פורום טיפול בנעדרים בחברה הבדואית החל לעסוק באיתור הרוגים ונעדרים ובסיוע למשפחותיהם עוד בימים הראשונים למלחמה, לפני שהמדינה יצרה קשר עם המשפחות. 6 נעדרים בדואים נמנים נכון להיום (חמישי) עם מניין הנעדרים והחטופים, ו-24 ערבים, רובם בדואים, נרצחו מתחילת המלחמה. סא"ל במיל' ואחיד אל הוזייל, שהחל לעסוק בעניין עוד בערב ה-7 באוקטובר, מספר ל'דבר' על הפורום, שהוקם כהתארגנות התנדבותית ללא מעורבות המדינה.

לדברי אל הוזייל, המדינה לא יצרה קשר עם משפחות הנעדרים הבדואים עד ראשון ה-22.10, ולטענתו כך הדבר גם ביחס לחברה היהודית. בהיעדר טיפול מדינתי מסודר, הוא בחר לקחת את המשימה על עצמו. "הייתי מג"ד וסמח"ט בצבא", מציין אל הוזייל, "אני מכיר את הנושא. הצטרפה אליי רותם שוורץ בורוביץ' שהיתה קצינת נפגעים, והקמנו פורום טיפול בנעדרים. הצטרפו גם שלוש נשים בדואיות מדהימות: היבא אל-הוזייל, סוזאן אלעוברה, ואמירה אבו סריחאן קרינאווי".

"ניגשנו לטפל במשפחות" מסביר אל הוזייל. "התחלנו מחיבוק, וממענה לצרכים הכי בסיסיים. ליצור קשר כדי להבין איפה כל אחד נמצא, לבדוק מה הזכויות שמגיעות לאנשים."

"כשהשטח אמר שיש נעדר, התחלנו בתחקור. יש לנו איש קשר בזק"א רהט"

אל הוזייל מתאר את תהליך מיפוי ההרוגים והנעדרים, עליו הוא אמון יחד עם בורוביץ'. "אנחנו עובדים מלמטה", הוא אומר, "כאשר השטח אומר שיש נעדר, התחלנו בתחקור: איפה הוא היה, איפה עבד, לאן הוא נשלח. בדקנו בבתי-חולים. אם לא מצאנו שם, עשינו בדיקות דנ"א למשפחה והלכנו למחנה שורה (בסיס הרבנות הצבאית ונקודת זיהוי גופות ההרוגים – י.ש.). יש לנו איש קשר בזק"א ברהט, הצלבנו איתו מידע. אם מצאנו מישהו שם, הלכנו איתו לקבורה. מי שלא נמצא – אספנו תמונות שלו וסרטונים. יש כאלו שרואים אותם בעזה."

אל הוזייל אומר כי לאחר שהשיגו שהמידע נאגר ועובד, הצוות לרוב הגיע לידיעה בסבירות גבוהה בקשר למצבו של כל נעדר. בשלב הזה, הם הודיעו למשפחות, והתחילו את הקשר איתן. "בהתחלה קשה לייצר אמון. כל הזמן שאלו שאלות. לוקח זמן עד שאנשים פותחים את הלב."

היבא אל-הוזייל, אלעוברה ואבו סריחאן קרינאווי לקחו על עצמן את המגע היומיומי עם המשפחות. "הן נתנו סיוע נפשי ורגשי. הטיפול הוא יומיומי, אם במפגש ואם בשיחת טלפון. אלו משפחות שכמעט אף אחד לא דיבר אתן, זה שיצרנו איתן קשר וטיפלנו בהן הקל עליהן מאוד."

"אני המשכתי ליצור קשר עם עוד גורמים ומשרדים", הוא מוסיף, "ביום שני (22.10) הגיעו האנשים של גל הירש והתחילו לטפל."

רותם שוורץ בורוביץ', שותפתו של אל הוזייל להקמת הפורום לטיפול בנעדרים בחברה הבדואית (צילום: אלבום פרטי)

בורוביץ', שבשגרה עובדת בג'וינט, עוסקת גם בסיפוק צרכיהן של המשפחות. "היום אנו יכולים לספק כל מה שהמשפחה מבקשת", אומר אל-הוזייל, "והכל בהתנדבות".

"לא נכנסנו לעניין ההרוגים" אומר אל הוזייל. "אנו קבוצה קטנה ורצינו להתמקד בעניין משפחות הנעדרים. נתחיל בימים הקרובים לשוחח עם משפחות ההרוגים. אנחנו מקימים אתר לחטופי והרוגי ה-7 באוקטובר."

הוא מוסיף כי הפורום הוקם במטרה לתמוך בנפגעי המלחמה ובני משפחותיהם מהחברה הבדואית בנגב. הפורום כולל את מרכז החוסן לחברה הבדואית ועמותת 'צעד קדימה'. הפורום מתכלל את הטיפול במשפחות הנפגעים, ההרוגים והנעדרים ואת הכשרת המערך הטיפולי בהן.

"אם לכל אחת מ-200 משפחות הנעדרים היה מלווה, זה היה עושה משהו אחר לגמרי"

"בניגוד למה שקורה במרכזים אחרים שמנסים רק לאתר, אנו מטפלים במשפחות" אומר אל-הוזייל. הוא טוען כי אם חלק מהאנשים העוסקים בניתוח נתונים היו עוסקים במשפחות עצמן המצב היה יותר טוב. "יש 200 משפחות נעדרים. אם לכל משפחה היה מלווה, שנפגש איתה כל יום, זה היה עושה משהו אחר לגמרי. זה מקל על משפחה במצב הזה שמישהו מדבר איתה."

המפגש היומיומי עם משפחות הנעדרים כרוך בעומס נפשי. "היו מקומות בהם המטפלות התפרקו, והחזקנו אותן. אבל השיח היומיומי בקבוצת המטפלות מסייע, ואני ורותם מלווים אותן. אנחנו צריכים לטפל באנשים שלנו, ולא להתפרק איתם בעצמנו."

הטלטלה והצער לא פסחו על אל-הוזייל עצמו. "חוויתי הלם גדול" הוא מספר, "יש לי חברים מהקיבוצים. במשך 23 שנה בצבא שירתי בגזרת עוטף עזה, הייתי בן משפחה שלהם. יש לי חברים שנהרגו או שנעדרים. אני שואל איך זה קרה לנו, וזו שאלה קשה בעבורי, כמי שמכיר את הגזרה. אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש."

אל הוזייל מסביר מאין הוא שואב כוחות להתמיד בעשייה: "כשאתה עוזר לאנשים, כשאתה פוגש את המשפחות, את הכאב, אתה מבין שהן מחזקות אותך. אתה מבין שאתה תורם ואף אחד אחר לא יעשה את זה במקומך. כשמשפחות מתקשרות ומבקשות שאבוא להיות איתן, זה ממלא אותי בכוח להמשיך ולעשות עוד".