מאמר זה יתמקד בעבודת השירות הארצי לעבודה סוציאלית ומנהלות השירותים לעבודה סוציאלית בשישה בתי חולים1, סביב קליטת החטופות והחטופים שחזרו משבי החמאס. המאמר יתאר את תהליך גיבוש התפיסה המקצועית לקליטת השבים, אשר הובילה חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, דרך חמש אבני דרך. בתהליך השתתפו עובדות השירות הארצי לעבודה סוציאלית והשפעתן משתקפת בכל אחת מאבני הדרך – בהיבטים של תכנון, בהיבטים אופרטיביים ובהחלטה להציב את עו"ס בית החולים בקדמת הצוות שעסק בקליטת השבים בבית החולים.
אבן הדרך הראשונה
בסוף השבוע השני למלחמה שוחררו אם ובתה שנחטפו מקיבוץ בעוטף עזה בעת ביקור משפחתי. בבסיס הקליטה הקדמי הן פגשו גורמים רפואיים וביטחוניים, ולאחר שעות ספורות הגיעו לבית המשפחה המורחבת בצפון הארץ. למחרת, עו"ס השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות הגיעה לבקרן, יחד עם פסיכולוגית ופסיכיאטרית מבית החולים מעלה הכרמל ועו"ס רווחה מקומית. כהכנה לביקור, ניסחו נשות המקצוע את מטרותיו: בדיקה רפואית והערכת עוצמות המצוקה הנפשית; מתן עזרה ראשונה רפואית וברה"נית; יצירת קשר אמון וחיבור לגורמי הסיוע בקהילה בהתאם לצרכים האישיים, הרגשיים והפיזיים; סיוע במיצוי זכויות.
ביקור הבית חידד את הצורך בנוהל סדור המגדיר את תפקידי הדיסציפלינות השונות במפגש עם השבה, את ההתערבויות הנדרשות במצבים שונים ואת חשיבות הכנת המשפחה לפני חזרת השבות (שלא התאפשרה במקרה הזה, לאור שחרורן המפתיע של החטופות). נוסף על כך, ביקור הבית הציף את הנחיצות בהבניית שלב של דה־קומפרסיה עבור השבים, שבמהלכו תתאפשר הסתגלות מכוונת ובריאה טרם החזרה לשגרת החיים בבית המשפחה (בכור, שובל־צוקרמן, טצה־לאור ושלף, 2023).
אבן הדרך השנייה
ארבעה ימים לאחר מכן, החמאס שחרר שתי נשים בשנות ה־80 לחייהן, שנחטפו יחד עם בני זוגן מאחד מקיבוצי העוטף. השתיים, ששוחררו ללא בני הזוג, הוטסו מבסיס הקליטה הקדמי ישירות לבית החולים איכילוב, ובמקביל הוטסו מדרום הארץ גם משפחותיהן. שתי עובדות סוציאליות, מנהלות מחלקות בשירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרה"ב2, הגיעו לבית החולים בסמוך להגעת המשפחות.
בית החולים הכין מחלקה ייעודית ונפרדת לקליטת השבות ולטיפול בהן. במחלקה, שבה התרכזו גורמי המקצוע הרפואיים והביטחוניים, המתינו לשבות בני המשפחה המורחבת והתקיים האיחוד המרגש של המשפחות. מהלך הקליטה והטיפול בשבות כלל בדיקה רפואית ראשונית, בשעה שבני המשפחה המתינו במחלקה ושוחחו עם העובדות הסוציאליות מהשירות הארצי. העו"סיות קיימו הערכת צרכים רגשית בקרב חלק מבני המשפחה והעניקו מידע באשר למצבים הרגשיים הפוטנציאליים שהשבות עשויות לחוות בימים הבאים. כמו כן, הן תדרכו את המשפחות באשר לדרכי ההתמודדות האפשריות ופרשו בפניהן את גורמי הטיפול והסיוע הממתינים להם בקהילה.
למחרת בבוקר התקיימה בבית החולים מסיבת עיתונאים, שבמהלכה התראיינה אחת השבות. הריאיון זכה לחשיפה נרחבת במדיה החברתית ובערוצי התקשורת בארץ ובעולם ואף יצר סערה תקשורתית סביב סוגיית ההסברה הישראלית. חשיפת השבה לעין הציבור באופן הזה עוררה את דאגת הצוותים המקצועיים, שחששו מהשלכותיה על ה־well being של המרואיינת. בהמשך, דאגה זו תורגמה להמלצה לשבים למעט במתן ראיונות לתקשורת בימים הראשונים לאחר השיבה.
