חמשת האנשים העשירים בעולם הכפילו את הונם מאז 2020, בזמן ש-60% מאוכלוסיית העולם נעשתה ענייה יותר, כך מצא דו"ח האי-שוויון השנתי של אוקספם שיוצא לקראת הכנס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. עוד מצא הדו"ח כי גברים מחזיקים ב-105 טריליוני דולרים יותר מנשים, פער השקול ליותר מפי-4 מכלכלת ארה"ב, הגדולה בעולם. האחוזון העליון בחלוקת העושר בעולם מחזיק במעל 40% מסך הנכסים הפיננסים. לאשה שעובדת בשירותי הרווחה או הבריאות ייקח 1,200 שנים להרוויח שכר שנתי של מנכ"ל אחת מ-100 החברות הגדולות בעולם.

כבכל שנה, עם הגעת האליטה העסקית של העולם לאתר הסקי דאבוס שבשוויץ לכנס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי, מפרסם ארגון אוקספם את דו"ח אי השוויון העולמי שלו. חוקרי הארגון אוספים ומנתחים מידע על חלוקת העושר העולמית ומאירים על הפערים העצומים שהולכים ומתרחבים עם השנים. לפי נתוני הבנק העולמי המצוטטים בדו"ח, לראשונה מזה 25 שנים התרחב הפער בין הדרום לצפון הגלובליים.

הצפון מורכב מהכלכלות המפותחות דוגמת כלכלות אירופה ואמריקה, לעומת הדרום הכולל את הכלכלות העניות דוגמת אפריקה שמדרום לסהרה, האזור העני ביותר. 69% מההון הפרטי מוחזק על ידי תושבי הצפון הגלובלי המהווים רק 21% מאוכלוסיית העולם. 74% מהמיליארדים, מי שהונו שווה לפחות מיליארד דולר, חיים במדינות הצפון. המיליארדים נהנו מצמיחה של 34% מהונם מתחילת עשור, גדילה של 3.3 טריליוני דולרים. הונם של המיליארדרים צמח בקצב מהיר פי 3 מקצב עליית המחירים, שהיא אחת הגורמים להתרחבות המחודשת של אי השוויון העולמי.

צמצום האי-שוויון בעשורים האחרונים לא נבע מהתקרבות עשירי העל אל רוב הציבור, אלא מהתקרבות של המעמדות הנמוכים ושכבות הביניים בקרב כלכלות מתפתחות כמו בסין למעמדות הביניים בקרב הכלכלות המפותחות שחוו סטגנציה בגדילת ההכנסות שלהם. במקביל, מיעוט קטנטן של עשירי על המשיך להרחיב את עושרו בהשוואה לכל השאר ברחבי העולם.

לעליות המחירים כמובן שני צדדים, יש את הצרכנים, שעבורם המחיר הוא עלות, ואת החברות שלהן המחירים הם גם עלות וגם הכנסה. לכן, מספר קטן של תאגידי ענק דווקא נהנה מעליות המחירים. לפי הדו"ח החברות הגדולות ביותר חוו זינוק של 89% ברווחים ב-2021 ו-2022. נתונים חדשים מצביעים על כך ש-2023 תשבור שיאים בתחום הרווחיות. מעל ל-82% מאותם רווחים יגיעו לבעלי המניות, שרובם מהאנשים העשירים בעולם.

כותבי הדו"ח מזהים קשר בין הריכוזיות הגוברת בקרב החברות, שמעניקה כוח אדיר למספר קטן של תאגידים, לבין החרפת אי השוויון. ביותר משליש מהתאגידים הגדולים ביותר, בעל המניות העיקרי או המנכ"ל הוא מיליארדר. היבט זה מתחבר לנתונים על נכסים פיננסיים, ביניהם מניות של חברות ציבוריות. האחוזון העליון מחזיק ב-43% מאותם נכסים. במזרח התיכון האחוזון העליון מחזיק ב-48%, באירופה 47% ובאסיה 50%. כאמור, הונם של חמשת העשירים בעולם, יותר מהוכפל מ-405 מיליארד דולר ב-2020 ל-869 ב-2023.

בסקטורים השונים, תאגידי ענק תופסים נתח שוק הולך וגדל. בעשורים האחרונים בעקבות מיזוגים ורכישות, התקבצו חברות התרופות לעשר תאגידי ענק ששולטים בחלק ניכר מהשוק. שתי חברות בתחום הזרעים שולטות על יותר מ-40% מהשוק, שב-1997 אותו חלק מהשוק נשלט על ידי עשר החברות הגדולות בתחום. מעל לשלושת רבעי מהכנסות הפרסום באינטרנט מגיעות לאלפאבית (גוגל), מטא (פייסבוק, אינסטגרם, ווטסאפ) ואמזון. גם קרן המטבע הבינלאומית מצוטטת בדו"ח בהסכמה על כך שכוחן המונופוליסטי של תאגידי ענק מתגבר ותורם לאי השוויון. כותבי הדו"ח מציעים שיש קשר בין הריכוזיות הגוברת בתחומי המזון האנרגיה והתרופות לעליות המחירים באמצעות תיאום מחירים מרומז.

