טראומה מעשה ידי אדם דוגמת "השבת השחורה" מקיפה מגוון אירועי אסון ומצבי אסון המתאפיינים באכזריות וכוללים הימלטות והסתתרות מפני מחבלים, חטיפה, רצח ואי־ודאות באשר לנעדרים. השבת השחורה הייתה האירוע הקיצוני ביותר של טראומה המונית בחברה הישראלית. גם ללא יכולת לנבא היארעות עתידית של PTSD באוכלוסייה, לכל הדעות צפויה פגיעה נפשית משמעותית במשפחות הנפגעים. לאור הדחיפות בהגשת טיפול פסיכו־סוציאלי שיקל את המצוקה הנפשית בטווח הקצר ויסייע להחלמה ולשיקום בטווח הארוך, משרד הבריאות פעל להנגשת טיפול נפשי למשפחות הנעדרים, הנרצחים והחטופים.
מאמר זה יתאר את הקמתו של מוקד נמ"ל, ביוזמת השירות הארצי לעבודה סוציאלית ואגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, שתכליתו ניתוב מטפלים למשפחות נרצחים/ות, חטופים/ות ונעדרים/ות. צוות השירות הארצי גייס מטפלים מתחומי העבודה הסוציאלית והפסיכולוגיה להענקת טיפול למשפחות. בשל הבהילוּת, המטפלים גויסו תחילה בהתנדבות ובהמשך הוסדר מעמדם כספקים של המוסד לביטוח לאומי.
במהלך יומיים נבנה מאגר שכלל כ־300 מטפלים, אשר הביעו את נכונותם להגיע לבתי משפחות החטופים והנרצחים ולהעניק טיפול נפשי למי שנזקקו. המטפלים שצוּותו למשפחות קיבלו הכשרה ממוקדת, שהושם בה דגש על התערבות נפשית ראשונית, מבוססת ראיות, לאחר טראומה, במטרה למנוע תסמונת דחק פוסט־טראומטית בטווח הרחוק (Birur, Moore & Davis, 2017). מתוך הבנת חשיבותה של ההדרכה למטפלים במקרים כה מורכבים של טראומה (Berger & Quiros, 2014), צוות השירות הארצי היה זמין למטפלים בכל עת להיוועצות טלפונית וערך הדרכה קבוצתית שבועית. את קבוצת ההדרכה הנחתה בהתנדבות מומחית לטיפול בטראומה, שכול ואובדן1. בתהליך ההכשרה וההדרכה, המטפלים הונחו להיות גמישים ולבחור בהתערבות המתאימה למאפייני האסון שחוו בני ובנות המשפחה. למטפל באדם שאחיו נרצח תוך ששניהם נתקלו במחבלים, הומלץ לעזור בהבניית הסיפור שאירע תוך מסגור יכולת ההישרדות של הניצול ומתן משמעות להצלת חייו שלו. במקרים של הורים שילדיהם נרצחו, המטפלים הונחו לסייע במיתון הסבל הפנימי המתלווה לחוויית השכול באמצעות הכלת תסמיני האבל והתייחסות קשובה לשפת המטופלים.
משפחות נעדרים חוות "אובדן עמום" (Loss Ambiguous), מעורפל ולא ודאי. מחד גיסא, היקר להם איננו, ומאידך גיסא – אין סוף לסיפור ועל כן אי אפשר לעבור לשלב האבל. המטפלים במשפחות הנעדרים הונחו להיות ערים לעלייה בדיכאון, ברמות החרדה ובקשיי התפקוד ולערב גורמי ברה"ן בהתאם לצורך. מכיוון ש"אובדן עמום" עלול לגרום לקריסת הביטחון בעולם כמקום בטוח וצודק, המטפלים הונחו להכיר את התגובות האופייניות למתח ההיעדרות ולקבל התנהגויות לא צפויות וביטויים קשים של מצוקה, זעם ותסכול. המטפלים במשפחות החטופים הונחו לעודד אותם לפעול לטובת שחרור יקיריהם מהשבי באופן שנכון להם, הן כדי להחזיר לבני המשפחה תחושת שליטה והן כדי להפחית רגשות אשם עתידיים. המטפלים אף הונחו לזהות מקרים שקיים בהם צורך בהתערבות פסיכיאטרית חירומית. בעזרת צוות מוקד נמ"ל, נקראו אנשי בריאות הנפש מהמרפאה לבריאות הנפש במודיעין להגיע לבית משפחה שהתעורר בה צורך נפשי אקוטי. את החיבור למענה פסיכיאטרי זה הובילה עו"ס המערך הקהילתי לבריאות הנפש "מרחבים"2, שהפכה הלכה למעשה לחלק מהצוות המקצועי של המוקד.