בדומה לשחרור הראשון, גם שחרור זה לא עוגן בעסקה מדינית ועל כן הפתיע את הצוותים. מתוך ניסיון הטיפול בשבות בשני אירועי השחרור האלה נאספו תובנות, שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול חטיבת הרפואה במשרד הבריאות למתן מענה רפואי ראשוני לטיפול בחטופים/ות שחזרו מהשבי.
אבן הדרך השלישית
פרוטוקול חטיבת הרפואה במשרד הבריאות למתן מענה רפואי ראשוני לטיפול בחטופים ובחטופות שחזרו מהשבי התפרסם במהלך השבוע השלישי למלחמה. הפרוטוקול כלל כמה עקרונות: ניהול הטיפול בשבים במתחם נפרד, הכולל מקום שקט ומכבד למשפחות, תוך מניעת הגעה של עובדים שאינם נדרשים לטיפול ישיר בשבים; העדפת שיבוצן של נשות מקצוע לתפקידים השונים במתחם; הקפדה על שמירת הפרטיות והסודיות הרפואית; שחרור מסודר מבית החולים לקהילה ושמירה על רצף טיפול.
הפרוטוקול התייחס לסדר הקליטה והטיפול בשבים, עם דגש על הקשבה לרצון השב והתאמת התהליך למידת הפניות שלו. בפרוטוקול הודגש כי בהתאם לרצון השב, ההתערבויות הרפואיות והפסיכו־סוציאליות יתקיימו בלוויית בן או בת משפחה. כמו כן, הוגדר כי עם הגעת השב לבית החולים תבוצע בדיקה ראשונית, לשלילת מצב רפואי המחייב התערבות מיידית. הבדיקה השנייה והמקיפה תיעשה רק לאחר זמן משמעותי במחיצת המשפחה. בשלב הבא, צוין בפרוטוקול, תתקיים שיחה עם עו"ס לצורך התרשמות מעוצמת המצוקה הנפשית. בהתאם לצורך, העו"ס תזמן גורמי ברה"ן נוספים כדי לבדוק את השב. הפרוטוקול הנחה להימנע מתשאול ישיר באשר לשהות בשבי ולאפשר לשב בחירה ושליטה בתוכני השיחה ובקצב שלה. בפרוטוקול הודגשה חשיבות התיעוד של הממצאים הגופניים, העשויים להעיד על פשעי מלחמה, תוך הסתייעות ברופאות משפטיות, רופאות נשים ורופאות ילדים. לבסוף, הפרוטוקול התייחס לתפקיד העו"ס טרם השחרור מבית החולים, שכולל יצירת קשר עם קופת החולים והעברת המידע הרפואי לצורך שמירת רצף הטיפול הרפואי והברה"ני המותאם בקהילה.
אבן הדרך הרביעית
השלב הבא בתהליך גיבוש התפיסה המקצועית לקליטת השבים, שנמשך כחודש, כלל כתיבת תדריך לעו"סיות בית החולים בנושא קליטת השבים ועבודת הכנה משותפת של השירות הארצי לעבודה סוציאלית עם מנהלות השירותים לעבודה סוציאלית בבתי החולים הקולטים.
עו"ס בית החולים מנוסה בקיום התערבויות פסיכו־סוציאליות סביב טראומות פיזיות ונפשיות, מוות ואובדן. עם זאת, אתגר הטיפול באזרחים שנחטפו ובהם זקנים, נשים וילדים בהיקף כה גדול, שהוחזקו בשבי במשך תקופה כה ממושכת, חָדָשׁ לכלל עובדי מערכת הבריאות. התדריך, שאת כתיבתו הוביל השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות, נועד לסייע לצוותים הסוציאליים בבית החולים להתמודד עם אתגר הטיפול בשבים ולהתמקם פרו־אקטיבית במרקם המולטי־דיסציפלינרי שבמחלקות הקולטות.
