"אני מהאנשים שנאלצו להודיע למשפחה", אמר בכאב דניאל בוקובזה לקהל הרב שהגיע אתמול (שלישי) למגרש בקריית גת, כדי לצפות ולהשתתף במשחק קט-רגל מיוחד שהתקיים לזכרו של רס"ל מולוגטה גדיף ז"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. "באותו יום החלטתי להכיר אותו, ועם הזמן אני לומד את משמעות המילה 'מלח הארץ'".

בוקובזה, קצין במשטרה, שירת עם גדיף בחודשים האחרונים ביחידת מתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה). גדיף, בן 29 בנופלו, עלה מאתיופיה לישראל עם משפחתו כשהיה בן 12, השתתף במכינת "עוז שלום" בקרית מלאכי, והצטרף לאחרונה למשטרה לאחר שירות ביחידת דובדבן.

ב-6 באוקטובר, שמחת תורה, שהה גדיף עם ארוסתו טלי ובתם הקטנה, אליה, עוד לא בת שנה, בבית הוריו בקריית גת, לרגל החג. לאחר שהוקפץ, נשלח עם חבריו לסייע בקיבוץ בארי – שם נתקלו בעשרות מחבלי חמאס, חיסלו 22 מהם ואז נפגעו מירי אר.פי.ג'י לעבר הרכב בו נסעו. תשעה לוחמים נהרגו באותה תקרית, גדיף ביניהם.

רס"ל מולוגטה גדיף ז"ל. "מלח הארץ" (צילום באדיבות המשפחה)

"אנחנו נרגשים לראות את הקהל בא לכבודו, כשאנחנו מנסים להנציח אותו", אמרה אלמנתו. "היכרנו שמונה שנים, והתחתנו לפני שנתיים. יש לנו ילדה מהממת בת תשעה חודשים – אליה – ומולו הספיק להיות איתה חמישה חודשים. זה מרגש אותי שככה מכבדים אותו. אני יודעת שהוא בנאדם אהוב וזה משמח אותי. ברגעי משבר אני מסתכלת על אליה, כי היא דומה לו, והעובדה שהוא הלך איך שהוא רצה – הוא אהב את המדינה ורצה לשמור עליה, וזה שיש לי את אליה, נותן לי כוח ותקווה".

שבוע שלם הייתה משפחתו של גדיף בחוסר ודאות לאחר אירועי ה-7 באוקטובר. אימו, בליינש, אביו, אדנה, האחים מלסה וטמסגן, והאחות טרועלם. במשך השבוע בו נחשב נעדר, חיפשו אותו בני המשפחה. "קיוויתי שהוא חטוף", אומרת טלי, "הוא הוגדר כמנותק קשר, ולקח המון זמן לאמת את ה-ד.נ.א". אך הבשורה המרה הידפקה על הדלת, והכריעה את התהיות והתקוות.

חודשיים לאחר נפילתו, התגייס לחיל האוויר אחיו טמסגן, ולא הצליח לצאת למשחק.

את המשחק המיוחד שהתקיים אתמול כיבדו בנוכחותם ראש עיריית קריית גת אבירם דהרי, שר התרבות והספורט מיקי זוהר, חברי הכנסת משה סולומון (הציונות הדתית) וצגה מלקו (הליכוד), בני משפחה, חברים ותושבי העיר.

במשחק הראשון גברו חבריו של גדיף לדובדבן על חבריו למתפ"א (3:0); במשחק השני גברה קבוצת החברים לליגת א.י.פ.ל על קבוצת המשפחה (3:1), ובגמר ניצחו החברים את חבריו של גדיף לדובדבן בפנדלים (2:0).

החברים והמשפחה נשבעו להמשיך ולהוקיר את זכרו של גדיף, וכמו שסיפר עליו חברו ליחידה: "ב-7 באוקטובר היית הבלם של עם ישראל, והיית החלוץ שרץ לתוך האש. נלחמת עד הדקה התשעים. אוהבים אותך וגאים בך מאוד".