מספר מבקשי העבודה הערבים שהם מנהלים זינק פי 5.7 לעומת ממוצע ינואר-ספטמבר, לעומת עלייה של פי 3.1 בקרב מנהלים יהודים, לפי מחקר של ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיא עבור מכון אלפנאר לקידום תעסוקת ערבים בישראל.

בקרב בעלי משלח יד אקדמאי, נרשמה עלייה של פי 2.9 במבקשי עבודה ערבים חדשים, לעומת פי 2.2 בקרב יהודים. בקרב הנדסאים, טכנאים, סוכנים ובעלי משלח יד נלווה, חלה עלייה של פי 3 במספר מבקשי העבודה הערבים, ופי 2.1 בלבד בקרב היהודים. חדאד חאג' יחיא הסבירה שבענפים שהביקוש בהם לעובדים ירד בחדות, כמו ענפי המטבח, המלצרות, הניקיון והפקידות, נפגעו הן עובדים יהודים והן עובדים ערבים, אבל בענפים שהביקוש לעובדים בהם לא נפגע באופן ניכר, יהודים הצליחו לשמור על מקום עבודתם יותר מאשר ערבים. "במקצועות אלה", הסבירה, "שמתאפיינים בשכר ובפיריון גבוהים יותר, ושהאוכלוסייה הערבית החלה להשתלב בהם רק בשנים האחרונות, מקומם של העובדים הערבים עדיין פגיע".

חדאד חאג' יחיא מצאה גם שבחברה הערבית עובדים נפגעו מהמלחמה יותר מעובדות: מספר דורשי העבודה החדשים עלה פי 3, מספר דורשות העבודה עלה רק פי 2.5. לעומת זאת, בקרב יהודים, מספר דורשות העבודה החדשות גדל פי 3.2, בעוד מספר דורשי העבודה החדשים גדל רק פי 2.3.

במחוז הדרום שיעור הערבים ממבקשי העבודה ירד מ-20% ל-8%, ככל הנראה כתוצאה מהפגיעה הקשה שחוו יישובי עוטף עזה ופינוי היישובים היהודיים. במחוז הצפון נותר שיעור הערבים מכלל מבקשי העבודה החדשים באוקטובר 42%, בדומה לינואר-ספטמבר. במחוזות דן, ירושלים, השרון והעמקים, שמרוחקים מאזור הלחימה, שיעור דורשי העבודה הערבים מכלל דורשי העבודה החדשים דווקא עלה – מ-11% בינואר-ספטמבר ל-13% באוקטובר.

בקרב עובדים צעירים, הפגיעה הייתה מעט חמורה יותר בחברה הערבית. בקרב בני 24-18 חלה עלייה של פי 4 במספר מבקשי העבודה החדשים באוקטובר בחברה הערבית, לעומת פי 3.8 ביהודית. נתון זה מצטרף לנתונים הגבוהים של חוסר מעש בקרב צעירים בחברה הערבית (כ-25% מהגברים וכ-34% מהנשים בגיל זה).

הניתוח מראה עלייה של פי 2.8 במספר דורשי העבודה החדשים באוקטובר בחברה הערבית, מ-4,424 ל-12,242. שיעור הערבים מדורשי העבודה החדשים נותר באוקטובר כמעט זהה לינואר עד ספטמבר – 19.8%, נתון שמלמד שבאוקטובר הפגיעה בחברה הערבית בעקבות המלחמה הייתה זהה לפגיעה בכלל האוכלוסייה.

עם זאת, באלפנאר מציינים ששיעור זה מלכתחילה גבוה מחלקה של האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה שעומד על 15%. נוסף על כך, שיעור העוני הגבוה בחברה הערבית והשיעור הגבוה של משפחות שמתבססות על מפרנס יחיד הופכים אותה לחשופה יותר לפגיעה משמעותית כתוצאה מהעלייה באבטלה.

"נוכח שוליותה של החברה הערבית בשוק העבודה, כפי שמתבטא בשיעורי התעסוקה הנמוכים, בעבודה בענפי כלכלה בפריון נמוך ובתנאי העסקה ירודים, קיים חשש שאוכלוסייה זו פגיעה במיוחד בעת משברים כלכליים, ושהמאמצים שנעשו בעשורים האחרונים לשילובה בשוק העבודה יירדו לטמיון", הסבירה חדאד חאג' יחיא. "כשהמשבר הכלכלי הוא על רקע ביטחוני ויחסי יהודים-ערבים בישראל נמצאים במתח שיא, חשש זה חזק במיוחד.

"ממשברי עבר בישראל ובעולם, ידוע שקבוצות שוליות בשוק העבודה ערב משבר הן אלו שמשלמות את המחיר הכבד ביותר בעת המשבר ואחריו – הן בהיפלטות משוק העבודה והן בקושי להשתלב חזרה. כד להתכונן מבעוד מועד להשלכות השליליות של המשבר על החברה הערבית בכלל ועל גברים ערבים צעירים בפרט, יש להתאים את המענים הקיימים כיום בהחלטות הממשלה לחברה הערבית, לשתף פעולה עם ארגוני חברה אזרחית ופילנתרופיה וליצור מענים חדשים שיסייעו להתמודד עם המציאות החדשה".