החברה הישראלית למודת ניסיון, לצערנו, במצבי דחק וחירום. אם זה בעיתות מלחמה או באירועי ביטחון מקומיים, אם זה בשל נסיבות אפידמיולוגיות כמו בשנות הקורונה ואם זה במצבים נקודתיים יותר, כמו פגעי טבע. בכל אותם אירועי חירום, העובדות והעובדים הסוציאליים מתגייסים למאבק החברתי – חלקם במסגרת תפקידם במקום עבודתם, חלקם על פי צו רשמי והרוב על פי צו מצפונם. ההתגייסות הזו, של כלל העובדות והעובדים הסוציאליים, מעוגנת לא רק בחובה המוסרית האישית של כל אחת ואחד אלא גם על פי כללי האתיקה המקצועית (סעיף א'5 בפרק 2): "העובדים הסוציאליים יספקו, ככל שניתן, שירותים מקצועיים הולמים לציבור במצבי חירום וסכנה, תוך הבטחת ביטחונם האישי". ממש בימים אלו של מלחמת "חרבות ברזל", עושים העובדות והעובדים הסוציאליים לילות כימים למען נפגעי השבת השחורה בעוטף עזה, למען מפוני יישובי הצפון ולמען כלל תושבי המדינה. ההתגייסות הזו של עמיתינו מעוררת כבוד וגאווה. יבואו כולם על הברכה.

ככל שנוקפים הימים מתחילות לעלות אל פני השטח שאלות אתיות מורכבות, הקשורות לפעילות הטיפולית המתקיימת בעת חירום. השאלה הבסיסית היא אם ניתן בכלל לשמור על כללי האתיקה המקצועית בעת הזו. התשובה לכך ברורה – כן, בהחלט.

ועם זאת, האתיקה, ששורשיה נטועים בקרקע המציאות, מתאימה עצמה ומתגמשת. דומה הדבר למצבי דחק פיזיולוגיים, שבהם הגוף יודע לצמצם פעילות לאיברים חיוניים כמו מוח-לב על פני איברים פריפריאליים כמו גפיים. כך, להבדיל אלפי הבדלות, גם האתיקה מצמצמת עצמה לכללים החיוניים והחשובים ביותר ומותירה אחרים לימי שגרה. בשורות הבאות אתייחס לנושאי אתיקה חיוניים, שאל לנו לוותר עליהם גם בשעת חירום.

תיעוד

תיעוד פעילות טיפולית מקובל על פי כל אמות המידה המקצועיות בתחומי הייעוץ והטיפול הנפשי. החובה לתעד מעוגנת בחוק זכויות החולה (סעיף 17א' בפרק ה') ובהנחיות משרד הרווחה ביחס לכל תחום ותחום. בקוד האתיקה המקצועית (סעיף א'3 לפרק 3) נכתב ש"העובדים הסוציאליים יקפידו על תיעוד של פעולותיהם המקצועית על פי כללי האתיקה המקצועית והנהלים במקום עבודתם". חובה מקצועית זו, שקיימת בימי שגרה, חשובה שבעתיים בימי חירום, ועוד יותר כאשר מדובר באירוע רב־נפגעים כמו זה שאנו מצויים בו כיום. התיעוד חשוב גם בשל תחלופת המטפלים, כדי לאפשר המשכיות נקייה ככל שניתן, וגם משום מצבם של המטופלים, שלא תמיד זוכרים או יודעים בבירור מה אמרו ומה מסרו. בבוא העת, התיעוד יאפשר להם התמודדות טובה יותר ועיבוד של האירועים הקשים.

מעבר לחובתם של המטפלים לתעד ולסכם את המפגשים, חובה על האחראים על המסגרות המטפלות לרכז את התיעוד והמידע, כך שבבוא העת יהיה אפשר להשתמש בו לטובת המטופלים – לא רק לענייני הטיפול והתמיכה הנפשית אלא גם למיצוי זכויותיהם אל מול המוסדות השונים.

