"המטע שלנו נמצא 150 מטר מהגדר. זה אומר שאנחנו בעצם בטיווח ישיר של החיזבאללה", אומר עופר (פושקו) מושקוביץ, מנהל ענף האבוקדו של קיבוץ משגב-עם. "מאז שהתחילה הלחימה והגזרה שלנו גם התחממה אנחנו מאוד נזהרים. התחילה פה הפגזה ודובר על חדירה. פתאום קיבלנו הודעה להתפנות מהקיבוץ. אני נשארתי עם חברים נוספים של כיתת הכוננות והאחראים על החקלאות. כך שגם אם אני רוצה לקטוף, אני לא יכול".
התגברות הלחימה בגבול הצפוני תפסה את החקלאים שיושבים בקו העימות עם סוריה ולבנון באמצע הקטיף. רבים מהם עסוקים בימים אלה בקטיף תפוח, אבוקדו וקיווי, אבל אינם מורשים להגיע לאזור המטעים עד מרחק 2 ק"מ מגבול לבנון, שהוכרזו על ידי צה"ל כשטח צבאי סגור.
לדברי אמיר בכר, מנכ"ל 'אבוקדו גל' ב'חברה לפיתוח הגליל', שהמטעים שלו צמודי הגדר, מכפר גלעדי במערב ועד שניר במזרח, משתרעים על פני כ-4,000 דונם, נכון לסוף השבוע כ-50% משטחי גידול האבוקדו בגליל העליון מושבתים והעבודה בהם הוקפאה בצורה גורפת לנוכח האיום הביטחוני. עשרות דונמים נוספים של מטעי אפרסק, אפרסמון ורימון הנמצאים בשלהי הקטיף וגם אליהם לא ניתן להגיע.
"קוטפים לסירוגין, אבל המצב מתחמם. לא רוצים להסתכן"
חברי משגב-עם קיבלו הוראה להתפנות. "אני נשאר בקיבוץ כדי לתחזק את האבוקדו", אומר מושקוביץ, "צריך לראות שהכל מתפקד, ולקטוף מתי שאפשר. חוץ מזה אני גם הקמב"צ בחמ"ל כיתות הכוננות של המועצה האזורית. יש את החבר'ה של הלול שנשארו כי חייבים לטפל בתרנגולות".
כמו בישובים אחרים לאורך הגבול, גם במשגב-עם מורגש מחסור בידיים עובדות. חלק מהעובדים גויסו ללחימה, והעובדים הזרים לחקלאות פונו מהאזור. "פיניתי מכאן העובדים התאילנדים שלנו. הם מפחדים ומופעל עליהם לחץ מצד המשפחות בתאילנד לחזור הביתה. הם מאוד בלחץ. אפשר להבין אותם. יש להם את האופציה לחזור כשהכל יירגע. יש כמה מהם שעדיין רוצים להישאר, התפנו למנוחה, וכמה רצו לעבוד במקום בטוח יותר. אני יכול להבין אותם".
"הגיעו מתנדבים מכל מיני עמותות וחבר'ה צעירים. מצד אחד אנחנו רוצים אותם, אבל מצד שני אנחנו לא רוצים להוציא אותם לשטח לקטיף כשכל כך מסוכן. אני לא מוציא אף עובד, ממש כמו שאני לא אסכן את הילד שלי, אני גם לא אסכן ילד של מישהו אחר. אנחנו קוטפים לסירוגין, אבל המצב מתחמם".
מ'אבוקדו גל' ב'חברה לפיתוח הגליל' נאמר ל'דבר' שמזן 'אטינגר', האבוקדו שנקטף כרגע, נארזו עד כה בבתי האריזה שלהם כאלף טון בלבד מתוך צפי של כ-3 אלף טון. משמעות הדבר שנותרו כעת כ-2,000 טון אטינגר על העצים. אם לא ייקטפו בחודש הקרוב, תהיה ירידה באיכותם ולא יהיו ראויים לשיווק. הנזק הכלכלי למגדלים עלול להיות כבד, עקב הפגיעה בהיקף הייצוא למדינות אירופה שבהן מחירי האבוקדו גבוהים כעת, וכן עקב ירידת הביקוש בשווקים המקומיים בישראל כתוצאה מהמלחמה.
"אני מוכן לא לקטוף אבוקדו אחד כל העונה, רק שלא יפגע אף חייל או אזרח"
"זה שיא העונה של זן אטינגר" אומר מושקוביץ, "יש לי עוד שבוע שבועיים שאני יכול להשאיר אותו על העצים. אבל בעוד שבועיים הפרי יתחיל ליפול. הצלחנו לקטוף עד עכשיו רק 12 דונם, שזה מעט מאוד. יש המון יבול השנה ואנחנו מנסים להגיע למטע כדי לא לאבד הכל. אנחנו עדיין בזמן חסד. אם עוד שבוע הבלגן יסתיים, כנראה שנספיק לקטוף את כל היבול בעזרת המתנדבים שמגיעים לעזור. אבל זה רק בתנאי שזה באמת ייגמר, ולא נראה שזה יהיה קצר. לצערי זה המצב. אני מוכן לא לקטוף אבוקדו אחד כל העונה, רק שלא יפגע אף חייל או אזרח".
למשגב עם הגיע מושקוביץ לפני 40 שנה וכמו תושבי האזור הוותיקים, הוא מכיר היטב את הסכנה שבחיים על הגבול. "כבר ראינו דבר או שניים. חווינו את הסכנה של האזור כבר בעבר, אבל הפעם זה משהו אחר. הקיבוץ אף פעם לא התרוקן לגמרי. במלחמת לבנון פינו את הנשים והילדים, אבל חברים נשארו בקיבוץ, המשק המשיך לעבוד. הפעם אחרי שראו מה קרה בדרום החליטו לפנות את כולם. אבל אנחנו קודם כל קיבוץ, ונשמור על המשק והקהילה. ככה זה בכל הקיבוצים בגיזרה. אנחנו לא עוזבים כל כך מהר".
