עינב רביב, בת 21 מירושלים, בילתה את חול המועד סוכות בהכנות לשנת הלימודים האקדמית. היא סיימה את השירות הצבאי כמדריכת שריון, חזרה מהטיול הגדול והתרגשה לקראת שנה א' במדעי המחשב.

בוקר 7 באוקטובר קטע את כל החלומות.

מייד עם פרוץ המלחמה נקראה עינב לשירות בתפקידה הצבאי כדי לרענן ולאמן מילואימניקים בחטיבה 188. לאחר שהסתיים הרענון, התחיל שלב התמרון הקרקעי. היא שוחררה ממילואים, אך הרגישה שהיא מפקירה את חבריה בקרב, ולכן מיהרה לחפש תפקיד נדרש אחר וגויסה שוב למכלול המודיעין.

שנת הלימודים האקדמית התחילה לאחר דחיות רבות בלעדי עינב רביב, ועל פי ההערכות – בלעדי עוד כ-30 אחוזים מהסטודנטים והסטודנטיות בכלל המוסדות האקדמיים, שגויסו למילואים. עינב הצטרפה ללימודים לסירוגין, כשהיא בוחרת תורנויות לילה כדי להגיע בבוקר מהבסיס לאוניברסיטה.

עינב רביב. בוחרת תורנויות לילה כדי להגיע בבוקר מהבסיס לאוניברסיטה (צילום: Menachem Geisinsky)

אכ"א, יחד עם ראשי האוניברסיטאות והמכללות, בנו מתווה שלדעתם יאפשר להשלים את הפערים הלימודיים. על פי המתווה, השנה תקוצץ לשני סמסטרים בלבד. בנוסף, שלושה שבועות לאחר פתיחת סמסטר א', תיפסק הלמידה הסדירה והסטודנטים יגיעו לשבוע לקמפוסים להשלמת החומר החסר. עוד הוחלט, כי כל אוניברסיטה תמצא דרכים יצירתיות להשלים למילואימניקים את הפערים, או בלשון עדינה: "תעשו מה שאתם רוצים, אנחנו בנינו מתווה ועכשיו זו בעיה שלכם".

המרצים פתחו את סמסטר א' באיחור ונאלצו לצמצם את חומר הלימוד לכדי 70 אחוזים מהנדרש, תוך ניסיון לא לפגוע ברמה האקדמית, דבר שהוא בלתי אפשרי. בתחומי החברה והרוח צמצום החומר יפגע ברמה האקדמית, אך לא יפגע בחיי אדם. האם תוכלו לתאר לכם רופא או מהנדסת בניין שלמדו רק 70 אחוזים מהחומר?

המתווה השאיר גם את המרצים והמרצות וגם את הסטודנטים בשטח לבד, תוך הישענות על טוב ליבם של הראשונים. מרצים רבים בחרו לשלוח את המילואימניקים לצפות בהקלטות זום, קבעו שעת קבלה להשלמה פרטנית, ויתרו על חלק מהמטלות וייתנו ציוני "עובר", אך זה לא ישלים לדעתם את הפער שנוצר, בעיקר אצל סטודנטים בשנה א' שצריכים קודם להסתגל לחיים אקדמיים ומגיעים לשם הישר מאינטנסיביות פיזית ורגשית של שדה הקרב.

אי אפשר להשלים היקף חומר של שלושה שבועות בשעה וחצי מפגש, ואם מוותרים לסטודנט על מטלות לאורך הסמסטר, זה יפגע במוכנות שלו בבחינת הסיום. סטודנטים תיארו את מפגשי ההשלמה כלא מספקים. יש אפילו שראו בילבול ומצוקה אצל המרצים, שרצו לעשות את המיטב בתנאים בלתי אפשריים.

