ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר היום (רביעי) שלא ייתן לאבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית, את השליטה בעזה. "זה לא יקרה. מי שמחנך את ילדיו לטרור, מממן טרור ותומך במשפחות מחבלים, לא יוכל לשלוט בעזה אחרי שנחסל את חמאס". בכירים ברשות התבטאו בעד טבח 7 באוקטובר, ואבו מאזן סירב לגנותו. למרות זאת, נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן הצהיר לפני חודש: "הרשות הפלסטינית המחודשת צריכה לשלוט בסופו של דבר ברצועת עזה ובגדה המערבית בעקבות המלחמה".

האסטרטג ערן שישון, שעומד בראש מכון המחקר 'אתחלתא', מתנגד לכך. "אסור לתת לרשות במתכונתה הנוכחית את המפתחות לעזה", הוא אומר ל'דבר'. "הרשות צריכה לעבור כמה שינויים מהותיים, ורק אז תוכל לשלוט בעזה".

יוחנן צורף, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אומר שהרשות הפלסטינית מעולם לא הייתה חלשה יותר. "הרשות איבדה את השליטה בחלקים נרחבים מהגדה, ובמצבה הנוכחי לא תוכל לשלוט בעזה. עם זאת, לטווח הרחוק, לא בטוח שיש חלופה".

צורף, שהיה בעבר היועץ לענייני ערבים של המנהל האזרחי ברצועת עזה וראש האגף הערבי במשרד למודיעין ואסטרטגיה, ושישון, ששימש מנכ"ל קבוצת ראות, קבוצת השפעה ואסטרטגיה ששואפת להבטיח את חוסנם ושגשוגם של המדינה, החברה והעם, מתארים את אתגרי הרשות בגדה כיום, וברצועת עזה בעתיד, ומצביעים על השינויים שעליה לעבור כדי שישראל תוכל להפקיד את עזה בידיה.

ערן שישון. "ישראל לא תוכל לקדם סדר יום חדש שנשען רק על השיקול הביטחוני, כי לאורך טווח ארצות הברית והשותפים האזוריים שלנו לא יסכימו לכך" (צילום: דניס קפל)

למה הרשות הפלסטינית?
שישון: "אילו השיקול הביטחוני היה השיקול היחידי של ישראל, היינו שומרים על נוכחות צבאית קבועה בעזה. הבעיה שישראל לא תוכל לקדם סדר יום חדש שנשען רק על השיקול הביטחוני, כי לאורך טווח ארצות הברית והשותפים האזוריים שלנו לא יסכימו לכך. לכן הקולות הקוראים לחידוש ההתיישבות בעזה הם בגדר פנטזיה מדינית, וגם ההיתכנות של נוכחות צבאית ישראלית קבועה נמוכים".

צורף ושישון מסכימים שהרשות הפלסטינית נמצאת במשבר הכי גדול שידעה מאז הקמתה בהסכמי אוסלו. "התפקוד של הרשות ירוד", אומר צורף, "אנחנו רואים ירידה עצומה ביכולת שלה להוביל את הציבור. הרשות נתפסת כחסרת משמעות בעיני הפלסטינים, ואבו מאזן נתפס כמי שהיה צריך מזמן לפנות את מקומו".

הוא סבור שממשלות ישראל מאז 2009 שיחקו תפקיד משמעותי בהחלשתה של הרשות הפלסטינית, ועשו זאת במכוון. "דווקא בגלל שהיא לא עסקה בהתנגדות אלימה לישראל, אלא דרשה להקים מדינה דרך הצינורות הבינלאומיים המקובלים – ממשלות ישראל ניהלו נגדה קמפיין כוחני שהביא למצב שלה כיום, שהיא על סף קריסה".

אם היא לא מתפקדת ומתנגדת לישראל, למה בכל זאת היא זו שצריכה לשלוט בעזה?
צורף: "הרשות היא לא ארגון טרור, והיא לא מפעילה טרור נגד ישראל. זה בעייתי מאוד שהרשות משלמת למשפחות מחבלים, אבל היא לא מוציאה פיגועים נגד ישראל, וברוב עידן שלטונו של אבו מאזן נשמר תיאום ביטחוני יעיל. זה מעיד על כך שתפקוד הרשות תלוי במידה רבה בשיתוף הפעולה עם ישראל בכל התחומים שנקבעו בהסכמי אוסלו".

