מרגלית מוזס (77) מקיבוץ ניר עוז, ששוחררה משבי החמאס, סיפרה שמחבלי חמאס לקחו ממנה את מכשיר החמצן שלה במהלך השבי. מוזס העידה בסרטון שהוקרן בעצרת שקראה לשחרור החטופים. בעצרת הוקרנו סרטונים של השבים מהשבי ונשאו דברים הורים של חטופים שעדיין בשבי.
"ב-7 באוקטובר חטפו אותי והורידו אותי למנהרות בעזה", סיפרה מוזס בסרטון בלילות אני חייבת להיות צמודה למכשיר חמצן, ולקחתי אותו איתי לעזה כדי שאני אוכל לישון. אחד המחבלים שהתעצבן עלי, לקח ממני את המכשיר למרות שאמרתי לו שזה החמצן שלי. דיברתי איתו בערבית והוא הבין את המשמעות אבל זה לא היה לו אכפת. 49 יום לא ישנתי. היה קשה מאוד. היו קשיים נפשיים, היו קשיים פיזיים וכל יום שעובר זה נעשה יותר ויותר קשה. להיות חטופה במנהרות, זה מצב בלתי נסבל. חייבים להחזיר את האנשים כמה שיותר מהר".
עדינה משה מקיבוץ ניר עוז, סיפרה שהיו חלקים בשבי בהם היא וחטופים אחרים אכלו אורז בלבד. "אני חזרתי משבי החמאס אבל השארתי שם את החברים הטובים שלי מקיבוץ ניר עוז", סיפרה משה, "כולם מבוגרים מאוד עם מחלות רקע קשות וללא תרופות מתאימות. כשהייתי שם, מצב המזון שם הלך והתדרדר. הגענו בסופו של דבר לאכילת אורז בלבד. אני מתחננת ומבקשת: אנא עשו הכול למען שחרורם, גם כדי שאני אוכל להשתקם. עד שהם לא יחזרו, אני לא אוכל להשתקם.״
האחים מיה ואיתי רגב העידו בעדות מצולמת: "הימים שם עוברים כמו נצח, הימים שם קשים מאוד. אם זה הרעב, אם זה הגעגוע למשפחה, אם זה המנטליות הקשה, התנאים הקשים. כל יום שם הוא כמו גיהנום. פחד לא נורמלי, אפס שינה. בלילה הגעגועים הם מטורפים, והחוסר ידיעה הוא פשוט מפחיד.
"יש לנו חבר בשם עומר שם טוב, שאני מאד מאד מתגעגע אליו כפרה עליו. עומר עדין שם ואני יודע מה הוא עובר שם ואני יודע איזה פחד יש שם. צריך להחזיר את עומר ואת כל החטופים עכשיו! כמה שיותר מהר".
חגית חן, אמו של איתי חן שחטוף בעזה, אמרה בעצרת: "הילד שלנו, בן 19, נחטף על ידי חמאס. הבית שלנו מפורק בלעדיו. הוא אוהב לרקוד, לשיר. הוא מדריך בכיר בשל"ח ומחבר חניכים לאהבת הארץ. הוא חי על זמן שאול, כל יום שומעים על עוד נרצח. אנחנו מזועזעים לשמוע על התנאים בהם החטופים מוחזקים, כולם עוברים התעללויות, והם בסכנת חיים גם בשל הלחימה ובשל חוסר היכולת לאתר את מקומם. מתים עוד קצת כל יום, ויש פצועים ולא מטפלים בהם, כן, גם בגברים.
"היום זה היום ה-64. יש בקואליציה 64 חברים, ואנו שואלים איפה חברי הכנסת שיבואו לתמוך בנו? אנחנו קוראים לקבינט לחזור לשולחן המשא ומתן, שובו לנו את איתי ואת כולם בחיים."