לפי הדו"ח, אחת מהדרכים שריכוז הכוח נעשה הוא דרך קרנות השקעות פרטיות (Private Equity). 'שלוש הגדולות', בלאקרוק, ואנגרד וסטייט סטריט, מנהלות נכסים בשווי של כ-20 טריליוני דולרים ומהוות בעלות מניות משמעותיות ברבות מהחברות המרכיבות את מדדי המניות החשובים ביותר, דוגמת ה-'S&P 500' או הנאסדק.

בדו"ח מציינים ארבע דרכים שבהן התאגידים מחריפים את אי השוויון: שחיקת משכורות והגדלת הרווחים המגיעים לעשירים, התחמקות ממס, הפרטה של שירותים ציבוריים לצורך השגת הכנסות מהם ופעילות המאיצה את שינוי האקלים. כוחם האדיר של התאגידים מאפשר את שחיקת המשכורות תוך העלאת מחירים והגדלת ההכנסה, דרך דיווידנדים ומשכורת למנהלים בכירים, לעשירים ביותר. הכוח הפוליטי והארגוני של התאגידים מאפשר להם להביא למינימום את תשלום המיסים, תוך שימוש במקלטי מס. במקרים מסוימים שיעור המס אותו משלמים התאגידים הללו מתקרב ל-0.

הפרטה תורמת לאי-השוויון מכיוון שהיא פוגעת באוניברסליות ובאיכות של השירותים הציבוריים ובמקביל מעבירה זרם הכנסה משמעותי לאותם תאגידים. גם בתחום האקלים, הפגיעה שנוצרת כתוצאה מפעילות אותם תאגידים מביאה להחרפת אי השוויון מכיוון שלמרות העובדה שהעשירים הם אלו שגורמים לשינוי האקלים, נזקיו מוטלים באופן לא פרופורציונלי על אוכלוסייה ענייה. לפי הדו"ח האחוזון העליון גורם לזיהום פחמן השווה לזיהום שגורמים שני השלישים העניים מכלל אוכלוסיית העולם.

לאי השוויון יש גם היבטים גזעיים ומגדריים. בארה"ב, משק הבית השחור הטיפוסי מחזיק בהון השווה ל-15.8% מהון בו מחזיק משק בית לבן טיפוסי. בברזיל, הכנסת לבנים גדולה ב-70% מצאצאים של אפריקאים. הפער בשווי ההון של גברים ונשים עומד על 105 טריליון דולר.

כדי לצמצם את אי השוויון הקיצוני והמתרחב, מציעים בדו"ח שלושה תחומי פעולה. ראשית, החייאת המדינה. בתחום זו נכללים בין השאר חיזוק השירותים הציבוריים כך שלכולם יהיה גישה אליהם ושאיכותם תהיה גבוהה, וכן יצירת מונופולים ממשלתיים בסקטורים הנוטים לריכוזיות גבוהה. לטענת מחברי הדו"ח בסקטורים שגם כך נוטים למונופוליזציה, דוגמת תחבורה ציבורית או אנרגיה, עדיף שההכנסות יגיעו למגזר הציבורי וינוהלו על ידו. נוסף על כך, מציעים לשפר את האחריותיות, השקיפות והפיקוח על מוסדות ציבוריים ולחזק את העובדים.

התחום השני הוא רגולציה על חברות. תחום זה כולל פירוק מונופולים, חיזוק העובדים על ידי רגולציה וחקיקה, לדוגמה הגבלת הפער בין המשכורת החציונית למשכורת המנכ"ל או איסור על הגדלת הדיווידנדים בקצב מהיר מהמשכרות. עוד מציעים באוקספם להרחיב משמעותית את המיסוי בדגש על תאגידי ענק ועל העשירים ביותר.

לסיום, הדוח מציע למדינות לטפח דור חדש של חברות עם סדר עדיפויות והתנהלות שונים. בדו"ח נכתב שעסקים יכולים להיות רווחיים ולשמור עם האינטרס של העובדים שלהם ולא של בעלי המניות. כותבי הדו"ח ממליצים על תמריצים כלכליים לחברות שתורמות לשוויון ומניעת סיוע מאלו שאינן משלמות שכר מחייה או שפוגעות בסביבה.