היום (חמישי) יינשאו ברוח המדבר צלילי מוסיקה עתיקה וינסו להניס את צליל שריקת הטילים. באירוע מוסיקלי באוהל האירוח ביישוב הבדואי עבדה, ינגן ההרכב היהודי-ערבי "שרגי" מוסיקה בדואית. "קיימנו אירוע דומה לפני שלוש שנים", אומר יאיר דלאל, נגן העוד והכינור בהרכב, "אבל הפעם זה עם משקל מהותי כי הרבה בדואים נפגעו, יש הרבה סיפורי גבורה בדואים. עכשיו זה כדי כדי לרומם את הנפש. הסיפורים האלה הם עדות מוכחת שעלינו לחיות ביחד בשלום ובאחווה כי הגורל שלנו משותף".
"אנו מזמינים אנשים להיפגש" אומר רז גלוזמן, ממארגני האירוע. לדברי גולזמן יופיע הרכב מרכזי אליו יוזמנו האורחים להצטרף ולנגן. "כמסורת המוסיקה הערבית זה פחות חד כיווני, אנשים יבאו עם כלי הנגינה שלהם והם מוזמנים להצטרף".
"האירוע הוא פרי יוזמה מקומית של הכפרים באזור, עמותת קשת וגופים נוספים. קיימנו אירוע דומה בזמן "שומר החומות". זו דרך להראות את שיתוף הפעולה ולשוחח פנים אל פנים. במיוחד בעת הזאת, שעולים קולות של הפרדה, אנו רוצים לייצב את השיח המשותף. יש תחושת פחד גדולה, זה המקום לומר שכוחנו באחדותנו, אחדות של כל מרכיבי החברה".
הרכב "שרגי" פועל מ-1994. "אנו מנגנים יחד כבר שלושים שנה", מספר הליל אלעויוי, נגן החליל, "אנו מנגנים שירים בדואים, מוסיקה בדואית ישנה מאוד". ההרכב הוציא את הדיסק "אלעזאזמה".
"הבדואים מאוד התלהבו", מספר דלאל. הוא מוסיף כי המופע חלק מהתחייה של המוסיקה המסורתית הבדואית. "הצעירים החלו לשחזר את השירים הנשכחים, לנגן על סומסומיה (מעין נבל קטן – י.ש.) ורבאבה (מעין כינור בעל מיתר יחיד)".
דלאל שנולד ברמת-גן מקדיש את רוב אומנותו למוסיקה הבדואית. "בילדותי, מתוך אהבתי למדבר, נשביתי בקסם הפשוט הזה. וחיפשתי את זה".
"המוסיקה הבדואית היא מוסיקה פשוטה", מנסה דלאל להסביר את קסמה. "השירים בנויים על שני סולמות בני 5-6 צלילים. זו מוסיקה שורשית עם שורשים עמוקים בעבר. היא נכנסת לאוזן מייד. היא לא צריכה להיות זרה לאוזן ישראלית. היא אפילו קצת מוכרת". שירים רבים מימי הישוב נוצרו על לחנים בדואים.
"המילים הן חשובות", מוסיף דלאל. "זו הבעה רגשית אישית. המילם מספרות על המצוקה של חיי הנדודים, על חוסר ודאות. זה סיפור הנדידה אל הלא נודע. המלים נכתבות כל פעם מחדש ואפילו כותבים היום לחנים חדשים. ממשיכים לאלתר ממציאים מנגינה ומילים. זה קורה כל הזמן כשנפגשים חבר'ה ליד מדורה. אני מקווה שזה יקרה גם באירוע שלנו".
דרכו של הליל אלעויוי אל המוסיקה שונה במקצת. "מהילדות אהבתי חליל. הדוד שלי ואבא שלי ניגנו בחליל. אחותי הגדולה לימדה אותי חליל", הוא מספר. "לא למדתי תווים, זה רק משמיעה. יש לי אוזן טובה ואני משתלב עם כולם".
"המוסיקה היא לא מקור פרנסה בארץ. ביומיום הייתי מסגר הרבה שנים, ולפני כן שירתי בצבא, הייתי מראשוני הגדס"ר הבדואי. מסגרות, צבא ומסיקה הם עולמות שונים. אבל המוסיקה היא בנפש. אני מוצא את הפינה הנכונה ומתחיל לנגן עם חברים. אני מנגן מול קהל 40-45 דקות, יותר מזה זה מתחיל לשעמם".
"כשאני מנגן, אני מרגיש שאני בעולם אחר. זה עושה לי רק טוב. זה קשור לנשמה שלי. היום אנשים בהיסטריה ולחץ. אנו מתנדבים לעשות טוב לאנשים. המוסיקה טובה ללב."
אלעויוי לא מתעלם מהמצב הבטחוני הרגיש. "יש פחד, אבל זה לא משהו גדול. זה מופע לסביבה. יבואו ממצפה רמון, משדה בוקר מהכפרים בסביבה. ניפגש באוהל התיירות בעבדה. זה קצת רחוק מהבלגן. אנחנו מקווים שיהיה שקט".
