31 מושבים במועצת העיר מועמדים לבחירה בתל אביב (היום), וכמובן תפקיד ראש עיריית תל אביב, שרון חולדאי מכהן בו מאז 1998, וינסה לשמור על כיסאו, כשמולו מתמודדים שרת הכלכלה לשעבר אורנה ברביבאי וחבר הכנסת לשעבר יובל צלנר.

יוקר המחיה בעיר, הבטחות חוזרות ונשנות של העירייה לדיור בר-השגה, קורקינטים ואופניים חשמליים במרחב הציבורי ואופיה החילוני של העיר הם הנושאים הבוערים לאחרונה. גם הרחובות הראשיים הסגורים בשל המשך בניית הרכבת הקלה, המשך ההזנחה של שכונות הדרום, הידרדרות הביטחון וריבוי חסרי הבית ברחובות מאז הקורונה מעסיקים את הבוחרים. הרוחות סוערות בגלל רשימה משותפת של הליכוד ושל עוצמה יהודית, שגורפת תשומת לב ומפחידה רבים מהליברלים בעיר. בשעות הבוקר, נראה שהתושבים לא ממהרים לקלפיות, וברחובות אפשר למצוא רק בודדים.

רחוב ריק בדרום תל אביב. התושבים לא ממהרים לקלפיות (צילום: הדס יום טוב)

"אני מצביעה לאורנה ברביבאי ולרשימת 'כולנו העיר'", מספרת שני חיון, בת 27, במקור מהצפון, שמתגוררת בשפירא חמש שנים, מאז שובה מהטיול הגדול. "תמיד הייתה פה הזנחה בשכונה, אבל בשנים האחרונות זה מחמיר. פעם הייתי חוזרת מפלורנטין בלילה ברגל, היום אני לא מעזה לעשות את זה".

חיון הייתה אמורה להתחיל ללמוד השנה לתואר שני, אך המלחמה דחתה את תוכניותיה. בינתיים היא עובדת בתור מזכירה במשרד עורכי דין. הוריה פונו מקריית שמונה. "מאז הקורונה נסגרו הרבה עסקים, והשכונה הפכה להיות יותר מנומנמת. הצבעתי ל'כולנו שווים' כי הם היחידים שמבליטים במצע את הטיפול בשכונות הדרום. פה גרים רוב הצעירים, גרים פה גם תושבים ותיקים, ומגיעה לנו שכונה בטוחה. אין פה מספיק תאורה, אין פה אכיפה. את יכולה להתקשר למשטרה, והם פשוט לא יבואו.

"חוץ מזה, העיר כבר שנים בבנייה. זה בלתי נסבל. אני מבינה שצריך לבנות ויש רכבת קלה והכול, אבל אי אפשר לחיות ככה כל כך הרבה שנים, וכשהכול קורה ביחד, עם בנייה ורעש באמצע הלילה. זה נראה כאילו לא אכפת לאף אחד מאנשים שגרים פה".

גם הצבעתה לראשות העיר מבטאת את התקווה שלה לשינוי. "אני חייבת להודות שאני פחות מכירה את ברביבאי, אבל אני כן יודעת שמישהו אחד 25 שנה בשלטון זה אף פעם לא בריא, לא במדינה ולא בעיר. וגם, הגיע הזמן, אחרי 115 שנה, שתהיה פה אישה שתנהיג את העיר".

"זו הייתה פעם שכונה טובה, היום קצת יותר מפחיד להסתובב"

"אני מצביעה לחולדאי ולמחל", מספרת לאה יעקובוב, בת 70, תל אביבית 30 שנה. היא מתגוררת באותה דירה מאז עלייתה מטג'יקיסטן. "אני אוהבת את שפירא, זו שכונה מדהימה. יש פה בתי ספר, ילדים, קאנטרי. יש לי פה חברות, כל מה שאני צריכה".

אבל יעקובוב מספרת שבשנים האחרונות השכונה מוזנחת. "אין מספיק אור, יש הרבה אנשים ברחובות. זו הייתה פעם שכונה טובה. היום קצת יותר מפחיד להסתובב".

רינה יוניוב (מימין) ולאה יעקובוב. יוניוב: "אני רוצה שבשכונה שלי לא יסגרו בתי כנסת ומקוואות" (צילום: הדס יום טוב)

אחייניתה, רינה יוניוב, בת 50, מתגוררת בשכונה כבר 40 שנה. "אני צריכה את המועצה הדתית בשכונה", היא אומרת. "יש לי בנות, אחת בצבא, אחת מתנדבת באיחוד הצלה. אם לא תהיה פה יהדות – תל אביב לא תהיה. אני תל אביבית, אני דתייה. אני לא רוצה לקחת את המקום של אף אחד ואף אחת, אבל גם לי יש מקום. בגלל זה חשוב לי שיהיה גם ייצוג דתי, שיהיה ש"ס בעירייה".

גם היא מצביעה לחולדאי לראשות העיר. "לא משנה לי הדעות שלו, יש לו ניסיון והוא עובד. אנחנו לא יודעים מי אלה החדשים, אנחנו יודעים שחולדאי עובד. אני רוצה שבשכונה שלי לא יסגרו בתי כנסת ומקוואות. סגרו פה הרבה. זה הדבר שהכי חשוב לי".

גם בקריית שלום מתלוננים על הזנחה. "חסרה פה משטרה, בטח בערב ובלילה", אומר מתי קורלנד,  בן 52. "יש פה המון בלאגן. תחבורה ציבורית מזעזעת, יש רק קו 5 וקו 17, ולהגיע למרכז העיר זה סיוט".

מתי קורלנד ובנו דוד. מרכז ספורט, פארקים וגן חיות עם ג'ירפה (צילום: הדס יום טוב)

לקורלנד יש עסק של ניקיון ושיפוצים, והוא יצביע בהמשך היום, אחרי שאישתו תשוב מהעבודה. "עוד לא החלטתי למי להצביע, אבל אני מצביע שמאל. את מרכז הספורט צריך לטפח, יש פה פארקים שצריך לשפץ. צריך לפתוח פה עוד קופות חולים. אין אוטובוסים בשבת וזה מפריע לי מאוד".

"אני רוצה שיהיה פה גן חיות!", אומר בנו בן ה-8 דוד.

"אני כן מבסוט מאוד מהרכבת הקלה", אומר האב, "חבל שזה לקח כל כך הרבה זמן ושיש בלאגן ובנייה, אבל צריך היה לעשות את זה. אין כמו תל אביב!"

והבן מסיים במה שחשוב באמת: "ושתהיה שם ג'ירפה!"