אבי וספיר חביביאן, בעלי משק אורגניקא ממושב יתד שבעוטף עזה, הצליחו לשוב הלילה (בין חמישי לשישי) לשדות שלהם ולהציל 5 טון בלבד של אבטיחים, מלונים ותירס. הבוקר הם התייצבו בשוק האיכרים בנמל תל אביב כדי למכור את התוצרת. המשק סגור והרוס, ואת הסחורה המעטה שהצליחו להציל אין איפה לאחסן. אחרי מספר שעות, הם הצליחו למכור את כולה.
ספיר בת 32, אבי בן 35, והם הורים לשישה ילדים, הגדולה בת 9, והקטנה בת 8 חודשים. את המשק האורגני הם הקימו לפני מספר שנים, אחרי שגרו והפעילו משק ברמת הגולן. "חיפשנו לפתח את הפריפריה", אומרת ספיר. "כל מה שיש לנו השקענו במשק אורגני בפריפריה. תמיד חשבנו שהאיום הגדול הוא מפשיעה חקלאית או ממזג האוויר, אבל האמנו שיש לנו גב. אם זה מאנשים שרוכשים את התוצרת שלנו ויוצרים קהילה סביב המשק בירושלים או במרכז הארץ, או הצבא והמדינה."
"בשבת שעברה יצאנו מהממ"דים בהזדמנות הראשונה והתפנינו מהמושב", היא מספרת, "בהתחלה כל אחד יצא עצמאית. אנחנו הגענו למשפחה בירושלים. לא היתה לנו אפשרות לגשת למשק והוא התחיל לקרוס".
הלילה חזר אבי דרך השדות, תחת אש, בניסיון להציל את התוצרת שנשארה. "זה הלחם שלנו. כל החקלאים אצלנו באזור ממש במצוקה קיומית. אין לנו תשובות מהמדינה. משרד החקלאות, הכלכלה, האוצר. אף אחד עוד לא לוקח עלינו אחריות, והתזרימים וההשקעות שלנו, כל מפעל החיים שלנו מתכלה מול עינינו. השקענו במשק את כל מה שהיה לנו. אם לא נמכור, הכל יילך לטמיון."
מ-20 עובדים תאילנדים שהועסקו במשק נשארו בארץ רק שניים. כל היתר עזבו את הארץ בטיסות חילוץ שארגנה ממשלת תאילנד. "כל המשקים אצלנו במחסור של ידיים עובדות. אנחנו במצוקה ומנסים לדאוג ללחם עבור הילדים שלנו. הצלחנו להוציא מלונים, והבאנו גם אבטיחים ותירס ממשקים של חברים חקלאים מהאזור שלנו. אנחנו מנסים לעזור גם לאחרים. במצב מלחמה חייבים לעזור כמה שאפשר למי שאפשר."
לצד משקים ותיקים במושב, שמצאו את עצמם ברגע אחד באזור מלחמה, ללא עובדים, גם בני הזוג חביביאן מסרבים לראות את מפעל החיים קורס מול העיניים. בדרך כלל הם משווקים את התוצרת במשלוח ישר לבית הלקוח ולחנויות טבע ברחבי הארץ. "עכשיו שוכבת בשדות כמות גדולה של תוצרת. אנחנו מגדלים חמישים סוגי גידולים עונתיים. עכשיו התחילה עונת החורף המהממת. כל השורשים והירוקים. עומד סלרי בשדה ומחכה שנקטוף, אבל הוא מתעייף מלחכות. ירק לא מחזיק מעמד הרבה זמן ואם לא נקטוף הוא ירקב."
הם שמחים על העזרה וההירתמות שכל כך אפיינים את השבועיים האחרונים, אבל מבינים שדרוש מהלך הרבה יותר משמעותי של המדינה. "מאוד עוזר לנו שאנשים באים ורוכשים את התוצרת שלנו. יותר מזה, נחוץ לנו סיוע מקיף יותר מהמדינה. בכמויות הכסף שהשקענו רק המדינה יכולה לעזור. זה הרבה מעבר למשק האורגני הקטן שלנו. זה משהו קיומי כללי."
"אנחנו צריכים פתרון קבוע של עובדים. מתנדבים זה נהדר, והעובדה שאנשים מוכנים לסכן את החיים שלהם ולבוא לעזור זה מדהים, אבל אנחנו צריכים פתרון לאורך זמן. הכי חשוב, שנדע שיש לנו גב לחזור מבחינה כלכלית – זה גיוס של מיליונים, ולא פחות חשוב – מבחינה ביטחונית. שזה לא יוכל לקרות לנו שוב. אנחנו שומרים על המדינה ודואגים שיהיה אוכל טרי. כל מה שאני מבקשת זה שתעזרו לנו לשמור על עצמנו."
"כל האזור שלנו מספק 80% מהתוצרת של ירקות במדינה. מעבר לזה שלנו החקלאים לא יהיה מה לאכול, לכם גם לא יהיה מה לאכול. בעוד חודשיים לא יהיו תפוחי אדמה, עגבניות, מלפפון, חציל.
הדוכן של משק אורגניקא יהיה פתוח היום (שישי) עד שתיגמר התוצרת. "זה הלחם של הילדים שלנו, אבל זה גם הלחם של כולנו. אני מקווה שיהיה מענה לכל החקלאים. תבינו, כולנו באותה סירה. המשמעות של המשקים שקורסים עכשיו זה לא רק החיים שלנו. המשמעות היא שכנראה יאכלו פה עגבניות מיובאות מתורכיה ויממנו מדינות שתומכות בטרור או לפחות לא מגנות אותו, או שלא יהיה לכולם, והמחירים יהיו בשמיים."
"כולם נרתמים עכשיו, אבל חשוב לי שיזכרו אותנו גם בעוד חודש, כשיירגעו הדברים", אומרת ספיר, "כי כשנחזור לחיים שלנו נפגוש בקושי ישר בפרצוף. אז ספקים לא יהיו כל כך סבלניים. יגידו לנו: חבר'ה, חזרתם. עכשיו תשלמו. אז נצטרך לחרוש מחדש את הערוגות. נצטרך לאסוף את השברים ולהתחיל מחדש לגמרי."