מוקד נמ"ל הפך תוך ימים ספורים לאחת השלוחות של מוקד "קול הבריאות" – מוקד שירות ומידע של משרד הבריאות. את המענה האנושי במוקד העניקו עובדות השירות הארצי לעבודה סוציאלית ומתנדבים שגויסו מהסנגוריה הציבורית, מבית הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר, מבית החולים אסותא, ממרפאת לוינסקי ומהחברה האזרחית. צוות המוקד תיעד במערכת CRM, שפותחה על ידי אגף המחשוב במשרד הבריאות, את המידע הרלוונטי על כ־80 בני ובנות המשפחות שפנו לקבל טיפול נפשי בנמ"ל. ברוב המקרים, המשפחות שטופלו דרך מוקד נמ"ל אותרו על ידי קציני אכ"א ואזרחים מלווים ממרכז מ.ה.ל.ב – מרכז טיפול וסיוע למשפחות החטופים והנעדרים במשרד ראש הממשלה. במקרים אחרים, המשפחות פנו עצמאית למוקד הטלפוני. גם במקרים המעטים שבהם הפניות הגיעו ממי שאינם עונים לפרופיל השירות – הן נענו ומטפל מתאים נותב למשפחה. התפלגות הפניות למוקד לפי סוג הנפגע מתוארת בתרשים.
בהסתמך על המידע שנאסף, צוות נמ"ל יצר את החיבור למטפל או למטפלת המתאימים. בשלב זה נלקחו בחשבון היבטים של רקע וניסיון מקצועי, מקום שהייה נוכחי, שפה, עוצמת המצוקה ותדירות הליווי הנדרש.
בחלק מהמקרים ניתן מענה למשפחות מרובות נפגעים ולמשפחות שספגו טראומה מסוגים שונים, אשר פגעה בבריאות הנפשית והגופנית של בני המשפחה. כדי להקל ולו במעט את ההתמודדות, צוות נמ"ל עסק בהקדמת תורים לרפואה יועצת ובשיטוח תהליכים ביורוקרטיים בתוך מערכת הבריאות. חלק מקרובי הנפגעים חוו אובדן של בית או מקום עבודה והתמודדו עם מציאות קשה מנשוא של המתנה לבשורה באשר ליקיריהם. מציאות זו העמיקה את חוויית הטראומה ושיוותה לה ממדים שלא היו מוכרים עד כה לנשות ולאנשי הטיפול. לאור זאת, צוות השירות הארצי לעבודה סוציאלית קיים "למידה תוך כדי תנועה", שכללה התאמות ודיוקים בהיבטים תפעוליים ובהיבטים מקצועיים של מוקד נמ"ל.
לאחר כחודש וחצי של הפעלת מוקד נמ"ל לטובת המשפחות, הוסדרה ההכרה בחטופים, בנעדרים ובמשפחותיהם כנפגעי פעולות איבה3 והושלמה ההיערכות של המוסד לביטוח לאומי לטיפול בהיקף העצום של משפחות נרצחים, חטופים ונעדרים. לאור זאת, האחריות על הטיפול הנפשי בהם/ן (ובהמשך גם בחטופים ובחטופות שחזרו משבי החמאס) הועברה לבטל"א. פעילות המוקד זכתה להערכתם של גורמי המקצוע בהנהלת משרד הבריאות, של המשפחות ושל המטפלים שלקחו בה חלק.
התהוות מוקד נמ"ל בשירות הארצי לעבודה סוציאלית, בשיתוף האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות ומנהלת מ.ה.ל.ב, מבטאת את השאיפה החברתית של העבודה הסוציאלית לשפר את תפקודם האישי והחברתי של יחידים, משפחות וקהילות ובה בעת להשתתף באופן פעיל בעיצוב השירותים הציבוריים המשרתים אותם (וייס־גל ובן־אריה, 2009). ייזום מוקד נמ"ל על רקע היעדר מענה לצורך אקוטי של קבוצת נפגעים מהדהד את ערכי המקצוע ואת ייחודיות העיסוק בעבודה הסוציאלית בעיתות משבר: אומץ לפגוש את המתמודדים עם השלכות של אירוע אסוני עוד בטרם התבהרו ממדיו ועומקו, ענווה, רוח התנדבות, גמישות מקצועית, נכונות לפעול מחוץ למודל המוכר ויכולת לייצר שיתופי פעולה בין פרטים ומערכות.
תמונת הצוות והמתנדבים במוקד נמ"ל, התמונה הפותחת, צולמה בסוף נובמבר 2023, במפגש הסיכום שהתקיים במשרדי הממונה על הטיפול בחטופים, בנעדרים ובשבים של משרד רוה"מ.
לקריאת שאר המאמרים בסדרה:
- מחנה "שורה" – ליווי משפחות חללים לזיהוי ולפרידה מהיקרים להם
- "דלתות שמיים 1" – קליטת החוזרים והחוזרות מהשבי בבתי החולים
***
1 ד"ר רונית דרור.
2 סיגל הלמן.
3 באמצעות החלטת ממשלה 982 https://www.gov.il/he/departments/policies/dec982-2023
