כבר קרוב לחצי שנה שמשרד השיכון כמעט ואינו רוכש דירות דיור ציבורי. בסוף יולי 2023 יצאו הכנסת ומשרדי הממשלה לפגרה, אחר כך הגיעו החגים, ומיד אחריהם מלחמת חרבות ברזל. לא יהיה הוגן להטיל על המשרד את מלוא האחריות להפסקה כמעט מוחלטת של הרכישות, שכן רבים מעובדיו הבכירים רק סיימו שירות מילואים, או שהם עדיין משרתים, וגם שוק הרכישות הפך לקשה יותר לתפעול, בטח עבור המנגנון המסורבל של המדינה.

אך הבעיה היא ששעון החול של תקצוב הדיור הציבורי אינו סופר את המלחמה, את המילואים או את השוק. עד סוף השנה התקציבית הנוכחית יסתיים הסכם ההתחייבויות בן שלוש השנים בין משרד האוצר למשרד השיכון, שאמור היה לאפשר למשרד השיכון תקציב לרכישתן של 1,700 דירות דיור ציבורי. ממנו המשרד רכש עד כה בין 50 ל-100 דירות בלבד.

ההרשאה התקציבית קיימת, הכסף לא עובר

איך הגענו למצב הזה? בשנת 2021, נחתם הסכם משמעותי עם משרד האוצר שנועד להזרים אוויר חדש לדיור הציבורי. זה קרה בעקבות מחאה של פעילי הדיור הציבורי ובעקבות פעולה פלרמנטרית נמרצת של חברי כנסת, בראשם יו"ר ועדת הכלכלה דאז, מיכאל ביטון, ומי שהיה אז שר השיכון, זאב אלקין.

אלקין הגיע להסכמה עם האוצר על קידומה של הרשאה תקציבית בגובה של 2.2 מיליארד שקלים לרכישת דירות דיור ציבורי חדשות. לאחר שנים בהם לא היה תקציב חדש לרכישות, מדובר היה בהישג ראוי לציון – אך היו בו גם מספר מלכודות.

המלכודת הראשונה: הרשאה אינה מעבירה את הכספים למשרד, אלא מתנה את העברתם בתנאים מסוינמים, בקצב מסויים ובכמות מסויימת לאורך פרק זמן ידוע מראש. או בקיצור – משאירה אותם בידי האוצר. את מידת השרירותיות של הסכם כזה, בניגוד להעברה תקציבית מסודרת, ניתן לראות בשינוי שהוא עבר לאורך השנתיים האחרונות.

אלקין חתם על הסכם שהיה אמור להתחיל להעביר את הכספים מהאוצר לשיכון כבר במועד החתימה. מחליפו, השר יצחק גולדקנופף, ככל הנראה בלחץ האוצר, חתם אותו מחדש והתנה את העברת הכספים במיצוי כספים קודמים שנמצאים בתוך משרד השיכון. מדובר בשינוי משמעותי עם השלכות על מהות התקצוב כולו, שעברו במחי יד ללא דיון ציבורי מכיוון שלא סומנו  מראש כתקציב

המלכודת השנייה: לרוב אין להרשאה מקור תקציבי מתוכנן. היא אינה נמצאת בבסיס התקציב, בחוק התקציב שעובר כל שנה מחדש, והכסף לא פעם "מגורד" מעודפים או מכספים שלא מומשו במשרד או במשרדים אחרים. לפעמים קורה גם שאין כסף, ואז הוא פשוט לא מועבר גם כשצריך שיועבר.

המלכודת שלישית: ההרשאה מוגבלה (לרוב) בזמן. הרשאה לרכישת 1,700 הדירות הוגבלה ל-3 שנים, כלומר עד סוף השנה הנוכחית. במידה והכסף לא ימומש עד אז, משרד האוצר לא מחויב יותר להעביר את הכסף.

אם הדירות לא יירכשו עד סוף השנה, ההרשאה תסתיים

על פי הנתונים העדכניים ביותר, אותם הציג אמש (שלישי) בועדת העלייה שלומי בן הרוש, מנהל באגף הנכסים של משרד השיכון, במהלך השנתיים להרשאה התקציבית נרכשו 800 דירות. יחסית לקצב הרכישות בין 2019 ל-2022, שעמד על ממוצע של כ-200 דירות, מדובר בהכפלת קצב הרכישה. ביחס ליעד הסופי הדורש מהמשרד לרכוש עוד 900 דירות עד סוף השנה, מדובר בקצב לא מספק, בלשון המעטה.