שמירת סודיות

מידע רב עובר בימים אלו למטפלים. חלקו אישי ואינטימי מאוד וחלקו מתייחס גם לאנשים אחרים. ככלל, חובתם של המטפלים לשמור בסוד את הנמסר להם. חובה זו מעוגנת גם בחוק העונשין (סעיף 496) וגם בחוק העו"ס (סעיף 8). ובכל זאת, חוק העובדים הסוציאליים, למשל, מתיר הפרת סודיות במקרים מסוימים – והתרה זו קיימת גם בימי שגרה וגם בימי חירום. למשל:

• חובת דיווח (סעיף 8 א'5) – יש מקרים שבהם קיימות על פי חוק חובת דיווח או חובה לשתף פעולה, למשל, עם עו"ס לחוק. חשוב ליידע את המטופלים, גם בימי חירום, כי הסודיות היא בהתאם לחוק ואינה אבסולוטית.
• ויתור סודיות (סעיף 8 א'1) – המצב השכיח והמקובל הוא שהמטופל חותם על כתב ויתור סודיות. גם במצבים קשים, חשוב לקבל את הסכמתם בכתב של המטופלים להעברת מידע לאחרים. חשוב גם לבדוק שהמטופלים אכן מבינים את המשמעות של מתן הסכמתם ואת השלכות אישורם. אם הטיפול ניתן מרחוק, אפשר לבקש מהמטופל לרשום את הסכמתו במסרון או במייל, או להסתפק באישורו הטלפוני ולתעד אישור זה.
• מניעת פגיעה (סעיף 8 א'4) – חוק העו"ס מקנה לעובדים הסוציאליים את שיקול הדעת בנוגע להפרת סודיות בכל מצב של חשש לפגיעה של המטופלים באחרים או בעצמם. במצב הקשה שהמטופלים נמצאים בו, ואולי דווקא כשיחזרו אט אט לעצמם, לא ייפלא אם יעלו גם מחשבות אובדן, ולעיתים אף מחשבות קונקרטיות מאוד. החוק מקנה לנו את שיקול הדעת להתערב, ואף להפר סודיות במקרים חריגים אלו.

שמירת סודיות מבוססת על ערך כבוד האדם. משום חשיבות השמירה על כבוד האדם אנו מחויבים לשמור על סודו ופרטיותו. מצבי חירום אינם מעקרים את ערך כבוד האדם, וכל עוד המטופלים אינם מצויים בסכנת חיים קונקרטית, יש לשמור על המידע שהתקבל ולמנוע ככל שניתן את העברתו.

זאת ועוד – עוצמת האירועים והעדויות הקשות העולות בשיחות מטלטלות גם את המטפלים עצמם. הם זקוקים לוונטילציה, להדרכה ולעזרה. חשוב לאפשר למטפלים מקום בטוח לפרוק את ששמעו, אך גם זאת ראוי לעשות תוך שמירה על הסודיות ועל פרטי המטופלים.

גבולות בטיפול

בתחום האתיקה המקצועית יש למושג גבולות משמעות רבה. יחסי מטפל-מטופל חייבים להישמר בלי להישאב ליחסים מקבילים מכל סוג שהוא – במישור הרומנטי־אינטימי, במישור הכלכלי או במישור המשפחתי. כל קשר שאינו טיפולי עלול לטשטש את הגבול ולהכניס "רעשים" מיותרים לחדר הטיפול. ימי חירום ועבודה בתנאי חירום לא תמיד מאפשרים שמירה ברורה על הגבולות. לא אחת, המטפלים והמטופלים שוהים באותו מתחם, אוכלים ואף ישנים באותם מבנים ומן הסתם הקשרים מתערבבים. יש להיות ערניים לתפקיד ולמקום המיוחד של המטפלים בחוויה הקשה שהמטופלים נמצאים בה. יש לקוות שהמטופלים מוקפים חברים, בני משפחה ואנשים טובים אחרים. אנשי הטיפול חייבים לשמור על מקומם בעיני המטופלים כאנשי מקצוע, ולא כחברים או כשכנים.

סוגיה מורכבת שעולה בימים קשים אלו קשורה להשתתפותם של המטפלים בהלוויות ובביקורי ניחומים. ככלל, חשוב מאוד לעמוד לצד המטופלים באבלם, ולעיתים גם עצם הנוכחות יש בה כדי לתת תמיכה.

