יריד תעסוקה מיוחד שמיועד למפוני הצפון והדרום השוהים במלונות בים המלח, התקיים אתמול (רביעי) בקניון ים המלח שבדרך כלל מאכלס תיירים מחו"ל שקונים מוצרי טיפוח. לצד חנויות בגדי ים ואינספור דוכני קרמים ומלחים, הוקמו שולחנות עם מחשבים, ולאט-לאט הוצבו עשרות רול-אפים ממותגים בשמות מוכרים ומוכרים פחות של עשרות חברות, שהגיעו כדי להציע תעסוקה לאלפי המפונים שנעקרו מבתיהם וממקומות עבודתם מתחילת המלחמה.

רואי בן צבי (25) והדס דוד (23) הגיעו למתחם כבר עם פתיחת היריד. "יותר מפרנסה זמנית, אנחנו כבר מעל חודש במלון, ונמאס לנו לא לעשות כלום כל היום", אומר בן צבי. "ללכת להתאמן, לשחק משחקי קופסה, ללכת לבריכה. המוח כבר נרקב, ומיצינו. אנחנו חייבים לעשות משהו עם החיים שלנו בינתיים".

שלטי החברות המגייסות. חברות הייטק, משטרה, שב"ס, ואפילו ישרוטל (צילום: הדס יום טוב)

בן צבי ודוד הם זוג צעיר. הם הכירו באילת, כשעבדו במכירות עד סוף הקיץ האחרון. רק בראש השנה הם עברו להתגורר יחד בקיבוץ מגן במועצה האזורית אשכול, שבו נולד בן צבי. "שכנעתי אותה לבוא. אני חושב שהיא קצת התחרטה על זה", הוא מספר, חצי בצחוק. "הוא אמר לי שבטוח בקיבוץ, שלא היו טילים הרבה שנים", מוסיפה דוד, "אבל היה מה שהיה".

בקיבוץ מגן התנהל ב-7 באוקטובר קרב הירואי של חברי כיתת הכוננות, שהצליחו לבלום את המחבלים בשער הקיבוץ. בקרב נהרגו שניים מחברי הקיבוץ, אבי פליישר ואופיר ירון, וחברי הקיבוץ שהו במרחבים המוגנים יותר מ-48 שעות, עד שפונו למלון אנג'וי בים המלח ב-9 באוקטובר.

"לא הספקנו למצוא עבודה בקיבוץ", מספרת דוד, וגם את ההכרעה על לימודים הם דחו לאחרי החגים. אלא ש"אחרי החגים" מעולם לא הגיע, והם מצאו עצמם, שניהם, מחפשים עבודה באזור אחר לגמרי מזה שציפו.

מפונים מתעניינים ונרשמים. "המוח כבר נרקב, מיצינו" (צילום: הדס יום טוב)

"כשהיינו באילת עבדנו במכירות, אז אנחנו מחפשים משהו בתחום הזה", אומר בן צבי. "רשמנו את עצמנו בכמה מקומות, אנחנו חושבים אולי גם לחזור לאילת לתקופה מסוימת, עד שייגמר". אבל הוא לא מאוד אופטימי. "לא נראה לי שנמצא משהו פה. הדס היא זו שדווקא יותר אופטימית. מוזר, זה בדרך כלל הפוך".

דוד אומרת שהיא דווקא מעדיפה שהם ימצאו עבודה ויישארו בים המלח. "המשפחה שלי גרה באזור חיפה, ואילת זה מאוד רחוק. אני מעדיפה להישאר עכשיו יותר קרובה למשפחה. אז אני מעדיפה למצוא פה עבודה. אבל אילת יותר בית עבורנו ספציפית, אז זו גם אולי אופציה. לא יודעת. בכל מקרה, אנחנו מבינים שהביתה לא נחזור. לפי מה שאמרו, לפחות עד פברואר".

המארגנים ציפו שיגיעו כ-14-12 מעסיקים, אבל הגיעו 22 (צילום: הדס יום טוב)

ביריד הופיעו מעסיקים מגוונים, מחברות הייטק עד מגייסים למשטרה ולשב"ס. גם מפעלים גדולים כמו חיפה כימיקלים ונטפים מציעים עבודה, רבים מהם עבודה מרחוק, וגם חברות מקומיות כמו מפעל "אהבה" בעין גדי, כי"ל (כימיקלים לישראל) ורותם פוספטים. גם חברות כוח אדם שעובדות באזור הקימו עמדות, ואפילו בתי המלון של ישרוטל בים המלח מנסים לקלוט חלק מהמפונים לעבוד בבתי המלון שהם שוהים בהם.

