"המצוקה העיקרית כמעט של כל העמותות היא שצריך לספק הרבה יותר שירותים בפחות מקורות תזרימיים", מסביר ל'דבר' רון ברקאי, מנכ"ל מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של העמותות והמגזר השלישי. הארגון מאגד תחתיו כ-800 עמותות וארגוני גג ומייצג אלפי עמותות וארגוני מגזר שלישי, בהן גם עמותות שנותנות בשגרה שירותים מטעם המדינה דרך מכרזים מול המשרדים.

"בדרך כלל, כעמותה, יותר קל לי להסביר לתורם שיש עכשיו מלחמה, והתרומה שלו מוסטת לפעילות אחרת. הוא גם בדרך כלל יאשר זה. זה הרבה יותר קשה בתמיכות, מול הממשלה והרשויות. המדינה לא מרחיבה את מבחני התמיכה שלה, וגם מקפיאה תמיכות רבות. חוץ מזה, כמו מקומות עבודה רבים בארץ, כל העמותות מתמודדות עם מחסור בעובדים ומתנדבים, עובדים שגויסו למילואים ועובדים ומתנדבים שנאלצו להישאר עם הילדים בבית. בעיקר נשים, ששיעורן גבוה במגזר השלישי".

רון ברקאי, מנכ"ל מנהיגות אזרחית. "המדינה לא מרחיבה את מבחני התמיכה שלה, וגם מקפיאה תמיכות רבות. כל העמותות מתמודדות גם עם מחסור בעובדים ומתנדבים" (צילום: שחר תמיר)

לדברי ברקאי, בתקופת הלחימה העמותות מתחלקות לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה היא עמותות שהמלחמה היא בתחום הפעילות הישיר שלהן, כמו ער"ן (עזרה ראשונה נפשית), נט"ל (נפגעי טראומה לאומית), עמותות שמספקות שירותים לחיילים ועוד. "אלה עמותות שכבר בבוקר 7 באוקטובר התארגנו בכוחות גדולים, ומאז הן נותנות שירותים בתחום שלהן באופן מוגבר. כשאני אומר מוגבר, אני מתכוון להתמודדות של פי 15-10 מנפח הפניות והפעילות הרגיל".

הקבוצה השנייה היא עמותות שליבת העשייה שלהן היא לא חירום, אבל עם תחילת המלחמה הן שינו את הפעילות שלהן. למשל תנועות וארגוני נוער שהסיטו את המשאבים, המדריכים והרכזים שלהן למלונות המפונים, עמותות לאנשים עם מוגבלות שמסייעות כעת בשינוע של אנשים עם מוגבלות וקשישים מאזורי הלחימה, ארגוני הסברה ודעת קהל שעוסקים כעת בכל מה שקשור להסברה ישראלית, עמותות לחלוקת מזון שעוסקות כעת באספקת מזון לחיילים ועוד.

הקבוצה השלישית היא של עמותות וארגונים שהעיסוק שלהן פחות רלוונטי למצב, אבל לא יכולים לחדול מהפעילות השוטפת שלהם, כי הנתמכים בהם זקוקים לסיוע השוטף גם במצב הלחימה. בקבוצה הזו נכללות למשל עמותות שמסייעות לחולים במחלות שונות, ארגונים שמסייעים לנשים נפגעות אלימות ושורדות זנות, ארגונים שעוסקים בסיעוד קשישים ועוד.

"לקבוצה זו נכנסות תוכניות שקשורות לקידום אוכלוסיות מודרות או רגישות בשוק התעסוקה, עמותות שמסייעות לחברה הערבית ותוכניות חינוכיות לאוכלוסיות מוחלשות ולפריפריה", אומר ברקאי. "מדובר בארגונים שאולי הפעילות שלהם לא רלוונטית ללחימה ספציפית, אבל היא מאוד נחוצה, והגברת הפעילות שלהם תהיה גם מאוד נצרכת בטווח הבינוני-ארוך שלאחר הלחימה".

