יצחק (67) ואסתר (63) הוקפ יושבים על כסאות במרכז של קהילת 'בני המנשה' בנוף הגליל, ומספרים באנגלית על הבן שלהם, ישי, שנמצא עכשיו במילואים. הם עלו לפני שנה וחצי לישראל, וזאת המלחמה הראשונה שלהם. "אנחנו גאים בו, הוא מגן על האדמה שלנו", אומר יצחק. "אנחנו מתפללים להשם, וקוראים תהילים בשבילו ובשביל כל החיילים", אומרת אסתר. הם דואגים לו, לא יודעים בדיוק איפה הוא משרת, אבל את המפקדים שלו הם פגשו פעמיים, והם סומכים עליהם.

יצחק ואסתר הוקפ במרכז בני המנשה בנוף הגליל (צילום: יהל פרג')

"אני שמחה שהם יכולים להתגייס", אומרת חנה פלטואל (60) אמא של הראל שבמילואים, ושל נחשון שרק עכשיו התגייס, "כי אנחנו ציונים. אני שמחה שהראל נלחם באוייבים, אבל כמו כל אמא, אני גם דואגת לו". פלטואל גאה בבניה, "אנחנו חוזרים הביתה, אז הרצון להלחם על הבית הוא מאוד חזק, זה לא בגלל שאנחנו חייבים".

"בגלל שאנחנו אוהבים את הארץ כל-כך", מעזה פלטואל להגיד גם בימים האלו, ואולי דווקא בגללם, "מרגיז שלפעמים יש גזענות כלפינו וקוראים לנו 'סינים', ואנשים עוד לא מכירים אותנו. אבל אני מאמינה שבסוף כולם ידעו שאנחנו אחים, ושיתקיים מה שהנביאים אומרים שצריך לאהוב אחד את השני".

חנה פלטואל (משמאל) עם רות, ממרכז הגישור של העירייה (צילום: יהל פרג')

"הלוחמים הגיבורים שלנו לא עושים חשבון"

"זה לא בידיים שלנו, הוא פגש את הבנאדם הלא נכון, זה יכול היה לקרות בכל מקום אחר, העולם לא מושלם", מתייחס מאיר פלטואל (30) העובד כרכז העולים בעיר, לרצח הנורא של יואל להנגהל ז"ל, בן לקהילה בנוף הגליל. "אבל הלוחמים הגיבורים שלנו לא עושים חשבון לזה. אנחנו יודעים למה עלינו לארץ ישראל – בגלל האמונה ובגלל הזהות שלנו".

פלטואל מספר על ההתמודדות של ההורים ללוחמים בזמן המלחמה, "זה לא קל לאף אחד, ובזמן הזה הם לא רגועים בבית, אך בכל זאת ההורים מאוד גאים בילדים שלהם שמשרתים בצה"ל". פלטואל מספר שבני הקהילה שהגיעו בגיל מבוגר יחסית, מבקשים גם הם להתגייס. "מאז המלחמה כולם רוצים להתגייס, ואנחנו בקשר מול צה"ל לגבי זה. יש כמה בחורים שהתגייסו למשטרה ולפיקוח העירוני פה, וגם בערים אחרות בהן יש הרבה מבני הקהילה – עכו, קריית שמונה, שדרות וקריית ארבע".

לחנה יש מסר לציבור הישראלי, שאינם מבני המנשה: "יש לנו כוח טכנולוגי של הצבא, אבל הכי חשובה האמונה. אנחנו צריכים להיות ביחד, לא לפחד, ולנצח".