לאט-לאט מתחילים לזרום אל היריד עשרות אנשים. רובם בני 20 וקצת, מעט בני 50-30, והרבה מבוגרים. תורים קטנים מתחילים להשתרך מאחורי העמדות של החברות, ונציגיהן רושמים את פרטי העובדים הפוטנציאליים במרץ, לצליליה מחרישי האוזניים של הופעת ילדים שמתקיימת בקניון בסמוך ליריד.

"להרבה מאוד מקומות חשוב להעסיק מפונים, והם נכונים גם להתגמשות במשרות"

במרכז הזדמנות של אגף הרווחה בבאר שבע, שארגן את האירוע בשיתוף מרכז לאודר לתעסוקה, מספרים שקניון ים המלח הציע לארח את האירוע ללא עלות מיד כשעלה הרעיון, ושציפו שיגיעו כ-14-12 מעסיקים, אבל הגיעו 22. "אנחנו מגייסים רק את המעסיקים שמוכנים להתגמש", מספר אמון אגסי, מנהל המעטפת המקצועית במרכזי הזדמנות. "אלה שמוכנים להעסיק אנשים במשרה זמנית אך לא ידוע עד כמה זמנית, בעבודה מרחוק, במשרות חלקיות ומותאמות".

זה אתגר גדול. "קשה כמעסיק לקלוט לעבודה אדם שנמצא פה עכשיו, ולא ידוע מתי יעזוב". אבל לדבריו, המעסיקים התגייסו בקלות. "להרבה מאוד מקומות חשוב להעסיק מפונים, והם נכונים גם להתגמשות במשרות, למימון הסעות וכל מה שצריך".

אמון אגסי, מנהל המעטפת המקצועית במרכזי הזדמנות, וסיון פויר, מנהלת המרכז בבאר שבע. אגסי:  "אנחנו יושבים עם האנשים ועוזרים להם למצוא את הכוחות להאמין שהם יכולים לחזור לעבודה" (צילום: הדס יום טוב)

בשגרה, מרכזי הזדמנות הם 16 מרכזי תעסוקה בפרישה ארצית, שמיועדים לקידום תעסוקתי לאוכלוסיות מיוחדות, לאוכלוסיות שמטופלות על ידי הרווחה ולאוכלוסיות עם חסמים תעסוקתיים, וממומנים על ידי משרדי העבודה והרווחה והרשויות המקומיות. במהלך המלחמה, מסביר אגסי, משרד העבודה הטיל על מרכזי ההזדמנות לסייע למפונים למצוא עבודה במקומות שהם נמצאים בהם.

"השירותים של המרכז עומדים לרשות המפונים", הוא אומר. "פתרון בעיות, חיבורים, עזרה של עובדות סוציאליות, ועד להכשרות מקצועיות שהקדשנו להן תקציב מיוחד". אם אנשים יצטרכו הסעה למקום העבודה, יש תקציב גם לזה.

לדבריו, אנשי המרכז, שנמצאים בים המלח כבר שבועיים רצופים, סייעו במציאת תעסוקה ליותר מ-100 אנשים. "אנחנו יושבים עם האנשים ועוזרים להם למצוא את הכוחות להאמין שהם יכולים לחזור לעבודה. בשיחות, בקורסים, בליווי. כל מה שיכול לתת מוטיבציה".

כמו בערים וביישובים שפונו מהם, גם בים המלח האוכלוסייה מאוד מגוונת. יש אנשים ממעמדות שונים, מעדות שונות, במקצועות שונים. יש כאלה בגילי אמצע החיים עם תארים ומקצועות, צעירים שבדיוק התחילו את דרכם בשוק העבודה, כאלה שעדיין בלימודים ועבדו בעבודות מזדמנות, מבוגרים לפני פנסיה, בני נוער שנמצאים במלונות ללא תעסוקה, וגם כאלה שצריכים לתמוך במשפחותיהם.