מצב רגיש במיוחד הוא כאשר האבל הוא על מטופלים. לא תמיד יודעים בני המשפחה שיקיריהם היו בטיפול ובשל מה. חשוב להגיע ולנחם, אך להיזהר מחשיפת מידע מיותר.

יש לזכור כי כללי האתיקה מחייבים אותנו בשמירה על סודיות גם לאחר סיום הטיפול ואף לאחר פטירתם של המטופלים (סעיף ב' בפרק 1).

אפליה

תחושת האחדות האופפת אותנו ביטלה באחת את הקיטוב והשסע החברתי בין קבוצות אוכלוסייה שונות. כולנו היום מאוחדים. ואולם אין הדבר כך ביחס לאוכלוסייה הערבית הישראלית, שלא מעט מחבריה נפגעו ונפגעים, אם כלובשי מדים ואם כאזרחים. הרתיעה או החשש שנוצרו בציבור עלולים לגרום למטפלים להימנע ממתן סיוע לדוברי השפה הערבית, או אף להצטרף לקריאות מטרידות להחרים את אזרחי המדינה מהמגזר הערבי רק בשל מוצאם, לבושם או שפתם. כללי האתיקה מחייבים אותנו להתייחס לכל אדם, ללא הבדל גזע, דת ולאום, ולהימנע מלשתף פעולה עם אפליה מעין זו (סעיף א'2 בפרק 1). אנו מצויים בימים קשים, אין מי שאינו מצוי בסערה רגשית ואינו חש את עוצמת הכעס, אך דווקא בימי חירום אלו ראוי לשמור על אנושיות ולהימנע מכל שביב של גזענות פסולה.

טיפול מרחוק

למודי ניסיון מתקופת הקורונה, מטפלים רבים עברו גם בימי חירום אלו לטיפול מרחוק באמצעי דיגיטליים שונים. אמצעים אלה מאפשרים להגיע למטופלים שאינם יכולים להגיע פיזית למסגרות הטיפול. קוד האתיקה מבהיר מפורשות (סעיף א'11 בפרק 1) כי יש לעדכן את מקבלי השירות במגבלות הקשורות לטיפול מרחוק, ובעיקר להזכיר, גם למטפלים עצמם, כי כל כללי האתיקה המקצועית, כולל שמירת סודיות כפי שצוין לעיל, חלים גם על טיפול מרחוק.

פרקטיקה פרטית

סוגיה של היום שאחרי. רבים מהעובדות והעובדים הסוציאליים שנרתמו לסייע בשעה קשה זו מנהלים פרקטיקה פרטית, אם במקביל לעבודתם במסגרות ציבוריות ואם כמסגרת עבודה  בלעדית. יש שיבקשו להמשיך את הקשר הטיפולי שנרקם בשעת חירום גם לאחר מכן, בימי שגרה. אף שכללי האתיקה אינם מונעים את הדבר, מדובר בחוזה חדש, רגיש במיוחד, שיש לתת עליו את הדעת. ההמלצה היא לאפשר לכל היותר התערבות קצרת מועד, ולאחריה להפנות לגורם טיפולי אחר, שלא יהיה מזוהה עם הטיפול בשעת חירום.

הדחף הטבעי בימי חירום הוא להגיש עזרה מהר ככל שניתן, תוך עצימת עין מול כללים שונים. ניתן להבין זאת, אך למען המטופלים ראוי לא להיסחף למקומות שאינם רצויים. קוד האתיקה המקצועית נועד לאפשר למטפלים להגן גם על עצמם, ולא רק על מטופליהם. גם בימי חירום, ראוי לשמור ככל שניתן על כללי האתיקה הבסיסיים, כפי שפורטו לעיל.

למידע נוסף ולכל התייעצות בשאלות אתיות ניתן לפנות לוועדה לאתיקה מקצועית באיגוד העו"ס, בכתובת הדואל: swethics@gmail.com

***

נחום מיכאלי, עו"ס, חבר הוועדה לאתיקה מקצועית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

(תודה לאחדות מחברות הוועדה לאתיקה מקצועית ולד"ר מיכל סגל ממכללת תל חי, על התייחסותן והערותיהן)