברים ומשפחה לחלוק כבוד אחרון. היית חברת אמת, עם חיוך גדול שנתן אנרגיות. תכננת לצאת לקורס מ"כים ולקצונה, והפגנת שליחות ומצוינות. מבטיח שננצח, נחזיר את תחושת הביטחון לאזרחים. אני מצדיע לך על האומץ האדיר שהפגנת."

יעל, מדריכתו של יונתן בכפר הירוק: "יונתי, במקוד לרקוד בחתונה שלך אני פה. בשנתיים האחרונות בילינו כל כך הרבה, היית תמיד שואל מה שלומי גם אם אתה רק עובר לידי לזרוק פח. לפני חודש נכנסת לחדר שלי, שיתפת בדאגות על העוטף, על האימונים ועל הלימודים, בסוף אמרת שתתמודד עם הכול וביקשת רק שלא אספר שבכית. הלב שלי נקרע בלעדיך."

אורית בראון, חברת קיבוץ כפר עזה: "אביב הוביל מיזם של עפיפוני שלום, שהפך למסורת צבעונית ומלאת תקווה. משמי השלום של אביב הגיעו רוצחים. אך הרוע לא יוכל לנצח את החברות. אנחנו כקהילה כואבים כל כך, אבל ביחד. למשפחה המורחבת אין לי מילות נחמה, יש רק לי חיבוק. כפר עזה הוא הבית, מאז ומתמיד, עוד נהיה שם שוב על הדשא."