הפרוטוקול נשען על ערכי מקצוע העבודה הסוציאלית ועקרונותיו, ובכללם התייחסות לשבים על רקע המערכת המשפחתית והקהילתית, העצמתם, הקפדה על חופש הבחירה שלהם, התמקדות בכוחות ובמאפיינים הבריאים והשבת האמון באדם ובמערכות הציבוריות. התוצאה הרצויה, מנקודת המבט של צוותי העבודה הסוציאלית באירוע, הייתה ליצור במחלקות השבים תחושה של בית (American Psychological Association, 2013), מקום בטוח שיאפשר לשבים להתאבל על שאיבדו, לתרגל החזרת שליטה ולהיערך לקראת הפרק הבא בחייהם, להכחיד מרכיבים רגשיים אינטנסיביים שחוו במהלך השבי, לנרמל תגובות רגשיות ופיזיולוגיות שנרכשו בתקופת הבידוד, להחזיר את תחושת המסוגלות והביטחון העצמי שאבדו ולהתחיל בעיבוד חוויות החטיפה והשבי (בכור, שובל־צוקרמן, טצה־לאור ושלף, 2023; Speckhard, Tabrina, Krasnov & Mufel, 2005).
התדריך התייחס להיערכות השירות הסוציאלי בבית החולים להגעת השבים ופירט את תחומי האחריות ואת ההתערבויות המצופות מעו"ס המחלקה הקולטת בשלבי האשפוז השונים: (1) קבלת משפחת השב בבית החולים והכנתה למפגש עם השב; (2) הגעת השב לבית החולים ומפגש קצר עם המשפחה; (3) בדיקה רפואית ראשונה; (4) זמן משפחתי ממושך; (5) קביעת כשירות לשיחת שיתוף מידע עם גורמי ביטחון; (6) שיחת שיתוף מידע; (7) בדיקה רפואית שנייה; (8) אינטייק סוציאלי; (9) הכנה לאשפוז.
בתדריך הודגשה חשיבות ההיערכות טרם הגעת השב לבית החולים בעזרת גורמי התמך של המשפחה בקהילה. הוצע כי ההיערכות תכלול איסוף של מרב המידע באשר למצבו הבריאותי (גופני ונפשי) של השב טרם החטיפה, וככל שידוע על מצבו לאחריה, וכן מידע על הרכב המשפחה, נפגעים נוספים ומאפייני הקושי שהמשפחה התמודדה עימם טרם החטיפה ולאחריה. כמו כן, התדריך קבע את מטרות פגישת ההכנה עם המשפחה: יידוע באשר למצב השב; מתן הסבר באשר לצפוי להתרחש בשעות הקרובות; הערכת מידת ההיענות הצפויה של המשפחה להמלצות הצוות; תכנון מפגש השב עם המשפחה; והמלצה להימנע מחשיפת השב לריאיון בכלי התקשורת בימים הראשונים שלאחר השיבה.
התדריך התייחס לאפשרות שבקבוצת השבים יהיו ילדים ופעוטות ללא הורים, או בגירים שכשירותם לתת הסכמה מדעת נפגעה לאור החוויות הקשות שחוו. התדריך חיזק את העובדות הסוציאליות – המנוסות במצבי חירום ובכללם טיפול בנפגעים שאיבדו את הכשירות לתת הסכמה מדעת – להשתמש ביכולתן להקשיב, לחמול ולפעול על פי היגיון קליני ושכל ישר. עוד צוין בתדריך כי הפלטפורמות לטיפול בנושא ההסכמה מדעת, שהעובדות הסוציאליות נעזרות בהן בשגרה (כולל פנייה לעו"ס חוק), נכונות גם לאירוע זה.
את התדריך חותמת שורת הנחיות העוסקות בתוכנית שחרור השב מבית החולים לקהילה, במטרה להבנות רצף טיפול רפואי וברה"ני לטובת השב ומשפחתו. ההנחיות מדגישות את חשיבות הבנייה של תוכנית השחרור יחד עם השב, ואת ההיוועצות המקיפה שיש לקיים עם הצוות הרפואי והברה"ני בבית החולים ועם גורמי התמך בקהילה. בהמשך לכך מתוארת ההתערבות המצופה מעו"ס בית החולים כשבוע לאחר שחרור השב לביתו, שמטרתה לוודא כי רצף הטיפול מתקיים באופן מיטבי.
