ביום שבת הראשון של חודש ינואר הגיעה משאית לערערה-בנגב ופרקה ריהוט לביתו של חמיד אבו-עראר שאשתו, פאטמה, נרצחה ב-7 באוקטובר. "הגענו, אחי חגי, שתי חברות שלי – ליאת וטלי, ואני, ופשוט סידרנו את הבית", מספרת גלי קדר, תושבת פרדס חנה, "היה מרגש לראות איך כל המשפחה שלו נרתמת, את האחיינים שעזרו לסדר ולפרוק ואת המבוגרים ששמרו על הילדים".

בבוקר שבת, ב-7 באוקטובר נסע חמיד אבו עראר עם אשתו פאטמה ועם בנם התינוק בן ה-8 חודשים לעבוד בשדות כמידי יום. בדרך הם נתקלו במחבלי חמאס שעברו בשיירת אופנועים, שירו עליהם, רצחו את פאטמה ופצעו את חמיד ואת בנו התינוק. חמיד הצליח להימלט יחד עם התינוק, הסתתר במשך שבע שעות בארון חשמל שהיה בצומת. שם הוא הציל חיילי צה"ל מפני מארב של חוליית חמאס. חמיד שב לביתו, ונותר אב יחיד לתשעה ילדים שהתייתמו מאימם.

"הבנתי שאני צריכה לעשות משהו כדי לצאת מההלם"

באותו יום נורא, ישבה בביתה בפרדס חנה גלי קדר, יועצת תיירות. היא הייתה קפואה מהלם כששמעה וחזתה במראות המתרחשים בעוטף עזה. "במשך יומיים לא יכולתי לקום מהכיסא מול הטלוויזיה. חבר אמר לי: 'תתחילי לעשות'. הבנתי שאני צריכה לעשות משהו, אחרת לא אצא מההלם מזה".

"כבר למחרת ביום השלישי של המלחמה התחלתי ליזום ונרתמתי להתנדבויות השונות בצפון ובדרום. השגתי תרומות מכמה מחברותיה של אמי בטבעון, בכסף קניתי גרביים לחיילים וציוד למפונים. במקביל התחלתי לרדת דרומה עם הרכב שלי כדי להביא סלי מזון למשפחות שנפגעו מקרב הבדואים. מדי שבוע נסעתי, בפעם נוספת כבר ירדתי עם רכב גדול, בהמשך נסעתי עם אחיי בטנדר גדול. כשהפצתי הודעה בכל מיני קבוצות, אנשים שלא מכירים אותי תרמו ביד נדיבה מאוד. הרגשתי המון אחריות".

ציוד שנתרם למשפחת אבו עראר "אנשים לא מפסיקים לתרום" (צילום: גלי קדר)

"אני עובדת בזרזיר. פניתי לכמה נשים מקסימות שם שעוזרות בכל בקשה שאני מפנה אליהן. תוך מספר ימים הן ארגנו שם הרבה מאוד סלי מזון, הפעם כבר נדרשה משאית. יואב דרדיקמן, בעל חברת רוג'ום, מייד התנדב למשימה. כשהגענו דרומה, בכל מקום קיבלו אותנו בחום, והבנתי שיש מחסור גדול במזון ובכל מה שקשור לתינוקות".

"חשוב לזכור שאזור היישובים הבדואים סמוך מאוד לעוטף. רבים מאוד עבדו שם בחקלאות ובמפעלים ונותרו ללא עבודה", מספרת קדר. "הרבה רקטות וטילים נפלו באזור הזה וגרמו לאובדן חיים של מבוגרים ושל ילדים ולהרס בתים ורכוש. כפי שידוע, גם מקרב הבדואים נחטפו אנשים וחיילים בדואים נהרגו בקרבות".

"עם הזמן, כשהבנתי שפתחו חמ"ל משותף ברהט, הצטרפתי אליהם", נזכרת קדר, "הגיעו מאות אנשים, וזה היה מרגש לראות את ההירתמות מכל הארץ. אני שינעתי סלי מזון לישובי הפזורה הבדואית. כששמעתי את הסיפור של חמיד, הסיפור שלו מאוד ריגש אותי והחלטתי שאני חייבת להכיר אותו".

מתנדבים מהחמ"ל בחורה (צילום: גלי קדר)

"אם יש דברים שחמיד לא צריך, הוא אומר לי לתת למישהו אחר שצריך"

לדבריה, לגורל היה תפקיד מכריע במפגש. "חמיד הגיע יום אחד לחמ"ל המשותף, דיברנו ואמרנו שנמשיך לדבר בהזדמנות. באותו יום הייתי אמורה לנסוע ללקיה להביא לשם סלי מזון. מישהו ביקש שנתחלף בנסיעות, הסכמתי. מה שמפתיע זה שמי ששינעתי אליו סלי מזון היה חמיד". הם נסעו לביתו בערערה, ובדרך הוא סיפר לה את סיפורו הטראגי. "הבנתי שהוא צריך עזרה בהיבטים שונים של שיקום המשפחה, כולל שיפוץ הבית. כששאלו אותי מהחמ"ל המשותף אם אסכים ללוות אותו, כמובן שמייד הסכמתי".

ביתו של חמיד אבו-ערער לאחר השיפוץ. "אנשים לא מפסיקים לתרום" (צילום: גלי קדר)

"הסיפור שלו נגע ללב של הרבה מאוד אנשים", היא מספרת. החמ"ל המשותף שהוקם ברהט עם מספר ארגונים ששיתפו פעולה, אירגן מימון המונים כדי לעזור לו לעמוד על הרגליים. בזכות התרומה הפך חמיד לקבלן בביתו, והוא עובד שם עם בני משפחתו בשיפוץ. הוא עובד יום יום מהבוקר עד הלילה כך שתוך חודש הוא שיפץ חלק מהותי מביתו. "במקביל הרבה אנשים טובים עוזרים לו בכל הקשור לבירוקרטיה, אך עדיין יש דברים שמתעכבים".

קדר הפעילה את רשת קשריה. היא חברה אל עתר שיבק, שהקימה חמ"ל ריהוט עם פרוץ המלחמה. "עשיתי רשימה של מה צריך לבית, עתר עברה איתי על הרשימה, הוסיפה מניסיונה, ובזכותה רוהט הבית ברובו", היא מספרת. "גם הפעם יואב נרתם למשימה והציוד הועבר דרומה. בינתיים אחסנו את הציוד ב'כוכבי המדבר'. נהג משאית בדואי נרתם לסופו של הפרוייקט והעביר את הציוד לביתו של חמיד בערערה".

"מאז אותו היום, המשכתי לחפש עבורו ציוד שהיה חסר. מישהו תרם טלוויזיה, כיסאות. מישהי אחרת השיגה כסאות ושטיח. אנשים לא מפסיקים לתרום. אם יש דברים שחמיד לא צריך הוא אומר לי לתת למישהו אחר שצריך".

"המצב שם לא פשוט. יש לו תשעה ילדים שהבוגרת בהם בת 8 וחצי. חמיד אמר לי 'עכשיו כל מה שאני עושה, זה לטובת הילדים, שיחזרו למסגרות ושיהיו הכי טובים בלימודים'", אומרת קדר. "אני אלווה אותו כל עוד יש צורך".