חברי קיבוץ צאלים נאבקו במחבלים, הצילו וטיפלו במאות משורדי המסיבה ברעים, כחלק ממערך הביטחון של מועצה אזורית אשכול. לרוב חברי הקיבוץ יש בני משפחה שנרצחו או נחטפו. משפחותיהם מקבלות טיפול וליווי מהמדינה, וילדיהם לומדים באותה מערכת חינוך, שכרגע לא מתפקדת. אך בכל הקשור לזכויות ולפיצויים שמגיעים לרוב מפוני אשכול – המדינה מתעקשת להשאיר אותם בחוץ.

"המדינה פשוט לא מבינה מה זה מועצה אזורית", אומר ל'דבר' רז רפאל, חבר בכיתת הכוננות של צאלים. "באשכול יש 32 יישובים, אבל רק 29 מהם מוכרים על ידי המדינה כמפונים ומקבלים פיצויים כפי שחוקק בתקנות. הילדים שלנו באותם כיתות, חוגים, הסעות. מדובר בקהילה אחת שחיה חיים מאוד צפופים – אי אפשר להפריד בין היישובים".

דגל ישראל מונף בקיבוץ. רפאל: "הבן שלי הוא חלק מהכיתה של קבוצת אפרסק מבארי. חמישה מהם נרצחו או נחטפו. אלה חברים שלו. אבל אין לו מענה חינוכי" (צילום: דוד טברסקי)

הסיבה לכך שהמדינה מסרבת לפצות את הקיבוץ ולהתייחס אליו כמו לשאר קיבוצי המועצה היא שמשרד הביטחון החליט לא לפנות את צאלים, אורים וגבולות (שגם חבריהם אינם זכאים), בטענה שהם נמצאים רחוק מדי מקו הגבול. יום אחרי הטבח, המועצה לקחה על עצמה את הפינוי, אבל תושבים שהתפנו מעצמם לא זכאים להחזרים על לינה או הוצאות נדרשות, כמו שאר היישובים שפונו במועצה, בשאר העוטף ובצפון הארץ (יישובים שנמצאים 7-5 ק"מ מהגבול). רק בימים האחרונים נוספו לרשימה היישובים תלמי אליהו, אוהד ושדה ניצן, שלא היו בו בהתחלה. "אני חושב שזה קורה כי אנחנו מתויגים כ'השמאלנים האנרכיסטים'".

חברי הקיבוץ מקבלים מענה מהמועצה, אבל לא זכאים לליווי מהמדינה או לפיצויים על אובדן ימי עבודה. "רשות המסים קבעה שאנחנו זכאים לפיצויים, אבל אחר כך חזרה בה", מסביר רפאל. לדבריו, משפחה ממוצעת בקיבוץ הוציאה עד כה אלפי שקלים על חודש וחצי של חיים מחוץ לקיבוץ. ""לאישתי נגמרו ימי החופשה, חבריה למועצה יקבלו שיפוי מהמדינה על ימי העבודה של העובדים שלהם, ושלה לא".

לדבריו, המסר שקיבלו מהמדינה הוא שהקיבוץ בטוח וניתן לחזור אליו. "הבן שלי הוא חלק מכיתת הלימוד שגם קבוצת אפרסק מבארי לומדת בה. חמישה מהם נרצחו או נחטפו. אלה חברים שלו. אבל אין לו מענה חינוכי ביחד עם כולם. יש פה פיצוצים נוראיים בלילות. אין מועצה שתדאג לחינוך ולטיפול – אבל מבחינת המדינה, שכל המשפחות יחזרו מחר".

חברת הקיבוץ שירי מור אומרת: "מי שאחראי לביזיון הזה הוא סמוטריץ' וועדת הכספים. במקום להפעיל שיקול דעת כדי להבין מה קרה פה, הם לוקחים את הכספים הקואליציוניים לאותו מקום שכיוונו לפני 7 לאוקטובר".

"כולם התקבצו פה ביחד ודאגו אחד לשני – אבל למעלה רק מנסים לקרוע"

מור ורפאל יצאו לכיוון ירושלים לתמוך בראש המועצה שלהם, גדי ירקוני, שנמצא במשמרת מחאה מול הכנסת מאתמול, בדרישה להתייחס לכל המועצה כגוף מנהלי אחד בכל הקשור לתמיכה של המדינה.