לדברי שישון, הרשות נוצרה מכוח הסכם בין ישראל לאש"ף ובחסות שחקנים בינלאומיים כדי לשלוט בכל השטחים שיושבת בהם אוכלוסייה פלסטינית. "זו הבחירה הקלה והמתבקשת. ככל שהעברת הכוחות והסמכויות לרשות תהיה גדולה יותר, וככל שתייתר הקמה מחדש של המנהל האזרחי, כך תגדל הלגיטימציה למהלכים הישראליים, וייקטן עול הדאגה לרווחתם של יותר משני מיליון פלסטינים ברצועה".

יוחנן צורף. "גם אנחנו וגם הם צריכים להוקיע את הקיצוניים, ולעודד את המרכז הרחב והשפוי שמעוניין בשלום" (צילום: אלבום פרטי)

צורף מדגיש שהקונספציה של בידול בין רצועת עזה לגדה קרסה. "לא ניתן להפריד בין שני חבלי הארץ שיושבים בהם הפלסטינים שרואים עצמם כאומה אחת. ישראל זקוקה לכתובת אחת לעבוד איתה".

מתי ישראל תוכל להעביר את השליטה על הרצועה לרשות?
צורף: "זה דיון עתידי. על ישראל לכבוש קודם לכן את רצועת עזה, למגר את יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, ולנטרל את כל תאי הטרור שנבנו שם. זה יכול לקחת שנים".

שישון: "רק אחרי שאבו מאזן יוחלף במנהיג אחר, ויוגדרו מחדש כללים שהרשות מתנהלת לפיהם, ישראל תוכל להעביר לה בהדרגה את השליטה ברצועת עזה".

ההנהגה הפלסטינית צריכה להתחלף, וגם הישראלית

צורף סבור שהן הרשות והן מדינת ישראל צריכות לעבור תהליך של בחירת הנהגה חדשה והתלכדות סביב בניית עתיד טוב יותר לשני העמים. "גם אנחנו וגם הם צריכים להוקיע את הקיצוניים, ולעודד את המרכז הרחב והשפוי שמעוניין בשלום. הפלסטינים צריכים לקבל את הקיום היהודי בארץ הזו – אין דרך אחרת להתקדם. גם אנחנו הישראלים צריכים לקבל את הקיום שלהם. זה ייקח זמן, אבל אי אפשר להתחיל בתהליך פיוס בלי שיש לשני העמים הנהגה חזקה ומוסכמת שמכוונת לשם. רק כשזה יגיע נוכל להתחיל בתהליך מדיני".

שישון סבור שצריך להגביל את סממני הריבונות באמצעות "בינאום" – הפיכת הרשות למרחב בחסות בינלאומית, או פיקוח בינלאומי על המוסד המשפטי של הרשות, שיהיה בכוחו למנוע את התפתחותם של ארגוני טרור; הוצאת תכנים אנטי-ישראליים מספרי הלימוד; מניעת תשלומים למשפחות מחבלים ושינוי במעמדה הבינלאומי של הרשות. את הסמכויות הטריטוריאליות שלה הוא סבור שיש דווקא להרחיב. "תקבל את עזה כאזור A 'על מלא', וישראל תרחיב בהדרגה את הסמכויות הביטחוניות של הרשות בשטחי A בגדה לשטחים נוספים", ולאפשר לה לנהל מדיניות פיסקלית ומוניטרית עצמאית.

צורף טוען שיש צורך בקואליציה ערבית ובינלאומית שתנהל את רצועת עזה בתקופת הביניים, עד שהרשות הפלסטינית, הפת"ח והפלסטינים יעברו את הרפורמות המתבקשות. "ישראל חייבת לשמור לעצמה את השליטה הביטחונית בעזה בתקופה זו, תוך חתירה לשוב לדיאלוג עם הרשות. צריכה להיבנות הנהגה חדשה שתוכל לנהל דיאלוג ממושך. צריך לבנות מחדש את האמון ולהנמיך את הלהבות. להכות בקיצוניים משני הצדדים. האחריות לכך היא קודם כל של הצד החזק, שהוא אנחנו".