כשאהוד פלד היה בן 11 הוא הגיע עם הוריו לקיבוץ בארי. השנה הייתה 1967. הוא חי בקיבוץ 14 שנים. "עבדתי בקיבוץ בהרבה עבודות", הוא מספר בשיחת טלפון מאוקלנד, קליפורניה. "עבדתי כמפעיל מכונת דפוס, מסגר, רפתן. כמה שנים הייתי נהג משאית של הקיבוץ. אבל תמיד ציירתי. לפני העבודה, אחרי העבודה".

ב-1981 עזב את בארי וטייל בעולם עד שלפני 30 שנה התיישב באוקלנד הסמוכה לסן פרנסיסקו, הקים משפחה, עבד כמכונאי במרצדס עד שיצא לגמלאות. כל השנים, הוא מספר, שמר על קשר עם חבריו בארץ ועם שלוש אחיותיו, אחת שמתגוררת בתל אביב, השנייה בעין הבשור והשלישית בבארי.

"אנשי האופסט", מכונת הדפסה בדפוס בארי (ציור: אהוד פלד)

"חדר האוכל של בארי" (ציור: אהוד פלד)

למרות השנים שחלפו, הוא מתעדכן מדי בוקר בחדשות מהארץ. כך היה גם ב-7 באוקטובר. "פתחתי את האינטרנט וישר הבנתי מה מתרחש". הוא צלצל מיד לאחותו בבארי. "ניהלנו שיחה קצרה בלחישות ואחר כך המשכנו בווטסאפ. תקפו אותם מאות אנשים, והייתי בחרדה גדולה עד השחרור שלה".

בימים אלה בארצות הברית, הוא מספר, "האנשים המומים. יש עכשיו המון הפגנות תמיכה". הוא לא כל כך משתתף בהן, "אבל הלב שלי איתם".

"בודא". חבר קיבוץ בארי (ציור: אהוד פלד)

"רועות באחו" בשדות בארי (ציור: אהוד פלד)

ימי המלחמה הציפו ברשתות החברתיות את ציורי בארי שלו. אלה ציורים שצייר לפני כעשור, בין 2011 ל-2013. רבים מהציורים הם בעלי אופי נוסטלגי – הדמויות והנופים של ימיו בקיבוץ. "אני מצייר דרך תמונות, גם של אנשים וגם של מבנים, אבל אני כמובן מכיר אותם היטב – את המסגרייה, הנשקייה, הדפוס, חדר האוכל. זאת הילדות שלי בעצם".

"מיכאל ג' והפרה סדומה" (ציור: אהוד פלד)

הוא מגדיר את עצמו אוטודידקט. "לא למדתי אמנות כמו הרבה אמנים, למדתי קצת קורסים של קלאסיקה ריאליסטית". הוא מצייר בעיקר בצבעי שמן על בד, ציור מהיר ואקספרסיבי. ציוריו הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בקליפורניה והוא יוצר גם עבודות מוזמנות, עטיפות לספרים לאוניברסיטת קליפורניה ולאנשים פרטיים. ב-2017 הודפסו הציורים בלוח השנה שחילק דפוס בארי ללקוחותיו.

והגעגועים? "ערב המלחמה", הוא מספר, "בדיוק היה לי כרטיס לארץ, אבל אחותי אמרה לי לא לבוא עכשיו, אז אני מתכוון להגיע בעוד כמה שבועות".

"הנשקייה" (ציור: אהוד פלד)

"שדה מול עזה" (ציור: אהוד פלד)