54 ראשי מועצות אזוריות דרשו הבוקר מראש הממשלה בנימין נתניהו ומשר האוצר בצלאל סמוטריץ' לבטל את מדיניות פיצול המועצות האזוריות לחלקים והפרדת יישובים בקביעת זכויותיהם. "לא נסכים לפיצול וניאבק נגד זה בכל דרך – דין יישובי המועצה כדין כלל המועצה ללא הבחנה – הן ביחס לתקנות שאושרו והן ביחס לכל החלטה וכל תקנה עתידית שתהיה".

שלט בחירות של ראש המועצה גדי ירקוני על שער קיבוץ צאלים. מור: "התשובה שראש המועצה קיבל מכולם היא שגם אם הוא מבקש, לא יהיה כסף" (צילום: דוד טברסקי)

סמוטריץ' טען בציוץ בטוויטר שח"כ יאיר לפיד שיקר כשאמר שהאוצר לא מתכוון לפצות את כלל יישובי אשכול, ויצר מראית עין שהעניין כבר הוסדר. אתמול כתב בפייסבוק שאין למשרד יכולת לפצות קיבוץ שמשרד הביטחון לא פינה.

"ראש המועצה שיוצא מוועדת הכספים ואומר שהוא לא זז מהכנסת במחאה – זה רק כי התשובה שהוא קיבל מכולם היא שגם אם הוא מבקש, לא יהיה כסף", אומרת מור. "אף אחד לא דיבר איתנו. יש פה אינטרס פוליטי של ממשלה שממוקדת רק בצרכים שלה, והכסף בסיפור הזה הוא לא העניין. יש כסף. מה שנדרש זה לראות שקרה פה משהו שמשנה סדרי עולם. אף אחד כרגע לא בצאלים, ולא יחזור עד שתהיה חזרה מסודרת של כל המועצה. שסמוטריץ' יבוא לחיות פה עד אז".

חודש וחצי עברו מאז הטבח, ותושבי הקיבוץ עדיין חיים אותו. באותה שבת, יותר מ-400 צעירים נסו על נפשם מהמסיבה ברעים והגיעו לשערי הקיבוץ, וקיבלו בו טיפול ראשוני מחבריו. חברי קיבוץ יצאו לשטח לאסוף פצועים ולחמו במחבלים, שחלקם נשארו באזור גם למחרת.

קיבוץ צאלים. הרבש"צ זהר סלע-דוד: "התאמנו הרבה מאוד זמן לתרחיש, אבל הרבה יותר קטן מזה" (צילום: דוד טברסקי)

"הקיבוץ מחזיק נשקים ומאומן כחלק ממערך הביטחון של כל המועצה", מסביר זהר סלע-דוד, רבש"צ הקיבוץ. הוא מחזיק בנשק אוטומטי, אבל חברי הקיבוץ שלחמו במחבלים עשו זאת עם אקדחים. "התאמנו הרבה מאוד זמן לתרחיש, אבל הרבה יותר קטן מזה. התפיסה הביטחונית במועצה הייתה שכוחות ינסו להסתער לכיוון שלנו, מכיוון שהאזורים הדרומיים והצפוניים הם עם ריכוזי כוחות צה"ל. אנחנו הוכשרנו לספוג את כל האש לפני שהמחבלים יגיעו לאזרחים".

בניו של סלע-דוד היו במסיבה ובמושב ליד הגבול בליל האסון, ויצאו משם רק כשעה לפני חדירת המחבלים לאזור. כמו חבריו, הוא נשאר כמעט לבד בקיבוץ, עם חברי כיתת הכוננות, כמה עובדים וגמלאים. הכעס שלו כיום מכוון בעיקר להנהגת המדינה, שההתנהלות שלה מול אשכול נראית בעיניו כחלק מהתנהלות שלמה שנמשכת כבר שנים רבות. "מבדלים אותנו", הוא אומר, "מכניסים לסכסוכים שלא באמת קיימים. ברגע האמת, התגלה שרק העם, ללא מדינה, מוביל אותנו. ראינו את זה כשכולם התקבצו פה ביחד ודאגו אחד לשני – אבל למעלה רק מנסים לקרוע".