נוסף על כתיבת התדריך, השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרה"ב גיבש קבוצת מנהלות שירותים לעבודה סוציאלית בבתי החולים שקלטו את השבים. המנהלות נפגשו בתדירות גבוהה ודייקו את הכתוב בתדריך לאור תהליכי ההכנה והסימולציות שהתקיימו בבתי החולים. צוותי השירות הארצי ובתי החולים פעלו כיחידה אחת, במטרה לבסס גישה מקצועית מתאימה ואחידה לטיפול בשבים. התוצרים הוצגו לשותפים במערכת הבריאות ובמשרד הרווחה וכן לגורמי הביטחון, וטוייבו לאור השיח עימם. מנהלות השירותים לעבודה סוציאלית בבתי החולים דיווחו כי חשו בגב המקצועי שנתן להן משרד הבריאות, וכי התהליך העצים את מקומן כעובדות סוציאליות בבית החולים סביב קליטת השבים.
אבן הדרך החמישית
בסוף השבוע השביעי למלחמה נחתמה עסקה להחזרת חלק מהחטופים. במסגרת העסקה שבו לישראל 81 אזרחים ישראלים ו־24 בעלי אזרחות זרה (רובם תאילנדים), בהם 37 ילדים, 16 נשים קשישות, 27 נשים ו־25 גברים. חזרתם התקיימה בשבע פעימות. הרכב רשימת השבים היומית נודע לצוותים רק שעות מספר לפני העברת החטופים לצלב האדום.
עם קבלת רשימת השבים, נציגת משרד הבריאות במנהלת מ.ה.ל.ב3 (מרכז מ.ה.ל.ב – מרכז טיפול וסיוע למשפחות החטופים והנעדרים במשרד ראש הממשלה), ריכזה את המידע לגבי המאפיינים של כל שב ושל משפחתו. לצורך משימה זו היא נעזרה בנציגי גורמי הממשל הפועלים במנהלת, המצויים בקשר עם המשפחות. המידע כלל פרטי קשר של גורמי התמך המשפחתיים, לצד מה שכונה "דגלים אדומים" רפואיים ופסיכו־סוציאליים – מאפיינים קבועים או נסיבתיים של השב המצריכים מהצוות תשומת לב מיוחדת: נסיבות החטיפה; רקע בריאותי או פסיכו־סוציאלי של השב או של בן משפחה; ילד שעתיד לשוב ללא הורה; בשורה מרה שממתינה, וכדומה. מידע זה אודות השבים הועבר לעובדות הסוציאליות בבתי החולים שיועדו לקליטתם והן העבירו אותו לצוותי המחלקות הקולטות. קבלת המידע אפשרה היערכות לקליטה מיטבית של השבים. בנוסף על קריטיות המצב הרפואי, היו שלושה עקרונות נוספים שעל פיהם הוחלט לאיזה בית חולים ינותבו השבים: שיוך משפחתי, שיוך קהילתי ושמירה על רציפות הקרבה של מי שהוחזקו יחד בשבי. לעיתים גם "הדגלים האדומים" השפיעו על ההחלטה.
מבצע "דלתות שמיים" להשבת החטופים, בהיותו באחריות גורמי ממשל ובניהולם, הצריך נוכחות של הנהלת משרה"ב במחלקות הקולטות בבתי החולים. עובדות השירות הארצי לעבודה סוציאלית היו חלק מנציגוּת הנהלת המשרד בבית החולים, מה שאפשר להן לקדם תהליך של למידה והפקת לקחים. התהליך סייע בשיפור קליטת השבים ובהפריה מקצועית בין הצוותים, ברמת השטח וברמת הנהלת המשרד.
המשפחות הגיעו לבתי החולים שעות רבות לפני יקיריהם. נוכחותם הממושכת במחלקות תמכה בתהליך ההכנה המשפחתית שהובילו העו"סיות, כפי שהוצע בתדריך. לכל משפחה ניתן חדר משלה, שבו השתכן בהמשך השב. יחד עם הצוותים, המשפחות עקבו בדריכות אחר מסע יקיריהם – מעזה למעבר רפיח ומשם לבסיס חצרים ולבית החולים. קשה לתאר במילים את ההתרגשות של איחוד השבים עם משפחותיהם. הצוותים נסוגו לחדרים הסמוכים כדי לאפשר לשבים ולמשפחות פרטיות, אך קולות המפגש שנשמעו לא הותירו במחלקה עין אחת יבשה.