"מהקורונה למדנו שלצאת לעבודה לא חשוב רק למשק. זה חשוב לנפש, לערך העצמי ולעצמאות", אומר אגסי. אבל הפעם, הוא מוסיף, זה שונה מהקורונה. "הקורונה חצתה את הארץ והעולם, וכולם היו באותה סירה. פה יש כמה אזורים שהאנשים בהם נעקרו מהבתים, והטיפול צריך להיות הרבה יותר נקודתי, ולכן אנחנו עושים את הירידים האלו ואת הטיפולים הפרטניים. לא כולם עדיין נמצאים שם, וזה מובן. אנחנו מבינים שזה לא מתאים לכולם כל הזמן, אבל אנחנו נמצאים פה ובמלונות עבור כל מי שרוצה ומרגיש צורך לצאת לתעסוקה".

המטרה היא לקיים ירידי תעסוקה בכל המוקדים שנמצאים בהם מפונים. בשבוע שעבר היה יריד ייעודי למפונים בתל אביב, בשבוע הבא יש בירושלים. "יש פה סיטואציה מאוד מורכבת, אבל לחזור לעבודה זה טוב לכולם. גם מבחינה חברתית ומבחינת המשק, והכי חשוב – מבחינת התושבים, שיוכלו לאט-לאט לחזור למסלול חיים".

"הייתי סגורה בממ"ד שעות, ומה שהחזיק אותי הוא הידיעה שיש לי עובדים שצריכים אותי"

היריד מסתיים כעבור כשעתיים, אנשים מתפזרים והדוכנים מתחילים להתקפל. בחברת ההייטק קמביום, חברה בת של מטריקס, שעוסקת בפיתוח תוכנה ונמצאת בדימונה, מקפלים את הדוכן בסיום היריד. הם חיפשו מתכנתים – עובדים מקצועיים ובשכר גבוה. "כמה אנשים ניגשו ומילאו פרטים", מספרת פנינה אביטל, מנהלת משאבי אנוש של החברה, "אבל היינו שמחים לעוד. אנחנו מציעים שכר גבוה ותנאים טובים, עבודה משמעותית והיברידית שאפשר גם לשלב מרחוק". היא מוסיפה שהיא גאה מאוד שמקום העבודה שלה מגייס עובדים מפונים. "אנחנו פונים לכולם, אבל באופן טבעי, בעיקר לאנשי הנגב המערבי – העוטף, אשקלון, שדרות, נתיבות, אופקים והסביבה, שמחפשים עבודה קבועה". אבל עבור המועמד הנכון, היא רומזת, הם בהחלט מוכנים להתגמש.

פנינה אביטל, מנהלת משאבי אנוש של קמביום. "כדי להשתקם באופן אישי חשוב מאוד להרגיש משמעותי, להרוויח את הכסף שלך בעצמך ולהיות עצמאי" (צילום: הדס יום טוב)

"אנחנו רוצים לקלוט מפונים, ויותר מזה, אנחנו רוצים בעצמנו לצמוח ולהרחיב את מספר העובדים בחברת ההייטק היחידה בדימונה, ורוצים להעסיק את אנשי הנגב. אני מאוד מאמינה שהדרך באמת לנצח היא לנסות לחזור לשגרת חיים כמה שיותר מהר ולהניע את גלגלי המשק, לייצר כלכלה חזקה ולחזור למציאות".

אביטל, שמתגוררת עם בעלה וילדיה ביישוב מיתר, היא ילידת שדרות. הוריה מפונים מביתם ושוהים במלון במרכז הארץ, ובשבת של 7 באוקטובר היא ומשפחתה התארחו בבית הוריה בשדרות.

"הייתי בתופת והייתי סגורה בממ"ד שעות עם המשפחה, ומה שהחזיק אותי והחזיר אותי לחיים ממש הוא הידיעה שיש לי עובדים שצריכים אותי, ושאני צריכה לקום בבוקר ולחזור לתפקד. גם כדי להשתקם באופן אישי חשוב מאוד להרגיש משמעותי, להרוויח את הכסף שלך בעצמך ולהיות עצמאי. לדעתי, תעסוקה משמעותית ואיכותית היא ממש עזרה ראשונה בנושא הנפשי"