רובי חן, אביו של איתי שחטוף בעזה: "אני מסתובב עם שעון חול, הוא מלווה אותי במסעות שלי בארצות הברית, ובקבינט המלחמה ביום חמישי ניסיתי להסביר להם שנגמר הזמן. היה מפגש טעון. ראש הממשלה הגיב למה שאמרנו: החמאס רוצים דברים שזה מחיר כבד מידי, אפילו בשבילנו, משפחות החטופים. אנחנו רוצים לשאול כל הורה, אם ילדכם חטוף, יש מחיר כבד מידי? כולנו יודעים את התשובה. אנחנו קוראים להם להסביר לנו מה המחיר, כדי שנהיה חלק מההחלטות שמקבלים על ילדינו. אני אזרח אמריקאי, הנשיא ביידן נפגש איתי והמנהיגות נמצאת איתי בקשר, איפה המנהיגות הישראלית?"
שי ונקרט, אבא של עומר שחטוף בעזה: "בני נחטף מהמסיבה ברעים, הותיר אותנו משפחה חטופה. כל דקה מאז אני מתגעגע וחרד לבן שלי. 22 שנה אני דואג שלא תיפול שערה מראשו, והמדינה לא שמרה עליו. אם עומר לא יחזור, אף אחד לא יחזור. רק הציבור יחזיר אותם כי מהציבור הם פוחדים. מולנו אין להם איך לעמוד ומה להגיד. עומר חולה ומשאיות נכנסות לעזה. עומר זקוק לתרופות, לקוליטיס שלו, וישראל פותחת מתחם הומניטרי. עומר זקוק לביקור רופא, וישראל פותחת את מעבר כרם שלום. אם עומר לא ישוב זה יהיה על מצפונם של מקבלי ההחלטות. לא נקבל את התירוצים שלהם. מחר זה יום זכויות האדם הבינלאומי, בני זקוק לתרופות. איפה הוא ביום הזה?".
אלי אלבג, אביה של לירי אלבג שחטוף בעזה: "עם יפה, אני אוהב אתכם. לירי ילדה בת 18, נמצאת בשבי 64 יום, אנחנו לא יודעים מה קורה לבת שלנו, איך היא? פצועה? רעבה? ישנה? מה היא מרגישה? לעולם לא נדע עד שתחזור יחד עם כולם. לא יודעים איך היא מחזיקה שם מעמד. היא במנהרות, בחושך מוחלט, איך אני אלך לישון? איך אגן על הבת שלי? אני יודע שהיא במקום הכי חשוך שיש. חוגגים את חג האורות והניסים, תדליקו אור למען לירי, תמשיכו להאיר ולחזק אותנו, לירי בחושך, החיילים בחושך, נעשה להם אור. לירי ילדה של אור ואהבה, אוהבת מוזיקה, חיים ושמחה, מפיצה רק טוב לעולם, לא צריכה לשבת עוד שעה עם המרצחים האלה, וכמובן זה נכון גם על כל שאר החטופים.
"מי שחזר תיאר השפלה, אלימות פיזית, וכן גם אלימות מינית. כאבא לא יכול לדמיין מה לירי עוברת. ללחסל את החמאס יהיה זמן, אבל לבת שלי אין זמן. אין לה אוויר, שומע אותה צועקת אבא, בוא תציל אותי. כל הורי העולם צריכים לצעוק: תחזירו אותם עכשיו. אני פונה לחברי הקבינט, גנץ גלנט ונתניהו: חזרו לשולחן המשא ומתן, החזרתם 50, עכשיו זה הזמן להחזיר את השאר בחיים".
בצלאל שניידר, אח של מרגלית ביבס מניר עוז שנרצחה עם בעלה יוסי, ודוד של שירי ביבס שנחטפה לעזה עם ילדיה הקטנים כפיר ואריאל ובן זוגה ירדן, הדליק נרות על הבמה. "האויב שלנו כמו היוונים, שרצו לחרב את בית המקדש, לא חרבו אותו פיזית, רק חיללו אותו. האויב רוצה לפגוע במה שיקר לנו, בגלל זה חטפו את היקרים לנו. אל תתנו להם לחלל את השבת, אל תקראו לזה יום השבת הארורה. אחותי מרגלית ויוסי עליהם השלום היו קיבוצניקים ואני ומשפחתי שומרי מצוות. הם היו דוגמא לדו קיום, ראו בנו את המשותף – אומנות, צחוקים, אהבה למשפחה. אז צריך לראות בשני טוב, לא רע. עלינו לאהוב אחד את השני."