בימים הבאים, המחלקות הקולטות דמו יותר למלון החלמה מאשר למחלקה בבית חולים. ההכנה המקיפה ברמה הארצית וברמת בית החולים אפשרה לצוות הרב־מקצועי לעבוד על פי הפרוטוקול הרפואי והתדריך הפסיכו־סוציאלי, תוך שמירה על מידת הגמישות הנדרשת באירוע מסוג זה.
בתוך המולת ההתרגשות של החברים המבקרים, זרי הפרחים והמתנות, נחשפה אט אט תמונת הפגיעה הפסיכו־סוציאלית בשבים והתבהר הצורך בהתערבות ברה"נית עבור חלק מהם. בשיחותיהן עם השבים, העו"סיות נחשפו למכלול הגורמים הטראומטוגנים שאפיינו את מציאות השבי, שכמו תוכננה במכוון כדי להזיק פסיכולוגית, לפגוע במורל ולהקל את השליטה בחטופים: הפרדת ילדים מהוריהם, אימוביליזציה, העברה אקראית של השבויים ממקום למקום, הרעבה, אלימות, איומים ושטיפות מוח. לאור זאת, העובדת הסוציאלית שקיבלה את השב עם הגעתו לביה"ח המשיכה ללוות אותו גם במהלך האשפוז, בדגש על העמקת הטיפול הרגשי, התיווך ההדרגתי לגורמי טיפול נוספים במחלקה ובקהילה והחזרת השליטה. חשוב לציין כי על אף שהשהות בשבי תוארה על ידי כל השבים כקשה, היא נחוותה אצל כל אחד ואחת באופן שונה בתלות בגיל, בסטטוס האזרחי, בניסיון החיים, באופי השב, בנסיבות החטיפה, בתנאי הכליאה ובהתנהגות השובים. צוותי המחלקות הקולטות, שכללו גם פסיכולוגיות ופסיכיאטריות, פעלו באופן מעורר השראה כדי להבנות בקרב השבים נרטיב רפואי ופסיכו־סוציאלי של חוסן, שילווה אותם בהמשך מסע ההחלמה, גם לאחר השחרור מבית החולים (Bonanno, Papa & O’Neill, 2001).
התדריך לעו"סיות במחלקות הקולטות סייע בהיערכות לשחרור השב והמשפחה מבית החולים. האיגרת לקליטת השבים4, שצורפה לתדריך כנספח, שימשה את הצוותים במהלך שיחות הפרידה עם המשפחות וסייעה בהעברת מסרים של קבלה, תמיכה, הדרגתיות, סביבה מוגנת והיעדר שיפוטיות. תהליך הפרידה מבית החולים כלל פגישות תכנון שחרור בשיתוף השבים ומשפחותיהם, וכן שיחות היוועצות עם גורמי התמך הממתינים להם בקהילה – בדגש על עו"ס רווחה, עו"ס שיקום מהביטוח הלאומי ואחות הקשר מקופת החולים. באופן הזה, ההיערכות לשחרור מבית החולים העצימה את השבים, חיזקה את נרטיב החוסן והדהדה את המלצות הצוות להמשך מעקב רפואי וטיפול נפשי.
עובדות השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות, בשיתוף מנהלות השירותים לעבודה סוציאלית בבתי החולים, מובילות בימים אלה תהליך למידה מהניסיון שנצבר בקליטת השבים עד כה. אנו תקווה כי ניישם את התדריך המעודכן בהקדם האפשרי, עבור כל החטופים והחטופות שיחזרו משבי חמאס ומשפחותיהם.
לקריאת שאר המאמרים בסדרה:
- מחנה "שורה" – ליווי משפחות חללים לזיהוי ולפרידה מהיקרים להם
- מוקד נמ"ל – ניתוב מטפלים/ות למשפחות הנעדרים/ות הנרצחים/ות והחטופים/ות
***
1 ששת בתי החולים: סורוקה, וולפסון, שמיר (אסף הרופא), איכילוב, שיבא (תל השומר) שניידר ובילינסון.
2 ד"ר זהר סהר לביא ויפעת פולק כהן.
3 שרון רוטשילד.
4 משרד הבריאות הכין נוסחים דיגיטליים לאיגרות בשפות שונות ובהטיות לשוניות לגברים ולנשים.