"ישבתי עם הסטודנטים, עברנו מהר על החומר והראיתי להם במה כדאי להם להתמקד ומה פחות חשוב", תיארה אחת המרצות בתחומי המדעים. "הזמנתי אותם לפנות אליי בכל שאלה וכן להגיע לשעת הקבלה. הם נראו לא בעניינים, הם לא מבינים מה קורה סביבם, 'לא באירוע'. לא נראה לי שיצליחו לסיים את השנה".

עינב רביב במילואים. "ויתרתי על קורס כי הבנתי שלא אעמוד בעומס" (צילום: אלבום פרטי)

מרצה אחר בתחומי הרוח לא עצר את הלמידה וייחד שיעור למילואימניקים, אלא בחר לשלוח אותם להקלטות זום, להקל עליהם בהגשת העבודות, והזמין אותם לפנות אליו בשאלות. שיעור השלמה אצל מרצה אחר תואר כ"מבולבל", כי ניסה להשלים בבת אחת חומר רב ולא הצליח להתמקד.

עינב רביב מביעה דאגה רבה לחבריה המילואימניקים לשנה א' וצופה נשירה גדולה: "מילואימניק שנחת מהטירוף צריך להבין מה זו אקדמיה, מה זה שיעור ומהו תרגול, להגיש עבודות. מי שחזר מהמלחמה לא בעניין הזה – אבוד. רבים הפחיתו קורסים. גם אני ויתרתי על קורס כי הבנתי שלא אעמוד בעומס. רובנו פרסנו את התואר. קשה לנו לעקוב אחר החומר, להתרכז. האוניברסיטה באה לקראתנו, אך המצב כולו בעייתי".

המדינה חייבת להכניס יד לכיס

הנשירה משנה א' בתחומי המדעים וההנדסה תמיד הייתה גבוהה. העומס הלימודי לא מאפשר עבודה, ומי שאין לו גב כלכלי למימון הוצאות הלימודים, המגורים והמחייה – נושר. כמו תמיד, מי שייפגעו יותר מכולם יהיו אלה שבאים ממשפחות מוחלשות, כאלה ששברו תקרת זכוכית אחת, הגיעו לאקדמיה, אך ייתקלו השנה בתקרת בטון נוספת.

"יש מילואימניקים שמתמודדים עם להחזיק עבודה ודירה ולא מצליחים", אומרת עינב, "הכסף היה צריך לזרום כמו מים, ודווקא עכשיו קיצצו את התקציבים לאוניברסיטאות".

בתוך כל הלחץ הזה נוצרו יוזמות התנדבות מדהימות, כמו "סטודנטים למען סטודנטים", מערך שיעורים פרטיים בהתנדבות, חונכות של סטודנטים ותיקים לסטודנטים חדשים ועוד. מדינת ישראל סומכת עלינו ויודעת שאנחנו נפתור את כל החורים שבתוכם היא משאירה אותנו.

האוניברסיטאות בישראל הן מהמובילות בעולם, האקדמיה הישראלית היא אחת הסיבות לגאווה במדינה, אך נדמה כי ממשלת ישראל לא בעניין. האוניברסיטאות מוכות וחבולות קיצוצים, החופש האקדמי מבוקר, ומרצים מצנזרים את עצמם, שמא יהפכו מחר לקורבן התורן של שיימינג רשתות.

מדינות בעולם מפחיתות תמיכות ומלגות מהאוניברסיטאות בישראל בגלל הדימוי שלנו בעולם, הערך של הסטודנטים הישראלים ב"שוק" הפוסט-דוקטורט העולמי יורד. שנת לימודים כמו זו של השנה, עלולה לפגוע פגיעה אנושה בישראל אל מול העולם. בנושא הזה לא תעזור שום התארגנות אזרחית. המדינה חייבת להכניס יד לכיס, להגדיל את התקציבים למוסדות האקדמיים ולסטודנטים עצמם.

עינב רביב ממשיכה ללמוד, אך היא יודעת כי בקרוב היא וחבריה ייקראו שוב למילואים. היא תתייצב, אך השאלה היא אם המדינה תתייצב לצידם של עינב וחבריה.