חדר האוכל של קיבוץ בארי חזר לפעול במתכונת מצומצמת, 45 ימים לאחר שפונה. "התחלנו בריקון כל מלאי האוכל שעמד במשך 5 שבועות ואף אחד לא נגע בו", מספר ל'דבר' רותם בכר (22) מבארי. "הפרודוקטים לארוחת הבוקר של שבת ה-7 באוקטובר, עמדו במקומם וחיכו להגשה".

אימו של רותם, דנה בכר, נרצחה בשבת השחורה על ידי מחבלי חמאס ואביו שנפצע קשה עדיין מאושפז. בכר עצמו היה באותה שבת בהודו, בטיול של אחרי הצבא. "תכננתי לטייל בהודו במשך שנה. ברגע שהבנתי מה קורה בארץ ובקיבוץ חזרתי לארץ. כשהגעתי לקיבוץ בפעם הראשונה הייתי בשוק. זכרתי את הקיבוץ כמו שהיה לפני כן, יפה ופורח. המראה היה מטלטל. המשפחה שלי חטפה מכה קשה".

חדר האוכל בבארי. "מקווה שבתחילת השבוע הבא נוכל להתחיל לבשל בעצמנו" (צילום: אלבום פרטי)

פתיחת חדר האוכל היא תוצאה של ההחלטה לשקם את החקלאות בקיבוץ. חברי הקיבוץ לא יחזרו בקרוב ושטח הקיבוץ עדיין מוכרז שטח צבאי סגור. "במשך שלושה ימים ניקינו ונפטרנו ממזון רקוב". אומר בכר, "רוקנו חדרי קירור וארונות. המשכנו בסידור המטבח וחדר האוכל עצמו בעזרת שתי מחלקות של חיילים".

את חדר האוכל מפעילים חמישה צעירים מהקיבוץ שהתנדבו למשימה. "נקראנו לדגל. הבנו שלמבוגרים יש הרבה במה להתעסק, יש ילדים ומחויבות. הבנו שאנחנו, הצעירים, צריכים להתגייס. כרגע אנחנו עוד באמצע ספירות מלאי, כדי לחדש את מלאי המזון שלנו. אנחנו עוד מנסים להבין איך ובמה להאכיל את החברים. אני מקווה שבתחילת השבוע הבא נוכל להתחיל לבשל בעצמנו".

"מוזר לראות כל כך מעט אנשים בחדר האוכל"

לפתיחת חדר אוכל בקיבוץ יש משמעות סמלית גדולה מאוד במיוחד כשמדובר בקיבוץ שיתופי. בחייו הקודמים, אכלו בחדר האוכל כ-1,200 סועדים. מיום ראשון אוכלים בו 120 איש, מרביתם עובדים בבית הדפוס, והיתר חברי כיתת הכוננות, צוות הבינוי של הקיבוץ ואנשים מצוותי החקלאות.

"מוזר לראות כל כך מעט אנשים בחדר האוכל, אבל אנחנו מתרגשים מאוד. אנחנו מגישים שלוש ארוחות ביום. ב-12:00 מתכנסים לארוחת צהריים ורואים את כולם. אנשים מאוד התרגשו. המפגש מתחיל להזכיר את מה שהיה לפני. זה חלק מהקהילתיות שלנו, זה נתן לאנשים עוגן".

חדר האוכל בבארי. "זה חלק מהקהילתיות שלנו, זה נתן לאנשים עוגן" (צילום: אלבום פרטי)

בכר אחראי להאכיל את עובדי בית הדפוס, צוותי הבינוי שהחלו לשפץ בבתים שנפגעו ואת צוות החקלאות. "עובדים על מה שאפשר", הוא מסביר: "מתקנים משקופים, מחליפים מנעולים ודלתות, עושים עבודות שמתנדבים זמניים לא יכולים לבצע בשדות ובמטעים".

הוא יודע שהחזרה לשגרה תימשך הרבה זמן. "אנחנו רק בשלבים הראשוניים של השיקום. הדרך עוד ארוכה, אבל אנחנו מחויבים להפעלת חדר האוכל עד שהקיבוץ יחזור, כי אנחנו יודעים שהרוח של הקיבוץ תלויה גם בזה".

התגובות של חברי הקיבוץ ששוהים במלון בים המלח נלהבות. "כל הזמן מתעניינים ושואלים. כולם מתרגשים מאוד. שולחים לנו המון הודעות תמיכה ועידוד. זה משמח את כולם. הם ממש חלק מזה. אני יודע שאנחנו עושים את הדבר הנכון לנו ולכל הקהילה שלנו."