בן הרוש סיפר שהמשרד הציב יעד רכישה של 800 דירות עד סוף השנה, וזאת לאחר שנגרעו ממנו 200 דירות מראש, הסיבה לטענתו נעוצה במצב הבעייתי של השוק, בכוח האדם המועט במשרדים, ובכך שמספר לא מבוטל של עסקאות תוכננו לקרות בקריית שמונה, בשלומי ובשדרות שכרגע מפונות. הבעיה שבן הרוש לא ציין היא שרוב הדירות שעתידות ליירכש, וכל הדירות שנרכשו – כלל לא מומנו מתקציבי משרד האוצר, אלא מכספי הדיירים. מכל 1,700 הדירות שאמורות היו להירכש בתקציבי ההרשאה, נרכשו עד כה פחות מ-100 דירות. ובמידה ולא יירכשו 1,600 מהן עד סוף השנה הנוכחית – לא תהיה עבורן עוד הרשאה.

כיצד זה קרה? בשנת 2014, בהוראת בג"צ, יצא לפועל חוק הדיור הציבורי, הידוע בכינויו חוק רן כהן, על שם ח"כ שיזם אותו. החוק, שחוקק כבר בסוף שנות ה-90, אפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירתם בהנחה משמעותית, ושהכסף שיתקבל ממכירת הדירות יעבור לקרן ייעודית שכל תכליתה רכישת דירות דיור ציבורי חדשות. החוק פעל במסגרת הוראת שעה שהסתיימה בדיוק לפני שנה, לאחר ששר השיכון בחר שלא להאריך אותה. מתוך 800 הדירות החדשות שהמשרד רכש מאז תחילת 2022 רובן היו מהכספים של קרן הדיור הציבורי ולא מהכספים שמשרד האוצר היה אמור להעביר לו.

לא מדובר פה בעבירה על החוק או אפילו בהפרת הסכם. הסיבה לכך היא שמשרדה אוצר, עם כניסת הממשלה הנוכחית, החליט לפתוח מחדש את הסכם ההרשאות מול משרד השיכון ולהתנות את העברת הכספים לרכישת דירות רק אחרי שכספי הקרן, שלא מקבלת יותר כספים מאז פקיעת תוקפו של חוק הידור הציבורי, ימוצו עד תום. בסוף 2022 היו בקרן 1.25 מליארד שקלים, כיום יש בה תקציב שאמור להספיק לה לרכישת 300 דירות.

המשמעות: גם אם משרד השיכון יעמוד ביעד רכישה של 800 דירות, רק 500 מתוכן יהיו מתקציב ההרשאות שיעביר האוצר. להן אפשר להוסיף עוד 50-100 דירות שכבר נרכשו, או שירכשו בהמשך ב-100 מליון שקלים שמשרד האוצר העביר למשרד השיכון. בכך, מתברר גודל המחדל: 1,100 דירות שיכלו להירכש ואין לדעת מתי ואם בכלל ירכשו.

במשרד אוצר טוענים שהם מחויבים להעביר את הכספים עבור רכישתם של כל 1,700 הדירות, כל עוד ההסכם לא נשבר. אבל גם היום, שנתיים אחרי חתימת ההסכם, אין מקור תקציבי לכספים. עשהאל צור מאגף התקציבים הזהיר שאי אפשר לדבר היום על תכנונים אפשריים של העברת ההרשאות לתקציבי 2025-2026 ושכל דיון תקציבי חייב לקחת בחשבון את המלחמה ואת הקיצוצים הרבים שנדרשו במשרדי הממשלה: "נחפש מקורות תקציביים – אבל בהתאם להתפתחויות ולסדר העדיפויות של הממשלה".

לפי החישוב הנוכחי במשרד השיכון, בשביל לעמוד ביעד של 800 הדירות, משרד האוצר יצטרך להעביר למשרד השיכון עד סוף 2024 מעל ל-700 מיליון שקלים כדי לרכוש עוד כ-500 דירות. במשרד השיכון מצפים להכנסה נוספת בקרן הדיור הציבורי ממכירות שאושרו לפני פקיעת חוק הדיור הציבורי, שתעמוד על כ-200 מיליון שקלים, אבל אין וודאות מוחלטת כמה כסף יכנס בפועל ומתי. גם אם הסכום ייכנס במלואו, טוענים במשרד, האוצר יצרך לעמוד בהבטחותיו ולהעביר עוד השנה 500 מליון שקלים – סכום שכרגע קיים רק כבקשה על הדף.

"משרד השיכון מוליך שולל את הציבור בטענה שהם רוכשים דירות כאשר בפועל רואים שתקציבים שהובטחו לרכישת דירות הולכים להימחק" כך מסר יו"ר פורום הדיור הציבורי, דני גיגי ."חסרות בישראל עשרות אלפי דירות ובלי תכנית כללית שתשנה את סדרי העדיפויות ותתן עדיפות לקורת גג על פני רווחי נדל״ן אזרחי ישראל ימשיכו לסבול והעוני ילך ויתפשט"