אופן ההשפעה של המלחמה שונה בין שלוש הקבוצות. "אם יש עלייה בדרישה לשירותים של העמותה, יש אצלה עלייה מאוד גדולה בהוצאות וצורך עצום בעובדים ומתנדבים נוספים. אם העמותה עשתה שינוי בפעילות, היא זקוקה לגמישות בתמיכות שהיא מקבלת מהממשלה, שלרוב מוקפאות כעת. עמותות מהקבוצה השלישית חוות כעת בעיקר ירידה דרסטית בהיקף התרומות, שבאופן טבעי מוסטות עכשיו על ידי התורמים לצרכים הרלוונטיים ללחימה ולמצב החירום בעורף, ומהקפאה של התמיכות, מה שיקשה עליהן לחזור לפעילות שותפת".

הצורך העיקרי, הוא מסביר, הוא בגמישות מול הקריטריונים לתמיכות. לדבריו, משרד הרווחה ומשרד הבריאות הבינו יחסית מהר את הבעיה, הגמישו ופתחו את הקריטריונים, בעיקר בהקשר של שירותים חברתיים ורכש חברתי. אבל זה לא המצב במשרדים אחרים. "יש לא מעט תמיכות שמגיעות ממשרדים אחרים, ומשרד החינוך בראש, שלא מגמישים את המבחנים. גם במשרד לשוויון חברתי ומשרד העבודה יש קושי מאוד גדול".

"קשה למדינה לוותר על הכנסות ממסים, אבל זה המענה הכי מהיר ואפקטיבי"

ועדת העבודה והרווחה של הכנסת קיימה השבוע דיון בנושא סיוע לעמותות. נציגי עמותות סיפרו שמאז פרוץ המלחמה פחתו מאוד התרומות, אך הצרכים בשטח עלו בצורה דרסטית. עם זאת, מתווה הסיוע לעסקים מדיר את רוב העמותות, כי הוא מכליל רק עמותה שהיא עסק שלא מקבל תרומות או תמיכות. זאת, כשמתוך מחזור של כ-100 מיליארד שקלים לכל עמותות המגזר השלישי בישראל, המדינה מממנת 4% בלבד.

"לעמותות ולמלכ"רים אין כוונות רווח, אנחנו לא רוצים לקבל כסף על דברים שלא עושים", אומר ברקאי. "אבל חשוב לשמר את העובדים, את הפעילות ואת התוכניות אחרי המלחמה, וגם לאפשר לעמותות לפעול בהתאם למצב".

יו"ר ועדת הרווחה ישראל אייכלר בדיון השבוע. ברקאי: "צריך לראות שהמדינה מתחילה לזוז ולתת מענה לאזרחים" (צילום: דוברות הכנסת, נועם מושקוביץ)

לדבריו, המציאות הזו מכתיבה צורך בגמישות. "צריך לשחרר ביורוקרטיה וחסמים, ולאפשר לנו לעבוד כדי לענות על הצרכים של החברה האזרחית במלחמה. וכן, גם אם זה לא רלוונטי למלחמה, חשוב להמשיך לסייע לארגונים שעושים עבודה חשובה ביום-יום, כדי שיוכלו להחזיק את הראש מעל המים ולהיות כאן בהמשך".

הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, טוען ברקאי, היא הקפאה של מס השכר, שרק עמותות משלמות, בגובה 7.5% מהשכר שהן מפרישות לעובדים. "למדינה מאוד קשה לוותר על הכנסות ממסים, אבל זה המענה הכי מהיר ואפקטיבי. זה יכול להתבצע בצו זמני של שר האוצר לזמן המלחמה ולא דורש חקיקה, וזה יהווה סיוע מיידי לכ-10,000 עמותות".

ברקאי מוסיף שנציגי העמותות וארגוני הגג פועלים להקים קרן סיוע לעמותות בשיתוף משרד האוצר. "צריך לראות שהמדינה מתחילה לזוז ולתת מענה לאזרחים. חשוב שהיא תעשה את זה בשותפות עם הארגונים, ותהיה גמישה הרבה יותר בפעילות עם הארגונים".

למרות זאת, תאיר ראבוחין, רפרנטית רווחה במשרד האוצר, טענה שהכיוון כרגע הוא לתת מענים בצורה של תמיכה או פיצוי לפגיעה או לעבודה הנוספת שהעמותות עושות בגלל המלחמה, ולא לתת פתרונות במקומות אחרים שלא קשורים לפגיעה, כי "זה מייצר עיוותים", וכי לא תינתן תוספת תקציבית לעמותות.